מאמן הסיבוב

מעניין כיצד אוהדי מכבי חיפה אוכלים את היכולת הפנטסטית של יניב קטן. רק לפני קצת יותר משלושה חודשים, במשחק הבית נגד מאלמו, עבר באצטדיון בלומפילד מן זמזום קנטרני בכל פעם שקטן נגע בכדור, אווירה עוינת שבה גם השחקן הגדול ביותר בעולם לא יכול היה להצליח. כאילו הם לא למדו מהטעויות שלהם מהימים בהם קטן היה שחקן צעיר, שזוכה לקללות וגידופים בכל פעם שעשה טעות קטנה, 15 אלף הצופים שהגיעו לבלומפילד שכחו בשנייה אחת את התרומה של החלוץ בשנתיים האחרונות. אביו של קטן קלט את הצביעות הזאת כבר לפני הרבה זמן, ומזה מספר שנים מסרב לפקוד את משחקי הבית של מכבי חיפה.

חלוץ מכבי חיפה, לעומת זאת, המשיך הלאה וגם העונה הוא מעמיד את מבקריו על טעותם. גם לואיס פרננדז התעלם מהזמזומים על קטן והחמיא לו על ביצועיו בסיום המשחק בנתניה, בו, אגב, קטן לא נתן משחק כל-כך גדול. מעניין מה יגידו שורקי הבוז במקרה שפרננדז יצליח לחטוף להם את קטן.

אם בני סכנין תרד כצפוי בסיום העונה לליגה הלאומית, האשמה כולה תהיה של מאזן גנאים, האיש הכל יכול במועדון. איכשהו, לוני הרציקוביץ' סופג מדי יום אש (ובצדק) על כך שהוא דרדר את מכבי ת"א לתהום הנשייה. גנאים, לעומת זאת, שבעונה שעברה פיטר את אייל לחמן והחליט שהוא גם רוצה להיות המאמן, חומק מאחריות למה שעולל לקבוצה הצפונית, שהיתה פעם מרעננת. גם התירוצים האחרונים של גנאים ("שחקנים יהודים לא רוצים לבוא לסכנין", "השחקנים פושעים, ללא לב ונשמה"), גם האמירות החוזרות ונשנות על דו קיום ואחווה ואפילו הגביע מלפני שנתיים, לא מחפים על ההתנהלות שלו בחצי השנה האחרונה, על רכבת השחקנים והמאמנים ועל אובדן הדרך, שהפך את החבורה הלוחמת של לחמן לקבוצה הגרועה ביותר בליגת העל אחרי כפר סבא. כמו שזה נראה כרגע, שתי הקבוצות היחידות שמתחרות עם סכנין נגד הירידה הן הפועל פ"ת ומכבי נתניה, ושתיהן טובות ממנה בדרגה אחת לפחות.

תחת לחץ לא אנושי מצד התקשורת, מטר ההצהרות שארקדי גיידמק יורה לאוויר והשמועות על שחקני רכש ומאמנים שיגיעו לטדי בקרוב, הצליח צמד המאמנים המוצלח להכין את הקבוצה בצורה אופטימלית למשחק הכי חשוב של העונה ולנצח את בני יהודה. בלי כדורגל גדול, בית"ר הציגה מול בני יהודה משחק לחץ, שרק קבוצה חכמה כמו מכבי חיפה מסוגלת לבצע ביעילות. גם בתקופה של המאמן ההוא שאימן פעם את בית"ר (מי שזוכר את שמו מומלץ להתקשר למערכת), הקבוצה ניסתה לבצע לחץ בחלק המגרש של היריב, אבל הספרינטים חסרי התכלית של השחקנים היו נשברים על-ידי שתי מסירות חכמות. קאנן (בעזרת עזורי), שלמד במהירות את סביבת העבודה החדשה, הצליח להקנות לקבוצה המפוזרת יכולת טקטית וקבוצתית שלא היתה לה שנים, תוך שהוא מקפיד לומד "צעד אחרי צעד". אם מישהו בבית"ר ישכיל להבין את המסר החשוב הזה, אולי בסיבוב השני והשלישי נזכה לראות את צמיחת האלטרנטיבה למכבי חיפה.

למרות שיעקב שחר קיבל זאת באורך רוח, השיחה הלא תמימה שניהל לואיס פרננדס עם יניב קטן בסיום המשחק בנתניה היתה חסרת טקט וכבוד. מעניין כיצד אנשי בית"ר ירושלים היו מגיבים, לו שחר היה נוהג באופן זהה עם מאור מליקסון.

שמונה משחקים ללא ניצחון הוא מחיר כבד מדי גם עבור ההשתתפות היסטורית בשלב הבתים בגביע אופ"א. בפעם האחרונה שזה קרה עמד על הקווים בפתח תקוה אלי אוחנה (זהו, נזכרנו), שגילה יושר מקצועי והתפטר. לא שמומלץ לגיא לוזון המצוין להחזיר את המפתחות בגלל סדרת משחקים לא טובה, אבל בהחלט כדאי לו לרענן את סגל השחקנים שלו בינואר, אחרת הפועל פ"ת שוב תעקוף את קבוצתו בטבלה. ולא באופן זמני.

"אני סופג את זה למען הקבוצה" (ניר קלינגר בתפקיד ישו, אחרי עוד משחק בו אוהדי מכבי ת"א דרשו ממנו לקחת אחריות על כישלונו)

"לא אני אחראי לרעיון הגלקטיקוס" (ניר קלינגר בתפקיד שמעון פרס, אחרי עוד משחק בו הפיק אפס יכולת מהשחקנים הסופר מוכשרים שלו. אתר המכבי.קום)

"אנחנו בוחנים שינויים, לא תהיה עריפת ראשים" (ניר קלינגר בתפקיד ניר קלינגר, שוב מתכנן לעשות שינויים בסגל של מכבי ת"א)

למרות שתחסר את תומר בן-יוסף (ההרחקה של מליקסון פחות משמעותית), אם בית"ר ירושלים תתנפל על מכבי ת"א כמו שעשתה לבני יהודה, החבורה של קלינגר יכולה לחוות שפל חדש. בסיבוב הקודם בטדי בית"ר לחצה את מכבי ת"א בחוסר תכליתיות במחצית הראשונה וסיימה את השניה עם הלשון בחוץ (0:1 משער של נמני), השקר הגלקטי משך עוד מספר שבועות, ולמחזור הבא התייצבה בית"ר עם מאמן חדש. ניצחון באצטדיון ר"ג יהיה הדבר שיסמל יותר מכל את המהפך שעבר על בית"ר, ואולי יגרום למהפך דומה במכבי ת"א.