הפועל תציל את הליגה

זה לא רק עומר פרץ התזזיתי, או שביט אלימלך החתולי, אלא כל הפועל ת"א, שמתגבשת להיות קבוצה, מאוזנת, מגובשת ומאוד חזקה, שבכושר בינוני פלוס הכניעה ללא תנאי את ההתלהבות המחודשת של מכבי ת"א. בלי רעש והמולה כמו בבית"ר של ארקדי ובלי שחקנים במיליון יורו, השילוב בין השקט של מוני הראל, הילדים המוכשרים, הוותיקים המשתפרים והעבודה של המאמן מספר 1 בישראל (מישהו הספיד אותו?), בהחלט יוצר אלטרנטיבה למכבי חיפה, עוד העונה. אם תרצו, הברומטר של הפועל ת"א הוא דווקא הקאמבק של יוסי אבוקסיס, שהכניס את כל הקבוצה לבאלנס. תורידו מאבוקסיס עוד חמישה קילו, ותשאירו את אותו קילר אינסטינקט, ויש לנו ליגה חדשה בשני הסיבובים הבאים.

מכבי חיפה לא תוכל לשחזר את הסיבוב הראשון הפנטסטי שלה. אפילו בניצחון על מכבי פ"ת ראינו שהאוויר בריאות של האלופה הולך ונגמר (בדיוק כמו בעונה שעברה), כך שכל מה שהפועל ת"א צריכה לעשות זה לצבור נקודות באופן סיזיפי ולהתיש לאט לאט את הירוקים, שכבר בטוחים שהתואר בכיס שלהם. מה גם שהפועל ת"א מתכוונת להתחזק בינואר.

למרות השיפור הקל בתכליתיות שלו, מאור מליקסון הוא עדיין שחקן בוסר, שמקפיד להיות לא יציב, מפוזר ולא אחראי, בדיוק כמו בעונה שעברה תחת אלי אוחנה. אחרי ההצגה שלו מול הפועל כפר סבא כולם קפצו וקבעו שהנה זה קורה, היהלום הלא מלוטש מתחיל להבין מה רוצים ממנו ומבשיל להיות שחקן גדול. אלא שמאז מליקסון לא השכיל לעשות שום דבר משמעותי. גם בניצחון על בני יהודה הוא נראה כמו ילד קצת אבוד על הדשא, שלא לדבר על המשחק האחרון נגד מכבי נתניה. כמה זמן מליקסון חושב שנמתין כדי שנקבל ממנו כבר את הפריצה הגדולה?

מליקסון? ארבייטמן? מאור בוזגלו? נכון לעכשיו, איתי שכטר מנצרת עילית הוא תגלית העונה. הקלות שבה הקשר מנבחרת הנוער משתלב בליגת העל ושם ללעג את בלמיה, שייכת רק לגדולים באמת. טכניקה גבוהה, בעיטה בשתי רגליים, תכליתיות, קבלת החלטות נכונה וקצת מנהיגות, עוזרות לנער הצעיר לשחזר עם נצרת עילית את הישגי העונה שעברה, ללא דוארטה ויואב זיו. נראה כי שכטר הפנים את המסרים שמוטי איוניר החדיר בו בתחילת העונה, כשצעק עליו באימונים להפסיק עם העקבים המטופשים. רק שימשיך כך.

אף אחד לא יצטער אם אייל ברקוביץ' יודיע בקרוב על פרישה מכדורגל. הקאמבק המביש שלו לא רק מעיד על ההחלטה הגאונית של יעקב שחר לסרב לשחקן האגוצנטרי, אלא גם מספר בדיוק את סיפור הקריירה המפוספסת שלו: מדוע לא הגיע לקבוצה גדולה באמת באנגליה, מדוע מאז העונה בסלטיק הוא הפך לשחקן ספסל ומדוע נבחרת ישראל לא הגיעה לכלום איתו. לפחות במכבי ת"א הבינו סופסוף עם מי יש להם עסק, אחרי שברקוביץ' הודיע על מחלה דיפלומטית ולא הגיע לעודד את חבריו בדרבי החשוב.

עשרה חודשים בני סכנין לא ניצחה בחוץ, עד שהגיע המשחק נגד אשדוד בשבת, שסימל יותר מכל את תחייתה המחודשת של מחזיקת הגביע לשעבר, מאז הפיטורים התמוהים של אייל לחמן. באופן מדהים, נראה כי קדוש הצליח להתחבר לקבוצה של מאזן גנאים, למרות שהגיע באמצע העונה לשוקת שבורה. מי שחשב כי התיקו נגד מכבי חיפה והניצחון על מכבי ת"א מקריים, הגיע ניצחון החוץ המרשים על אשדוד, אחרי עשרה חודשים. מכבי נתניה צריכה לדאוג.

"אני לא מפטר אנשים" (ארקדי גיידמק מפגין יחס הומני לטון קאנן, יום אחרי שנכנס בו באגרסיביות)

"ציפיתי ליחס אחר" (אייל ברקוביץ' מוצא סיבה מעניינת למחלתו)

בית"ר ירושלים לא הפסידה העונה נקודה אחת בחוץ, מכבי חיפה מושלמת בבית. כולם מדברים על בית"ר חדשה, מסודרת, טקטית, חכמה, ואין מבחן טוב יותר לבדוק את התיאוריה הזאת, מאשר מפגש מול המכונה של רוני לוי. עד כה בית"ר ניצחה במשחקים בהם אפשר היה לצפות ממנה לנצח, נגד בני יהודה, מכבי ת"א, נצרת עילית, אבל לא נגד קבוצה גדולה באמת. האמת? לא נראה שזה יקרה מול מכבי חיפה, עם פרננדז כג'נרל מנג'ר, מאמן או אפילו כשחקן על הדשא.