הקוסמים האמיתיים

יכול להיות שקדוש לא יצליח בסופו של דבר להציל את סכנין מירידה, אבל מותר כבר עכשיו להחמיא לו על כך שהחיה את הקבוצה, שכולנו כבר שלחנו לליגה השנייה; קבוצה שאיבדה את השלד שלה מעונת הגביע, הרכב טלאים תמוה שלא הוא בנה בקיץ, סיטואציה מאוד לא נוחה למאמן כדורגל, שבדרך כלל יוצא למלחמה עם שחקנים שלו. קדוש, להבדיל מהרבה מאמנים, לא חשש להכניס את ראשו למיטה הגוססת, כנראה מתוך אהבתו הגדולה למקצוע ולמשחק. אחרת אי אפשר להבין מדוע מאמן שרק בעונה שעברה ירד ליגה עם ב"ש, במצב דומה מאוד, עושה זאת שוב לעצמו. אבל קדוש עשה את הבלתי יאמן, ובזכות כמה שינויים קוסמטיים, הצית מחדש את סכנין ואת מנהיגה, עבאס סואן. לסכנין יש כבר 13 נקודות בזכות הכדורגל הריאליסטי של קדוש, שלא מתבייש להתגונן ולצאת למתפרצות כשצריך, אבל לא דוגל בברוטליות כאמצעי ההישרדות היחיד.

לא ברור מאיפה צצה התיאוריה כאילו מאור מליקסון נותן את עונת הפריצה שלו סופסוף. האם זה בגלל ההצגה החד פעמית נגד כפר-סבא, נגדה אפילו איל ברקוביץ' כבש שער קל? כי פרט למשחק הזה, פלוס כמה הבלחות, מליקסון נשאר עדיין שחקן בוסר, שלא ממש מבין את המשחק, לא יודע לשחרר כדור בזמן, נעלם לפרקי זמן גדולים למדי ומשחק בחוסר תכליתיות, במיוחד במשחקים גדולים באמת, כמו זה נגד מכבי חיפה. נכון, המערך התמוה איתו עלה לואיס פרננדז למשחק הכניס את בית"ר להלם דווקא ברגע האמת שלה, אבל זה עדיין לא מצדיק הופעה עלובה כל כך של מליקסון, ששואף להיות שחקן מוביל. למרות שזה לא באופנה, מומלץ לבית"ר לחשוב טוב אם מליקסון הוא הקשר התוקף עליו היא בונה לקרב הגדול נגד מכבי חיפה בעונה הבאה. לאור חוסר היציבות המתמשך שלו, גם בעונה השלישית שלו בבוגרים, זו לא בושה להתחיל לשקול אלטרנטיבה.

אחרי שנה וחצי בתפקיד, אפשר לחוש שראובן עטר הולך להיות מאמן גדול. בדרך כלל שחקנים גדולים הולכים לאיבוד על הקווים, אבל עטר מעניק את הרושם של אחד מאותם יחידי סגולה שלא נפלו למלכודת הזאת, כמו יצחק שום וגיורא שפיגל. מעט מאוד מאמנים היו שורדים את הכאוס בנתניה ומצליחים לבנות קבוצה לא רעה בכלל במינימום תקציב; מעט מאוד מאמנים היו שורדים את השבועיים האחרונים בנתניה, כשעטר נאלץ לבקר בטדי ולפגוש את הפועל ת"א, אחרי חמישה משחקים ללא ניצחון וחרב חדה מעל ראשו. אבל עטר, אי של שקט וביטחון עצמי, שהתגבר אפילו על קללות האוהדים המוסתים, לא הזיע גם הפעם. האופן בו הוא דיכא את הפריחה של הפועל ת"א, מעיד על כך שהשחקן הפנומן יודע להפוך את עורו כמאמן כשצריך, להסתגר נכון בהגנה ולעקוץ ברגע המתאים. מומלץ לרוכש הגרמני לשים עליו את הקלפים.

ההפסד בנתניה לא גורע במאומה מהעבודה המצוינת של קשטן בהפועל ת"א, אותה לקח בקיץ במצב סופני והחזיר אותה לצמרת הכדורגל. הפסד בנתניה היה אפילו לא כל כך נורא, אם בליגה שלנו לא היתה קבוצה מושלמת שאיבדה רק שתי נקודות מתחילת העונה. ועדיין, התוצאה הזאת מעלה שאלה אחת גדולה, שמפרפרת בבטן כבר כמה שבועות: איליה יבוריאן? זאת התשובה של קשטן לקולאוטי וקטן? אחרי הכל, אפילו הפועל פ"ת לא ששה להשאיר את החלוץ המסורבל, שהבקיע בעונה שעברה שבעה שערים ב-26 משחקים בהרכב.

כבר במשחק הראשון שלו נגד בית"ר ירושלים, במהלך שנראה מוזר בהתחלה, הימר ניר לוין על הצעיר האלמוני והוריד את טוטו תמוז המצוין לספסל. מאז אלנתן סלמי החזיר למאמן שלו, עם שני שערים ושני בישולים, כשאחרון ביניהם היה ליוסי שבחון במשחק הניצחון המרשים נגד אשדוד. למרות שהמחליף שלו, טוטו תמוז, כבש גם הוא במשחק הזה, מומלץ לשים לב לחלוץ החסון, שלוין חפץ ביקרו.

"הרבה זמן לא דיברתי, כדי לדבר במגרש" (ראובן עובד חוזר לכושר אחרי התיקו נגד נצרת עילית)

"ניצחון חשוב, ועוד יותר חשוב לחזור לנצח" (אבי נמני המקורי, לא זה מארץ נהדרת, אחרי הניצחון על כפר סבא)

אין מקום טוב יותר לערוך הקפת אליפות לא רשמית מבחינת מכבי חיפה, מאשר אצטדיון בלומפילד, מול הפועל ת"א. הליגה סגורה, האלופה מוכרת את נכסיה ותתחיל לבנות את עצמה מחדש, אבל לפני כן יניב קטן וחבריו יגיעו למופע פרידה אחרון, מול היריבה שברוב תמימותנו חשבנו שתנסה לנגוס בהגמוניה שלה. ואולי דווקא במשחק גרבג' טיים, כשאף אחד כבר לא מאמין בסיכויים שלהם לעשות משהו, יצילו הקשטנים את כבודה של הליגה. ואולי לא.