שר את התקוה

עם כל הכבוד לדרבי היוקרתי של תל-אביב, שם אולי סלים טועמה היה רוצה לשחק ביום ראשון, המשחק המרתק והחשוב של המחזור יהיה דווקא בין מכבי פ"ת למכבי חיפה. הסיבה הראשונה והפחות משמעותית היא התיקו האחרון של האלופה נגד סכנין, שגילה לליגת העל כי גם למכבי חיפה יש חסרונות, ואפשר לנצל אותם אם לא מוותרים מראש על המשחק נגדה. לסיבה השנייה והיותר חשובה קוראים סלים טועמה, אחד הקשרים הטובים בליגה, שחזר בשבת מפציעה, הבקיע את שער הניצחון מול נתניה והחזיר לחיים את מכבי פ"ת המותשת. היום כבר ברור לכולם מה היה חסר ללוזונים בשבועות האחרונים.

למרות שהוא לא זוכה להערכה כמו כוכבים בקבוצות סקסיות יותר, בגיל 26 הבשיל טועמה והפך לשחקן שבהחלט יכול להביך את מכבי חיפה, ואולי גם לשחקן הרכב לגיטימי בנבחרת ישראל בקדנציה הבאה, תחת דרור קשטן. לפי הדברים שלו, טועמה נשמע מלא ביטחון ביכולתו. "אני לא מאמין שמכבי חיפה יוכלו לעשות סיבוב שני נדיר, כמו הראשון", הוא אומר. "יהיה להם קשה לשחזר את ההישגים של הסיבוב הראשון. לדעתי, הכל תלוי בנו, בהפועל ת"א ומכבי ת"א. הליגה לא גמורה. בסך-הכל, זה עשר נקודות פור. אל תשכח שמכבי חיפה מגיעה אלינו בשבת, אחר-כך יש לה את הפועל ת"א בחוץ, בית"ר בבית, מכבי ת"א בחוץ, הכל פתוח. זה עדיין לא גמור. אני מקווה שאנחנו נעשה את זה בשבת. לא נוותר לאף אחד. גם כאשר שיחקנו בקרית אליעזר ופיגרנו 3:0, לא נשברנו וחזרנו ל-3:2. אנחנו מסוגלים לנצח את חיפה. אם נשחק כמו נגד מכבי נתניה בשבת, ונשתפר בכמה נקודות, ננצח את חיפה. אני מקווה שלא נאכזב את כולם".

הסיבה לאופטימיות נעוצה בהתפתחות של טועמה, מאז עזב את הפועל ת"א. אולי טועמה של היום טוב בהרבה מהשחקן של עונה הדאבל ההיא עם הפועל ת"א. מלחמת ההישרדות האישית אליה יצא אחרי שנותק מכור מחצבתו בבלומפילד, ביגרה אותו, עיצבה את אישיותו, הפכה את התינוק של קשטן לשחקן כמעט שלם. השהות הלא כל כך רצויה במקומות כמו מכבי פ"ת וקייסריספור, שכנעה אותו שהוא חייב להוציא מעצמו הרבה יותר כדי שישימו לב אליו. היום, אחרי שנתיים וחצי, אפשר לראות את המוצר המוגמר, אותו שחקן שחיסל את פרטיזן בלגרד והיה חסר כל כך למכבי פ"ת בשבועות האחרונים.

"היום אני יותר מבוגר, יותר בשל, יותר מנוסה. בדאבל של הפועל הייתי ילד. הייתי טוב, אבל הייתי ילד. אכלתי הרבה חרא בשנים האחרונות. כשעברתי לפתח תקוה הייתי בשוק. שני סיבובים לא היה לי חשק לשחק. רציתי לחזור הביתה, להפועל, אבל לא נתנו לי. רק בסיבוב השלישי התחלתי לשחק. הבנתי שהקריירה שלי תלך לאיבוד, אם אני אמשיך ככה. לקחתי את עצמי בידיים. נתתי את כל כולי כדי להצליח. שחקנים אחרים במצבי היו נמחקים".

למה הכי התגעגעת?

"הקהל חסר לי. זה הדבר הכי כיף שיש בכדורגל. אני מתגעגע לקהל, לטירוף. אני זוכר בהפועל שהיו משחקים שהייתי מגיע רדום לאצטדיון, ואיך שהייתי רואה את הקהל, הייתי נכנס לאקסטזה. זה חסר לי, עם כל הכבוד לפ"ת. מכבי פ"ת זה מועדון מסודר, מועדון גדול, יש תנאים, יש חדר כושר, מגרשים, מפנקים אותך. אבל חסר לי הקהל, זה קשה".

אתה יודע, ביום ראשון יש דרבי.

"חסרים לי הדרבים, הקהל של הפועל. אני חושב על זה. הלוואי שהייתי יכול להיות בדרבי. זה הדבר שאני הכי רוצה בעולם. הייתי מוכן לוותר על כל דבר בעולם כדי להיות ביום ראשון בבלומפילד. בקיץ האחרון רציתי לחזור להפועל, אני לא אסתיר את זה. אבל לא נתנו לי. יש לי עדיין רצונות לחזור להפועל, אני מקווה להיות שם בעונה הבאה".

מה דעתך על התינוקות החדשים של קשטן?

"כל צעיר שנופל לידיים של קשטן, יצליח. כל אחד מהצעירים שהגיע להפועל עשה זאת בגלל קשטן. הם יכולים להתעצב אצלו, ואתה רואה איך הם מתקדמים. יש לי דוגמה בנושא. כמו גילי ורמוט, גם אני לא ראיתי דשא בהתחלה. שנינו אותו דבר. לא קיבלתי אפילו דקה אצל קשטן, עד שלא התחלתי לעשות גם הגנה ולהשקיע באימונים. אחר-כך פרחתי בגלל זה. אותו דבר עם ורמוט, לדעתי הוא הבין את המסר".

קשטן הולך עכשיו לנבחרת, כנראה שהוא ייתן לך יותר הזדמנויות מאברהם גרנט.

"אני לא יכול לבוא בטענות לגרנט. מבחינתי, רק להיות בסגל של הנבחרת זאת גאווה גדולה, לייצג את המדינה. זה שקשטן גידל אותי לא מבטיח לי כלום".


יש אופציה שארקדי גיידמק יצליח לפתות אותך לעבור לבית"ר ירושלים?

"אם תשים את הפועל ת"א בצד, אני יכול להגיד לך שבית"ר ירושלים היא הקבוצה השנייה שלי. יש לי הרבה חברים ששרופים על בית"ר. כשאני רואה משחקים של בית"ר, אני רוצה שהם ינצחו. אני מפרגן להם. יש קהל ערבי גדול שאוהד את בית"ר. אני לא שונא אותם, לא היה לי אף תאקל עם הקהל, אף פעם לא עשיתי להם תנועות מגונות. זה קומץ קטן שמקלל. אני מכבד את הקהל של בית"ר. אני אוהב את האווירה בטדי. אין לי בעיה עקרונית לשחק בבית"ר, אבל יש אנשים אחרים שיטפלו בזה. דבר עם עורך הדין שלי".

כאשר טועמה עלה לשלב הבתים בגביע אופ"א, אחרי ההצגה שלו נגד פרטיזן בלגרד ("זה המשחק השני הכי טוב שלי, הראשון היה נגד לוקומוטיב בחוץ עם הפועל"), היתה לו הזדמנות לטעום קצת מהקצפת ולהציג את כישוריו בפני כל אירופה. אלא שמספר ימים לאחר מכן הוא נפצע במשחק הליגה נגד בית"ר ירושלים, והשאיר את מכבי פ"ת לבד.

"הפציעה לא באה בזמן. היינו בתחילת העונה, הייתי כבר בכושר טוב, נתנו הצגות, הכנתי את עצמי לשלב הבתים באופ"א, אבל לצערי זה לא יצא", הוא אומר. "זה היה מאוד מאכזב. ביום שאמרו לי את זה הייתי בהלם. הכי התבאסתי בעולם. היה לי קשה לקבל את זה. בהתחלה הרגיעו אותי, שזה לא שבר וייקח לי רק 10 ימים להחלים, אבל עבר הרבה זמן עד שחזרתי.

"לשמחתי, חזרתי מהר לכושר. שיחקתי חצי שעה נגד מכבי ת"א, הרגשתי טוב, עשיתי שינוי בקבוצה, ונגד נתניה כבר פתחתי בהרכב וכבשתי שער. לא חשבתי שאני אכנס מהר לכושר, הופתעתי מהיכולות שלי. יש שחקנים שחוזרים מפציעה ומפחדים בהתחלה, אבל הצלחתי למרות הכל. עבדתי קשה גם כשהייתי פצוע. במשך חודש וחצי הייתי הולך כל יום ולחדר כושר, ושיפרתי את הפיזיות שלי. עשיתי דברים שלא יכולתי לעשות בזמן רגיל".

איך אתה מסביר את הירידה שלכם, מאז השיא נגד פרטיזן?

"בארץ שוכחים מהר מאוד. תמיד באים בטענות כשיש ירידה. הבעיה אצלנו היתה שהשחקנים לא היו רגילים לעומסים כאלה. אם תחשב, תגלה שמבחינת דקות עברנו כבר חצי עונה. יש עומס ולחץ, ומאוד קשה. אי אפשר לבוא בטענות לאף אחד. זה לא השחקנים לא רוצים, הם לא יכולים. עכשיו הכל השתנה. גמרנו עם אופ"א, פתחנו טוב את הסיבוב השני. אני מקווה באמת שנציל את הליגה, אבל בשבילנו אנחנו רוצים רק לשמור על ההתקדמות. אם זה יעזור לליגה, אחלה".