טפירו יסדר

הוראס ג'נקינס אולי שחקן מצוין, אבל לא הוא זה שצריך להוביל את הכדור ולקבל את ההחלטות, בטח לא ברגעים הקריטיים. זה לא סוד שעד היום האמריקאי פיזר את המשחק של הקבוצה יותר מאשר ריכז אותו, אבל אם עד היום רק לפרשנים היה מה לומר בנושא, הרי שהיום גם השחקנים יודעים שהחיים על פי מאיר הרבה יותר טובים. כאשר טפירו משחק לצידו של ג'נקינס כולם נראים רגועים יותר.

"מאיר מאט את קצב המשחק ועושה סדר", הסביר תמאר סליי אחרי המשחק מול הכוכב האדום. "להוראס יש סגנון שונה, אמריקאי יותר". בכלל, התחושה מסביב לקבוצה היא שכולם נהנים לשחק תחת הנהגתו של הקפטן. "טפירו עושה אותנו גדולים", הבהיר עידו קוז'יקרו מי לדעתו היה האחראי למשחק המצוין של הקבוצה, "היום הוא עשה אותי גדול וברומא את ארז מרקוביץ'. אני פשוט שמח שהוא בקבוצה". תתפלאו, אבל גם ג'נקינס פירגן. "מאיר הראה הרבה מנהיגות היום (טפירו א.ב)", הוא קבע.

מהיום הראשון מדברים במלחה על זמן. אותו מצרך שצריך לתת לקבוצה עד שתתחבר. גם היום, כמעט חודשיים אחרי פתיחת העונה, בכל ראיון ובכל הזדמנות, כולם במלחה מזכירים את המלה דבק. כשאדלשטיין מדבר על דבק הוא בדרך כלל מזכיר את מתן נאור כאחד שמחבר את הקבוצה. כשהשחקנים מדברים על החיבור, הם משתמשים במישפט: "כימיה טובה יותר". כך או כך, כמו שזה נראה כרגע, לצוות המקצועי נחוץ "סופר גלו" על מנת להצליח להדביק את הוראס ג'נקינס לקבוצה. הפאזל שבנה אדלשטיין לא מצליח להתחבר, והסיבה העיקרית היא שהקואץ' מנסה להכניס את החתיכה של ג'נקינס, למקום לא מתאים ועם פטיש.

דקה לסיום הרבע הראשון, עמדו על הפרקט טפירו, נאור, קוז'יקרו, אוחנון ומייסון (כן, כן ארבעה ישראלים). דווקא אז התחילה הריצה הגדולה. הפער גדל עד שנעצר על 20 נקודות מהאדומים של בלגראד. אלא שאז חזר ג'נקינס למגרש והופ ההפרש צנח ל9- במחצית. אנחנו לא מאשימים רק את הרכז, גם לעובדה שלאדלשטיין לא נותרו פסקי זמן הייתה השפעה ישירה על צימצום הפער של הסרבים ובטוח שגם מטח השלשות שלהם היה בעוכרי 'מגדל', אבל הדברים חזרו על עצמם גם במחצית השנייה.

למראית עין ניתן לחשוב שלאמריקאי היה יום טוב. הוא קלע מחוץ לקשת (4 שלשות בחמישים אחוז) והקהל היה בשמיים. אבל אם תשאלו את מייסון ושאר החבר'ה לא בטוח שגם הם הרגישו טוב כל כך עם סגנון המשחק של הרכז. למעשה מספיק היה להעיף מבט חטוף לעברו של מייסון כדי להבין על פי פרצופו את המצב. כשטפירו מוביל את הכדור מייסון אקטיבי ומנסה להתפנות לזריקה, אבל כשהכדור אצל ג'נקינס, הוא מדשדש ורק מחכה לחזור להגנה. טפירו העלה את היתרון לפלוס 20, אבל במקום להמשיך ולעלות אותו לכיוון ה30-, ג'נקינס התחיל להשתולל בניסיונות לחדירה בכוח שנגמרו פעם בחסימה ופעם בסתם זריקה משוגעת.

מילת מפתח נוספת של אדלשטיין העונה היא סבלנות. השאלה היא כמה סבלנות תהיה לו להשאיר את ג'נקינס בעמדת הרכז. בכל פעם שהאמריקאי עולה לשלשה על הראש של השומר שלו (וזה קורה די הרבה) רואים שהורידים של הג'ינג'י עומדים להתפוצץ. הרכב של שלושה גארדים בריכוזו של טפירו נראה מתאים וקטלני הרבה יותר.