מלכה חדשה לחבל הבאסקים

אחת המחמאות הגדולות ביותר שבהן זכתה אוסאסונה בזמן האחרון הגיעה דווקא מצידו של הקטור קופר, מאמנה של מיורקה המאוכזבת, לאחר ההפסד באל סאדאר, איצטדיונה הביתי עד מאוד של אוסאסונה. "הפסדנו, אבל אני מרוצה למדי מהצורה שבה שיחקנו", אמר קופר, "במיוחד אם לוקחים בחשבון שהיריבה שלנו היתה מוליכת הטבלה".

תירוצי פוסט-הפסד מסוג זה היו שמורים עד לא מזמן רק למפגשים מול בארסה, ריאל מדריד או ולנסיה, הקבוצות הגדולות של ספרד. עד אז זכתה אוסאסונה, במקרה הטוב, לשבחים על הנמרצות שלה, על המשחק המסודר והטקטי שלה ובעיקר לביקורת נוקבת שהתייחסה לקשיחות המוגזמת של שחקני ההגנה והקישור האחורי שלה.

אוסאסונה הרוויחה את הכבוד הזה בזכות. עם 11 ניצחונות ב-15 מחזורים, היא רושמת את פתיחת העונה הטובה ביותר בהיסטוריה שלה, ומדורגת במקום הראשון בטבלת הליגה, עם ברצלונה הגדולה של רונאלדיניו, אטו ודקו. התוצאות הנהדרות שלה, הכוללות גם השוואת מספר הניצחונות הביתיים הרצופים (שמונה, והספירה נמשכת), מיקמו אותה במרחק של 22 נקודות מעל הקו האדום. ההישרדות, המטרה המוצהרת של הקבוצה העונה, כמעט הובטחה סופית. עכשיו מדברים שם על ליגת האלופות.

כשקבוצה קטנה מסוגה של אוסאסונה (תקציב שנתי של עשרים מיליון יורו, לעומת 290 המיליונים של ריאל מדריד, יריבתה של אוסאסונה בליגה ביום ראשון הקרוב) מצליחה להתברג בפסגת הטבלה לתקופה ארוכה, מומחי הכדורגל מתוכנתים אוטומטית להגיב בשתי דרכים בלבד: הצהרות על מקריות ודיבורים על שינוי מגמות בכדורגל המודרני. האמת של סיפור של אוסאסונה נמצאת, כנראה, במקום טוב באמצע - בין המזל העיוור לדרמה ההיסטרית. אוסאסונה אולי לא מחוללת מהפכות, אבל מצליחה להוכיח שגם לקבוצות בלי תקציבים מנופחים יש מה לחפש בצמרת הגבוהה של הליגות הבכירות באירופה.

בפמפלונה יודעים לספר על תוכנית חומש מפורטת של אגירה. "הכדורגל שלו בנוי על מאמץ קבוצתי", אומר חואן אנטוניו חימנס, כתב העיתון "נוטיסיאס דה נווארה". "הוא אף פעם לא ביסס את הקבוצות שלו סביב היכולות של שחקן כזה או אחר, אלא בנה סגל של שחקנים יציבים וממושמעים. הכוח של אוסאסונה הוא במחויבות הקבוצתית שלה ובנאמנות למנהיג הבלתי מעורער שלה, אגירה".

אגירה הוא מאמן חכם, שיודע לחמוק מהמלכודות הברורות שאליהן קופצים מאמנים אחרים. צרה אחת שעימה לא צריך אגירה להתמודד העונה היא שחקני ספסל ממורמרים. הסיבה לכך היא פשוטה למדי: אצל אגירה אין שחקני הרכב בטוחים. הוא עורך רוטציות בלתי פוסקות בין שחקניו, שחולקים ביניהם את נטל בישול השערים והבקעתם (הכובשים הבולטים: וובו, מילוסביץ', רומאו וראול גרסייה).

"הטקטיקה, הטכניקה והפיזיות של כל הקבוצות בליגה היא דומה למדי", נוהג אגירה לומר. "ההבדל הוא בכישורי המנהיגות של המאמן, שצריך ליצור קבוצה חזקה מ-22 שחקנים. כולנו תלויים אחד בשני. השחקנים לא יצליחו בלי מאמן טוב ואילו המאמן, טוב ככל שיהיה, תלוי תמיד ביכולת השחקנים שלו ובמחויבות שלהם לניצחון. זה נכון בריאל מדריד הגדולה וזה נכון גם באוסאסונה הקטנה".

אגירה המקסיקני, הידוע דווקא בכינויו "הבאסקי" (אביו החקלאי ואמו הפסנתרנית היגרו למקסיקו מכפרים קטנים בחבל הבאסקים), הנחיל לאוסאסונה כדורגל פשוט וישיר. "כדי לנצח אתה צריך שהכדור יהיה ברגליים שלך", הוא נוהג לומר. השחקנים שלו עובדים קשה על חילוץ כדורים במרכז השדה ומחזיקים בהם בסבלנות בהתקפות ארוכות ומבוקרות.

אגירה אולי מאמן ישר ועקשן, אך לא חף ממניפולציות, שמשרתות את קבוצתו היטב. "לפני המשחק מול מיורקה", מספר חימנס, "הוא התלונן שהשחקנים שלו מצויים באופוריה בגלל המיקום שלהם בטבלה, ושקשה לו מאוד לעורר בהם מוטיבציה במצב החדש הזה. אחרי הניצחון הוא אמר שהקבוצה לא שיחקה טוב ושנגד מדריד היכולת הזאת לא תספיק. אחרי כל תלונה שלו השחקנים עונים לו על המגרש במשחק נלהב ובהרבה תשוקה. זה סוד ההצלחה".

השאלה היא אם הכימיה המופלאה הזאת יכולה לשמש כחומר בעירה שיחזיק מעמד עד סוף העונה, אולי אפילו עד זכייה באליפות? "אם היית שואל אותי את זה לפני ארבעה חודשים, הייתי בטוח שאתה הוזה", משיב חימנס, "אבל במציאות הנוכחית של הכדורגל הספרדי זה אמנם לא הגיוני, אבל בהחלט אפשרי".

אוסאסונה ("בריאות וחיוניות" באאוסקרה, שפת הבאסקים) היא קבוצה צעירה יחסית בכדורגל הספרדי. היא נוסדה בשנת 1920, התחילה את דרכה בליגות האזוריות והתקדמה עקב בצד אגודל אל הליגות הגבוהות. לליגה הבכירה היא עלתה לראשונה בשנת 1935, אבל לא הצליחה לשמור על מעמדה וירדה בסוף אותה עונה. לאחר כמה עונות היא הידרדרה עד לליגה השלישית, עלתה בחזרה, רשמה השתתפות היסטורית בגביע אופ"א והמשיכה להתנדנד בין הליגות הבכירות של ספרד, עד שבשנת 2000 חזרה בפעם האחרונה, בינתיים, לליגה הבכירה.

ההתחלה של אגירה במועדון, בשנת 2002, לא היתה מזהירה. הקבוצה הצליחה אמנם להישאר בליגה, אבל לא מצאה את דרכה אל בין עשרת המקומות הראשונים. בעונה שעברה אוסאסונה הגיעה לגמר גביע המלך והפסידה לבטיס, אולם הבטיחה את השתתפותה בגביע אופ"א, כיוון שבטיס העפילה לליגת האלופות. הדרך באופ"א היתה קצרה: הפסד לראן הצרפתית, וחזרה לנווארה עם הזנב בין הרגליים. היום הם דווקא מברכים על ההדחה מהמפעל האירופאי. "אין ספק שאוסאסונה לא היתה מצליחה כל כך בליגה אם היא היתה צריכה להשתתף גם בשלב הבתים של גביע אופ"א, וטוב שכך", מסביר חימנס. "אנחנו מעדיפים את ההצלחה בליגה הספרדית".

מובן שבספרד כמו בספרד, הסיפור של אוסאסונה לא היה שלם אילולא היתה שזורה בו גם יריבות אזורית עזה. הטעם של ההצלחה המקומית מתוק הרבה יותר גם בגלל המיקום הנמוך של היריבות האזורית: אלאבס, אתלטיק בילבאו וריאל סוסיידד הבאסקיות. אוסאסונה היא כידוע הקבוצה של פמפלונה, בירת הקהילה האוטונומית של נווארה, שזכתה עד כה לפרסום בעיקר תודות לחגיגות סן פרמין העליזות שנערכות בעיר בסוף חודש יולי. במסגרת החגיגות משוחררים בסמטאות העיר העתיקה כשישה שוורים גדולים וחמי מזג שמחפשים את דרכם לפלאסה דה טורוס (זירת השוורים). מדי פעם רומסים השוורים בדרכם כמה אמריקאים שיכורים. ארנסט המינגוויי כתב על זה בספרו הידוע "וזרח השמש", ואלפי תיירים הלומי אלכוהול וחופש נושאים על גופם סימנים מקרני השוורים או ממרצפותיה החלקלקות והקשות של פמפלונה.

אוסאסונה מכונה בחבל הבאסקי "האחות הקטנה" וכזה היה גם היחס שהיא קיבלה מאחיותיה הבכירות: מתנשא, פטרוני ומזלזל. הקבוצות הבאסקיות הגדולות והעשירות, ובראשן בילבאו, שמתהדרת בסגל שחקנים כל-באסקי, התירו לעצמן לגייס לשורותיהן גם שחקנים נווארים, שנחשבו לצורך העניין - ובעקבות הקשרים ההיסטוריים בין שני המחוזות - לבאסקים מן המניין. עובדה זו פגעה לאורך השנים בצמיחה של אוסאסונה. החזרה האחרונה של הקבוצה לליגה הבכירה וההצלחה יוצאת הדופן שלה בה העונה הן פרי ההשקעה המיוחדת של הקבוצה בקבוצות הנוער שלה ובהרחבתו של טאחונר, מרכז האימונים החדיש שלה. הבכורה, נכון לעכשיו, עברה לאוסאסונה. האחות הקטנה עשתה את זה בגדול.

ההצלחה הלא צפויה בליגה היתה בדיעבד בעוכריהן של לא מעט קבוצות ספרדיות בתקופה האחרונה. אוסאסונה נראית בדרך הנכונה אל ליגת האלופות. האם הסיפור שלה יהיה שונה? קשה לקבוע. בסוף העונה מסתיים חוזהו של אגירה. בתקשורת הספרדית כבר הפכו אותו למועמד לקבל את תפקיד המאמן בריאל מדריד המקרטעת או בוולנסיה שמתקשה לחזור לעצמה.

השחקנים המצטיינים של הקבוצה (ראול גרסייה, ואלדו ודלפורטה) יזכו בוודאי גם הם להצעות מפתות מהאחיות הגדולות בחבל הבאסקי ומקבוצות אחרות בספרד. אם הקבוצה לא תחזק בצורה משמעותית את סגל שחקניה, היא תתקשה, כמו קודמותיה הספרדיות, להצליח בקרב הדו ראשי המסובך הזה. בינתיים אף אחד באוסאסונה לא באמת מעז לחשוב על העתיד הרחוק הזה. יקרה מה שיקרה, העונה של אוסאסונה כבר סיפקה זיכרונות זהובים שיספיקו לחיים שלמים. ביום ראשון היא פוגשת בסנטיאגו ברנבאו את ריאל מדריד. הפירות של השוק בטח הולכים על ניצחון. כל תפוח אוסאסונה.