בית"ר צריכה את טועמה

כשברקע הדי התרסקות הגלקטיקוס של מכבי ת"א, עוד קבוצה שנבנתה בחופזה והתבססה על מחטפים, מתחילה להיערך היריבה הבאה שרוצה לקרוא תגר על ההגמוניה של מכבי חיפה: בית"ר ירושלים. בניגוד למכבי ת"א, לבית"ר יש כמעט שמונה חודשים להתכונן לקרב הזה, מתוך ידיעה שהיא צריכה לפעול בדיוק ההפך מהאופן בו ניר קלינגר פעל. למרות שעולם הכדורגל הישראלי נבהל משום מה מדיבורים על יועצים מקצועיים וסקאוטים, מהלך מקובל בקבוצת מקצועניות ורציניות באירופה (איפה המפיות של דדש?), לבית"ר יש את כל הכלים הדרושים כדי לעמוד במשימה בכבוד. כרגע נראה כי גיימדק מתרגש קצת פחות מהתקשורת מנושאים שוליים כמו הכבוד של עזורי וקאנן, ומעדיף להתרכז בתוכניות המקצועיות והניהוליות שלו.

בעזרת הכסף של גיידמק, הסקאוטים של פרננדז יוכלו להנחית בארץ זרים איכותיים, אבל הבסיס של בית"ר ירושלים החדשה חייב להיות קודם כל ישראלי. ההתעקשות של יעקב שחר לרכוש תמיד את השחקנים המקומיים הטובים בשוק, גם אם בהמשך הם ישבו על הספסל, היא אחת הסיבות המרכזיות להשתלטות שלו על הליגה הישראלית. המחויבות שלהם להצלחה בארץ, החיבור לקהל והרצון להוכיח את עצמם לתקשורת המקומית חזק יותר מכל זר שיבוא לטדי. נכון, בשנות התשעים הזוהרות בית"ר רצה לשלוש אליפויות הרבה בזכות טרטיאק, שאלוי, פישונט, גרשנייב והאמר, אבל הם לא היו יכולים לעשות זאת ללא אוחנה, חרזי, אבוקסיס, זוהר וקורנפיין. מישהו חושב שבית"ר תוכל לשחזר את הימים הגדולים ההם עם עידן מליחי?

גל אלברמן

הראש שלו אמנם באירופה, אבל מאחר שעדיין לא תקע יתד בספרד ולא ברור מה יעלה בגורל קבוצתו טנריפה, אפשר לפתות את השם החם והמעניין בשוק השחקנים הישראלים. הקשר המוכשר והחכם רק בן 22, מת לפרוץ ולמצות את הכשרון שלו דרך תארים והישגים. מדובר בקשר דפנסיבי, שעובד ללא ליאות על המגרש ובונה ומסדר את המשחק של קבוצתו. סוג של ואליד באדיר, רק עם יותר טכניקה ולא פחות שערים. אלברמן הוא אחד המנהיגים הבאים של נבחרת ישראל, ולאחרונה כמעט הוביל את הנבחרת הצעירה לאליפות אירופה. אלברמן חייב להיות השם הראשון ברשימה של בית"ר, אותה הוא יכול להנהיג בשנים הקרובות.

סלים טועמה

אין מתאים ממנו כדי להעמיד את הלאומנים הגזענים בטדי, שמתנגדים להחתמת שחקן ערבי בבית"ר, על טעותם. דריבל אחד וטועמה כבר יהפוך לאחד משלהם. אולי העובדה שטועמה הוא ערבי נוצרי, שמקפיד לא להזדהות פוליטית וכל שאיפתו היא ליהנות מהחיים הטובים בתל-אביב, תרגיע את היציעים. מעבר למחסום הפוליטי, טועמה הוא אחד השחקנים הישראלים הכי מוכשרים, שאת החיסרון שלו חשים היטב במכבי פ"ת. מאז עזב את הפועל ת"א, האופי של הקשר המוכשר התעצב. מלחמת הקיום בטורקיה ובאורווה בפ"ת, נתנה לשחקן הקצת אדיש שנזרק מהפועל ת"א את הדרייב להוכיח את עצמו, ובמקום לשקוע במרה שחורה ורחמים עצמיים, כיאה לכישרון ישראלי מבוזבז, טועמה הרים את עצמו מהקרשים.

היום טועמה לא פחות טוב ממיכאל זנדברג, ובפרמטרים מסוימים (הגבהה חדה, סגנון משחק מגוון, כושר גופני) אף עולה עליו. ההצגה שלו נגד פרטיזן בלגרד היתה של שחקן גדול, וזה בדיוק מה שבית"ר צריכה.

עידן טל

השחקן היחיד שלבית"ר שווה להסתכסך עם מכבי חיפה למענו. לא בגלל שזה יחליש את האלופה (חיפה מוצאת תחליף לכולם), גם לא בגלל שהוא ירושלמי (למרות שזה פקטור חשוב), אלא פשוט משום שהוא השחקן הישראלי הכי טוב בליגה. כדי לבנות סגל מאוזן של ותיקים וצעירים, בית"ר צריכה שחקן ישראלי בכיר במיוחד, בדיוק בגיל של טל (30), שינהיג אותה בשנים הבאות. שילוב בין טל לאלברמן יכול בהחלט להביך את מכבי חיפה. יחד עם מזואה אנסומבו, מאור מליקסון, זר ברמה גבוהה (ואולי גם טועמה) על הדשא, ושחקני ספסל כמו ברק יצחקי, אבירם ברוכיאן ועמרי אפק, אפשר יהיה לדבר על הקישור הטוב בארץ.


וינסנט אניימה

ואם כבר במחטפים עסקינן, השוער האדיר של בני יהודה שווה את הכתם. בירושלים הזכירו השבוע את דודו אוואט, אבל שוער סנטאנדר לא מתאים לבית"ר ירושלים. אוואט מצליח בקנטבריה הרחוקה, שם לאף אחד לא אכפת מה אבא של דוידוביץ' אומר עליו, הרחק מהרכילות, הבחישות, ובעיקר הלחץ. הטירוף במכבי חיפה הכריע את השוער והפך אותו בשלב מסוים לפרסונה נון גרטה. מאותה סיבה, גם בנבחרת אוואט מתקשה לשחזר את יכולתו מספרד ולהביא לידי ביטוי את הניסיון שלו מול החלוצים הטובים בעולם (למרות שהעונה הוא השוער הטוב בליגה הספרדית, על פי המספרים, ונבחר לשחקן המצטיין של מחוז קנטבריה).

הלחץ בירושלים - המקומונים, הרדיו, הקומץ - יחזיר את אוואט לנקודה אותה הוא כבר רוצה לשכוח. אניימה, לעומת זאת, הוא גם שוער יותר טוב וגם עומד טוב יותר בלחץ (כפי שהעידה השלווה על פניו לפני המשחק נגד מכבי חיפה). יש שיאמרו כי לא מומלץ לבזבז זר אחד בעמדת השוער, אבל המקרה של אניימה הוא יוצא מהכלל, במיוחד כשאין שוערים ישראלים טובים בשוק. שוער טוב, כמו בלם וקשר אחורי, יכול לשנות קבוצה.

זאב חיימוביץ'

אין צורך להציג את חיימוביץ' בפני אנשי בית"ר. הם פשוט יכולים לשאול את ג'ף טוטואנה וליאור אסולין כיצד הבלם הנהדר של הנבחרת הצעירה והפועל פ"ת השאיר אותם על האפס. מדובר בבלם המוכשר ביותר שצמח כאן מאז טל בן חיים - אינטליגנטי, חזק, רעב ונחוש. למרות שלא בטוח שהוא יכול להחזיק את ההגנה של בית"ר כבר בעונה הבאה, אף על פי שכדאי לרכוש במקביל בלם אחורי זר לצידו של תומר בן יוסף המצוין, גיידמק חייב לשים את ידו על חיימוביץ', אם רוצה באמת להתחרות במכבי חיפה. במקרה כזה, לבית"ר לא רק יהיה קישור ברמה של חיפה, אלא אפילו הגנה טובה יותר. כל זה בהנחה שאמסלם לא ישחק, כמובן.

בטוח שלכל אחד מכם יש רשימה אחרת, אבל בשורה התחתונה גיידמק/פרננדז/קאנן/עזורי חייבים לכוון קודם כל לבסיס ישראלי חזק וטוב, ולפי ההיצע בשוק זה לא יהיה פשוט, לאור השליטה של חיפה ויעקב שחר בשוק. יחד עם חמישה זרים ברמה גבוהה והצעירים המוכשרים של בית"ר (להוציא את עזו ואלי ששון, שמומלץ להשאיל אותם), אותו עוגן ישראלי יוכל לעזור לגיידמק לעמוד בהצהרות. הוא יכול לשאול את קלינגר מה קורה כאשר הבסיס הישראלי לא ברמה של מכבי חיפה.