אמריקה היא מדינה שמרנית, את זה כולם יודעים. זה מתבטא בכל תחומי החברה, וגם בכדורסל. המאמן הנחשב ביותר ב-NBA הוא לארי בראון, אחד המוחות המבריקים והמתודיים ביותר בכדורסל, ועם זאת אחד האנשים הכי מקובעים שיש. בימים אלו מגלים את שרונאס יאסיקביצ'וס מעבר לאוקיינוס, ומנסים להבין איך כשרון שכזה מצא את עצמו בליגה הטובה בעולם רק בגיל 29, ולא מיד כשסיים את הקדנציה שלו במכללת מרילנד.
"כשיצאתי מהקולג' כולם אמרו שאני לא מספיק טוב בשביל ה-NBA, אז גם אני האמנתי בזה", מספר שאראס בראיון לעיתון USA today.
הקיבעון האמריקאי לגבי שאראס המשיך גם לאחר שזה חיסל במו ידיו את נבחרת ארה"ב באליפות העולם ב-2004 עם 28 נקודות, וכמעט ניצח אותה גם באולימפיאדת סידני, כשלא הצליח לסיים משחק נפלא בשלשת ניצחון. "הוא שחקן בינלאומי מצוין", אמר עליו אז המאמן המפסיד, אותו לארי בראון, והוסיף מיד, "אבל יש הרבה דברים שהוא יכול לעשות במסגרת הבינלאומית ובחיים לא יצליח לעשות ב-NBA".
קשה להבין את ההגיון של בראון, לאור העובדה שיסי-קיי הצליח לעשות המון דברים מול שחקנים מהשורה הראשונה ב-NBA בתחרות רשמית, אבל אפשר להתחיל לקלוט את ההיגיון שלו כשנזכרים שמבחינתו הרכז המושלם הוא אריק סנואו - שומר נפלא שלא יכול לשים סל ממילימטר.
אבל הנה, לאור מה ששאראס עושה על המגרש, האמריקאים מתחילים לשאול את עצמם אם הם לא צריכים להגמיש מעט את הפרוטוטייפ של שחקן ה-NBA. "אני די בטוח שבראון היה רוצה שיהיה לו את שאראס", אומר לארי בירד, הג'נרל מנג'ר של הפייסרס ומי שדאג להביא את הליטאי ל-NBA, מרופד בחוזה של 12 מיליון לשלוש שנים. "היו לשאראס הרבה ספקנים, אבל הוא רק הולך ומשתפר".
בקרוב מאוד, ב-17 בדצמבר, יאסיקביצ'וס יפגוש את בראון והניו יורק ניקס וינסה להוכיח לו שהוא יותר טוב מחבר'ה כמו ג'מאל קרופורד ונייט רובינסון, למרות ההגנה הלקויה והמחסור במהירות.
"חשבתי שההערות שלו אז לגביי היו מוזרות בהתחשב בעובדה שקלעתי 7 מ-12 מהשלוש, אבל הוא (בראון) מבין את ה-NBA יותר טוב מכל אחד מאיתנו", מסביר הרכז. "זה לא משנה לי, כי תמיד יהיו אנשים שלא אוהבים אותך. וכדאי לזכור שהוא בדיוק ספג הפסד כואב מאוד עם נבחרת ארה"ב".
קיבעון נוסף בקשר לאקס מכבי ת"א הוא השם שלו. השדרים והפרשנים האמריקאים שוברים את השיניים השכם וערב על שמו המלא של הליטאי, כשהם פשוט יכולים לקרוא לו שאראס.
עוד בוואלה!
כיף בכדורסל, משעמם מחוץ למגרש
עם הזמן שאראס מרגיש יותר ויותר בנוח על הפרקט, כאשר בשלושת המשחקים האחרונים הוא מנצל את היעדרו של הרכז הראשון, ג'מאל טינסלי, כדי לקלוע 16 נקודות בממוצע ולהוסיף 4 אסיסטים. לאורך העונה הוא קולע ב-52 אחוזים מהשדה, 51 אחוזים מהשלוש ו-95 אחוזים מהקו. הנתונים הללו גרמו לפרשן ESPN.com, ג'ון הולינג'ר, להעניק לו את הציון הגבוה ביותר, +A, בכתבה בה העניק ציונים לשחקנים החופשיים שהוחתמו בקבוצות הליגה בקיץ האחרון. הולינג'ר אף ציין כי שאראס עשוי לנצל את היעדרו של טינסלי כדי לתפוס מקום של קבע בחמישיה.
אבל מחוץ למגרש, כנראה שהליטאי מתגעגע לת"א בכל זאת.
"אני לא יכול לשקר, אינדיאנפוליס היא לא מסוג הערים שאני אוהב", הוא אומר וצוחק. "אנחנו האירופאים רגילים לאורח חיים מהיר יותר, ואני נרדם פה בנהיגה כי הכל כל כך שקט". אז במקום הבחורות היפות מארץ הקודש, המסעדות ומקומות הבילוי, הוא מסתפק בצפייה בכדורסל בטלוויזיה או בסרטים.
אספקט נוסף שמוזר לו הוא העובדה שהוא רוקי שמתקרב לגיל 30. "אני לא מרגיש כמו שחקן שנה ראשונה, אבל יש עדיין דברים שכן מזכירים לי שאני רוקי", הוא מספר. כמו כל הרוקיס האחרים, הוא צריך להביא עיתונים לשחקנים הוותיקים וסופג עקיצות פה ושם. "זה קצת מוזר, אבל לא ביג דיל", הוא טוען. "הותיקים מתייחסים אליי יפה מאוד".
כמובן שעל הפרקט הוא לא מרגיש כמו שחקן צעיר. "הכרתי את הכדורסל האירופאי והבינלאומי מכל הכיוונים. זה נהיה משעמם עבורי. כאן אני נכנס לאולמות חדשים עם אנשים חדשים. זה קצת כמו להיות שוב ילד".
משהו אחד ששאראס השאיר איתו מאחור במזה"ת, לפחות כך עושה רושם, הוא האגו הגדול שלו. באינדיאנה מספרים על שחקן מקצועני שחושב רק על ניצחונות ולא מוטרד ממעמדו כשחקן ספסל, שמקבל רק 20 דקות למשחק. אולי כי ברוב הפעמים הוא זה שנמצא על הפרקט בסיום.
"הוא יכול ליצור מהלכים בכדרור ויש לו יד קטלנית מכל הטווחים והוא מנהיג", מתלהב בירד. "הוא בחור אמוציונלי שלא מתבייש להיכנס באנשים ומדובר במקצוען המושלם".
"אולי יש לו מה להוכיח", מסכם בירד, "אבל בטח לא לי".