הו, הו, אל תשאלו מה קרה באותו לילה אפל בשוליו של רובע העשירים בברזוויל, בירת קונגו, שם הווילות משתרכות על רחובות שלמים ומגיעות עד הנמל שבגדה הצפונית של נהר הקונגו. כי בין שהיה זה חלום ובין כישוף, אין בו כדי לשנות את מה שבאמת התחולל בתודעתם של כמה טיפוסים, שעבורם כל שיסופר כאן אכן קרה באמת ורושם האירועים עדיין חקוק במוחם, על אף שחלפו כבר כמה שבועות ומים רבים זרמו מאז באותו הנהר ממש.
באותו הלילה, בדיוק כשהתייצב הירח, מלא כולו, במרכז שמי ברזוויל ועננים אפורים הסתירו וחשפו חלקים ממנו, החליקה ברחובות ברזוויל מרצדס כסופה עם חלונות כהים, וכשהתקרבה ובאה לנמל כבו פנסיה והיא המשיכה בדרכה לאור הירח בלבד. שלוש דמויות כהות עור בעלות מעילים ארוכים ומשקפי שמש כהים, שיש שיכנו אותן שחורים, יצאו ממנה חרש ונעמדו צמוד צמוד לשפת הנהר.
במרחק של אלפי קילומטרים והבדל של חמש שעות בשעונים נם באותה השעה סיווטי ליפניה את שנתו בדירה קטנה ליד התחנה המרכזית בדרומה של תל אביב, כשעל פניו העדינות והמחויכות מרוחה הבעה השמורה רק לתינוקות, שלא יודעים מה צופן להם עתידם. העניין הוא שבמקרה של ליפניה עמדה הסערה להתרגש בעוד שעה קלה ולא בעוד שנים מספר, מה שהופך את כל הסיטואציה לדרמטית פי כמה ואת שנתו של ליפניה לאירונית, בהתחשב בנסיבות.
ליפניה הוא בסך הכל בחור חיובי וברוך כישרון, תמים בגישה שלו לחיים ולעולם, שמתנהל בין הטיפות בלי להיות מודע לקיומן. חיוך נצחי נסוך על פניו, וכיאה לבחורים מסוגו, כשכבר נוחתת עליהם הטיפה, הופכת אותה ההפתעה למבול של ממש. ליפניה הוא חלק מהטרנד הקונגולזי, שזה מה שהולך היום בקבוצות כדורגל ישראליות, במיוחד אם הן בדרג השני או השלישי בכדורגל ויש להן אספירציות או עבר בדרג הראשון.
אבל האספירציות של אנשי הכדורגל הישראלי לא עמדו בראש מעייניהם של שלושת הטיפוסים המסתוריים על גדת נהר הקונגו. הם דווקא בחרו להדליק קיסם קטורת, וכשהתפשט הריח באוויר הביטו סביב בחשד לראות שאין איש בסביבה שצופה בהם, העתיקו את עצמם ובאו בחלומו של סיווטי ליפניה, או ליפי, איך שתרצו.
הקורא הממוצע ודאי יתייחס לכל זה בביטול, כי ממתי מסוגלים בני אדם לעבור ממצב צבירה אחד לשני, אבל צריך להבין כי יש להם, לאפריקאים, את היכולת לתקשר עם בני אדם וממדים אחרים גם בלי להזדקק לכל השירותים המקוונים והסלולריים שהאדם הלבן כל כך נהנה להשוויץ בהם, מה שרק מעיד על יכולת רגשית ובין-אישית מפותחת יותר.
פעם, לפני כמה שנים, בדיוק במקום שבו חנתה עכשיו המרצדס הכסופה, עמדו שלושת הטיפוסים, רק לא לבדם. גם ליפי מיודענו היה איתם. שלושת הטיפוסים פיתחו כישוף מיוחד או קסם שהופך בני אדם רגילים לכדורגלנים, ומצאו שזאת דרך נהדרת לעשות כסף.
גם ליפי חלם להיות כדורגלן, וליתר דיוק בלם קדמי, חלום די מוזר בפני עצמו, אבל עדיין חלום. שלוש הדמויות המסתוריות, שעכשיו כבר אפשר לקרוא להן מכשפים, מצאו אותו מתאים להתכשף, ולפני שנה הגיע ליפי להכח רמת גן תמורת כמה עשרות אלפי דולרים ואופציה לעונה שנייה תמורת תשלום נוסף.
בדיוק על הרקע הזה התייצבו ובאו באותו לילה מדובר בחלומו של ליפי שלושת המכשפים, שמכאן והלאה אפשר בשקט לכנות אותם גם נוכלים. כי כמו שקורה לא אחת, עם הכסף בא הסיאוב, וכך קרה גם לשלושת המכשפים, שהודיעו לליפי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שהכסף מהתשלום השני מהקבוצה הישראלית לא הגיע, ושמבחינתם מוצר שלא התקבל עבורו כסף כאילו לא קיים, ולכן הם מטילים עליו כישוף שיהפוך אותו למשותק ואת המשפחה שלו לאומללה, ובזאת נגמרה קריירת הכדורגלן של סיווטי ליפניה הבלם הקדמי המהולל והוא בקושי בן 24.
בשם האמונה
ליפי התעורר מבוהל. עם המטען הזה הוא הגיע לאימון של הכח באותו יום אחר הצהריים ונחת על מנהל הקבוצה, אלי בר מוחא, בדיוק כשזה היה עסוק בסידורים אחרונים לפני אימון. "הוא בא אליי חיוור כסיד, בעצם חיוור הוא לא יכול להיות, כי הוא כושי, אבל הוא היה אדום. כן, אדום, ולחוץ כולו כמו טמפון", משחזר המנהל, "כולו מבוהל ובפאניקה, משהו שאוכל אותו מבפנים ואתה רואה שכולו התחלחל. נבהלתי מאוד, חשבתי קרה משהו לאחד מבני המשפחה שלו, והוא התחיל לזרוק מילים בקצב מטורף, חלק באנגלית, חלק בצרפתית, ואני לא מבין צרפתית.
"לאט לאט התחלתי להבין. 'נו פליי אני מור', הי סד טו מי, כלומר, הוא אמר לי. ואז כבר התחלתי להיבהל. הוא סיפר לי שהטילו עליו כישוף, שמבחינתו זה סוף הקריירה. באוויר עמד ריח לא נעים, והשמים הפכו פתאום אפורים, אפילו קצת שחורים, ואני מדבר איתך על ימי סוף הקיץ, לא איזה יום חורף סוער עם סופות טורנדו שמגיחות פתאום ומוחקות את כל מה שהיה שם עד לפני רגע. כשאתה עומד מול שחקן והוא בא אליך עם העניינים האלה, אתה לא יכול לצחוק. אלה דברים שצריך לקחת ברצינות, בדיוק כמו שאתה לוקח ברצינות כדור לא מנופח לפני אימון. לא תנפח אותו?
"כששחקן בא אליי ואומר לי שהוא מעדיף לשבת בחדר ההלבשה על כיסא כזה ולא על כיסא אחר, בקטע של אמונות, כי כשהוא ישב על הכיסא האחר הוא הרגיש לא טוב עם עצמו ולא שיחק טוב, ישר אני מחליף לו. האמת שעל סיפור גרנדיוזי כזה עוד לא שמעתי, כי זה רחוק ממך, זה אחרת, זה לא כמו שחקן שאומר לך שיש לו נאחס ממספר בחולצה, או אורי המאמן, שהוא שומר שבת כמידת יכולתו. פה זה המרחב שהופך הכל לנסתר. ואז אמרתי לעצמי שצריך לעשות הכל לעזור לו. אם הוא ממשיך עם זה הוא לא יוכל לתפקד, ולך תדע מה יקרה לו. אז הלכתי ישר והרמתי טלפון לאיציק, איציק פוזמנטיר, המנכ"ל שלנו. אתה צריך להבין שאיציק מבין בדברים האלה, הוא מכיר את האפריקאים, כי יש לו כל מיני עסקים שם סביב עסקי התעופה שהוא מתעסק בהם".
הארי פוזמנטיר
ובאמת, אם כבר הוטל עליך כישוף, מוטב שזה יקרה כשאתה נתון לשירותיו של מנכ"ל ששמו פוזמנטיר, שם מסיר קללות וכישופים. בביקור הראשון של פוזמנטיר באוגנדה הוא נפגש עם שר התחבורה האוגנדי, וכמה שהזהירו אותו לא להזכיר את השטן, כשהשתררה הפסקת חשמל ואיתה העלטה, פוזמנטיר לא יכול היה להתאפק ושיחרר בהתחכמות שכנראה השטן עומד מאחורי החושך הזה. כל המכובדים קפצו ישר מתחת לשולחן, והעיסקה של פוזמנטיר כמעט ירדה לטמיון, ואיתה הרבה מאד כסף, ומאז פוזמנטיר לא מספר יותר התחכמויות כאלה.
"כל מה שקרה, קרה בתושיה", מספר המנכ"ל. "ראיתי שאני מאבד את הבחור. הוא בא ואומר לי שמהקבוצה שלו בקונגו אמרו שלא הגיע הכסף שאנחנו חייבים להם, ולכן הטילו עליו כישוף, שיהפוך אותו למשותק, ושיש קללה גם על המשפחה שלו, שתיפגע בגלל זה. היה לי ברור שחייבים לעשות איזשהו מהלך. אתם הישראלים קשה לכם להבין את הכושים. ראית פעם כושי עצוב? כל הזמן מחייכים, תגיד להם מילה טובה והם יחייכו שבועות. רק מה, הם מאמינים באמונות תפלות כמו עלים נידפים.
"הבן שלי קצין במג"ב. לפני כמה חודשים חבר שלו הכין לו אבן מיוחדת בתור סגולה מפני פציעות, אבן נגד עין הרע, כי מג"בניקים, אתה יודע מה זה מג"בניקים, הם מבינים את האפריקאים. ואני אמרתי לליפי שבלילה אני הולך לקוסם גדול שיש לו יכולת מיוחדת לאנטי כישופים, משהו חזק מאוד, והוא ירכיב משהו וייתן לך אנטי קסם. רציתי לקחת גם את החשב שלי, שהוא ערבי נוצרי חולה כדורגל, שגם יודע צרפתית, לשים לו תרבוש על הראש ושרשרת כדי שיסיר את הכישוף, אבל הוא לא יכול היה להגיע באותו יום, והיינו צריכים להסתדר בלעדיו.
"למחרת הבאתי את האבן לאימון. בר מוחא ואני קראנו לו, סיפרתי לו איך הלכתי בלילה שעות עד שהגעתי למסיר הכישופים, והוא נתן לי שרשרת ותליון שיש להם כוח מיוחד, סגולה נגד פציעות, וכל מה שליפי צריך לעשות זה לעצום עיניים ולהגיד שלוש פעמים: 'נו מור בלאק מג'יק'. באפריקה מפחדים מאד מהשטן ומבלאק מג'יק, ואם תגיד להם בלאק מג'יק הם משתינים במכנסיים.
"וככה הלכנו איתו, בר מוחא, ליפי ואני, עד לעיגול האמצע במגרש בוינטר, ושם נעמדנו שלושתנו, ואני ענדתי לליפי את השרשרת ואמרתי לו: 'זהו ליפי, מכאן אתה ממשיך לבד'. וליפי נעמד בעיגול האמצע ולא הפסיק להגיד 'נו מור בלאק מג'יק', ואחרי שחזר על זה שלוש פעמים הוא לא הפסיק להתפלל. הוא נוצרי אדוק. כסף? אנחנו לא חייבים לקונגולוזים שום כסף, הם המציאו הכל כדי לסחוט את ליפי. נראה לך שאם היינו חייבים להם כסף האנטי קסם יכול היה לעבוד?".
שניות אחרי שליפי גמר את הטקס התפזרו העננים מעל וינטר. ומאז השרשרת לא יורדת לו מצווארו, וליפי בכושר הכי טוב שהיה אי פעם. בחדר ההלבשה של הכח מתלחשים שליפי בלתי עביר, ושהם לא זוכרים אותו כל כך טוב.
הדבר היפה והמדהים בסיפור של ליפי הוא שאף אחד מהחברים שלו לקבוצה לא גילה לו את האמת ואף אחד מהקהל לא צעק לו איך עבדו עליו, שזה הדבר הראשון שהיית מצפה מישראלי, במיוחד אם הוא שחקן כדורגל, לעשות. "בקטעים האלה שחקנים מכבדים אחד את השני ולא מדברים בפרהסיה", מבהיר בר מוחא. "בשבילם עין הרע זה ערך עליון, כי אתה לא יכול לגחך על בנאדם על דבר שמחר יכול לקרות לך, כי שחקנים מאמינים בדברים האלה. כל שחקן רוצה להרגיש טוב עם עצמו, ואם שחקן יעשה לך דבר כזה ויתחיל לדבר על איך הסירו לך כישוף, מחר זה חוזר אליו כמו בומברנג".
וככה, בדיוק בגלל זה, ליפי לא חלק מהסיפור הזה. אסור לדבר על עניינים שנשמרים בסוד, במיוחד אם הם לא ממש קרו באמת. ואם תיתקלו בליפי ברחוב, אל תמהרו לעוט עליו ולספר לו איך שמעתם על הדמויות המסתוריות שהופיעו לו בחלום והטילו עליו כישוף ואיך הוא ניצל בזכות שרשרת עם קמע סגולה נגד פציעות.