הקזינו השכונתי

רק לפני חודשיים ריחפה אופוריה מעל הכדורסל הישראלי. נבחרת ישראל שבה גאה מאליפות אירופה, אחרי קמפיין מרשים, שכלל ניצחון על ספרד וקרב צמוד מול האלופה שבדרך, יוון ולרגע חולף נראה היה שאפשר לגנוז את נבואות הזעם על מות הענף.

ואז החלה העונה. חלק משחקני הנבחרת הבולטים נדדו לליגות אירופה השונות, והקבוצות התמלאו בזרים. ליגת העל יצאה לדרך, הישראליות החלו לשחק באירופה, ואז התחלפה האופטימיות באכזבה מהדהדת. הקבוצות התארגנו מאוחר, רבות מהן כבר הספיקו להחליף יותר מזר אחד והכדורסל שהן מציגות הוא בהתאם - מבולבל ואנוכי. ואין מדובר בקבוצה אחת: ההפסדים המביכים של עירוני נהריה והפועל ת"א השבוע, לקבוצות ממעצמות הכדורסל של צ'כיה והולנד, בהתאמה, מעידים על חומרת המצב.

נדמה שהבעיה העיקרית נעוצה בשילובם של הזרים. כבר אחרי ארבעה מחזורים, לא מעט מביניהם כבר עזבו את הארץ בבושת פנים, ומבין אלה שנשארו כאן, אפשר למצוא לא מעט שחקנים שמקומם הטבעי בליגות השכונתיות של ונצואלה ודרום קוריאה. אם בעבר היה צריך לפגוע בול בשניים או שלושה אמריקאים, ועוד שחקן בוסמן או שניים, החל מהעונה בחרו ניצלו רוב הקבוצות את הזכות לרכוש ארבעה אמריקאים. מתברר שמציאת האנשים המתאימים היא משימה קשה במיוחד.

לזכותם של המאמנים יאמר כי הסגלים המורחבים ב-NBA, שיתוף זרים בלי הגבלה ביורוליג וסכומים גבוהים שמשולמים בכמה ליגות ברחבי הגלובוס, מקשים מאוד על הבחירה. בסופו של דבר, מאמן של קבוצה בעלת תקציב דל נאלץ בסופו של דבר לעמוד מתחת לקרש ולחכות לריבאונד מוצלח, שמגיע בדרך כלל מהליגות החצי מקצועניות בארה"ב. גם אם מדובר בשחקן שיודע כדורסל, אין כל ערובה שהוא יסכים למלא אחר ההוראות של מאמנו, כפי שהוכיח הוראס ג'נקינס עד המשחק של הפועל ירושלים ברומא.

"אני מתנסה בזה כבר כמה שנים טובות", אומר מאמנה של מכבי גבעת שמואל, רונן גינזבורג, שקבוצתו כבר החליפה שני זרים, וששחקן אחר שלו, ווין וואלאס, עשוי לעבור להפועל חולון. "בסופו של דבר מדובר בקזינו. אנחנו חוקרים ובודקים את העבר של אותם שחקנים, אבל עד שהרביעיה לא תעמוד על המגרש ביחד, אני לא אדע אם הצלחתי בחיבור".

הגבלה של שלושה זרים לכל קבוצה, הייתה עושה לכם חיים יותר קלים?

"בסופו של דבר כן. אני חושב שכל הזמן מתלוננים שאין ישראלים, אבל כשנותנים לחבר'ה האלה לשחק, הם מחזירים וגם עושים מה שאומרים להם. באותה מידה אני גם יכול להגיד שהרבה יותר קל לבנות רביעית זרים על בסיס שניים לפחות שמנוסים בליגת העל, אבל אני לא יכלתי לעשות כזה דבר מבחינה תקציבית".

אצלך גם לא היה חיבור חברתי.

"אתה אף פעם לא מקבל שחקן מושלם וצריך להתפשר בכל מיני מקומות. ידענו, למשל, שיש לאלפה בנגורה בעיה עם הדת, אבל לא חשבנו שהוא ילך עם זה כל כך רחוק". בנגורה האיסלמי עזב את הקבוצה על רקע קשיי ההתאקלמות בישראל.

אולי יותר קל לשלב שני זרים עם שני אירופאים?

"אני לא יודע. בסופו של דבר, הסיכויים לפגוע בהם מאוד קשים. לדעתי, בתקציבים הנמוכים לא כדאי לשלב ביניהם, ועדיף לקחת 4 אמריקאים או 4 אירופאיים".

דווקא המאמן הצעיר ביותר בליגת העל, דני פרנקו, הצליח לבנות בעירוני רמת גן רביעיה לא רעה, שמספקת את הסחורה עד עכשיו. "השאלה היא קודם כל איזו עבודת שטח אתה עושה ועד כמה אתה משקיע בה", הוא מספר. "אם אתה עוקב אחרי שחקנים לאורך כל העונה ואתה מכיר את ההיסטוריה של כל אחד מהם, אחרי תחקיר מעמיק, אתה בדרך כלל לא טועה".

לצד טונג'י אוואג'ובי המוכר, הביא פרנקו לרמת גן את ג'ייסון גארדנר, קיי מדיסון וקווין רייס, האלמוניים במקומותינו. "קווין רייס, למשל, הגיע אלינו אחרי ניתוח ושיקום לא הכי מוצלח. זה לא נראה טוב, אבל ההיכרות שלי איתו גרמה לי להאמין בו ובזה שהוא בחור איכותי. אחרי שני משחקים שבהם הוא לא פגע, הוא החזיר לנו במשחק האחרון עם 24 נקודות. קיי מדיסון היה ההימור הגדול שלי. ידעתי שהוא מוכשר, אבל הוא הגיע עם רקורד לא הכי מרשים".

ברמת גן המכונה עובדת בינתיים לא רע, אבל בגבעת שמואל ורמת השרון מחפשים בנרות זרים חדשים, ובאשקלון כבר הוציאו כרטיס נוסע מתמיד לזר התורן שמתחלף מדי שבוע. בקבוצות אחרות בליגה, המאמנים מתמודדים עם זרים לא ממושמעים, רובם גארדים, שדואגים בעיקר לסטטיסטיקה ופחות להישגים הקבוצתיים. ג'ייסון סטרייט ו-ווקאשין מאנדיץ' מהגליל העליון סיימו את המשחק בקטטה; מרכוס האטן מהפועל ת"א עושה על המגרש כאוות נפשו; אריאל בית הלחמי קורע את הגרון כדי לנסות לשלוט בבריאן טולברט הפרוע. על ג'נקינס כבר דיברנו.

פרט לג'נקינס, מרבית השחקנים הללו נחתו כאן בשל מחירם הצנוע יחסית. "בסופו של דבר, השחקנים הזולים לא מצליחים בטווח הארוך", אומר מאמן בליגה. "ההבדל בין שחקן בינוני לטוב הוא המחויבות והראש. הבעיה הזו היא בעיה כמעט של כולם. קח לדוגמא את הפועל ירושלים העשירה, יש שם ארבעה זרים מתאימים? בכלל לא. מה אם מאיר טפירו לא היה קולע את סל הניצחון בנהריה? אתה יודע מה זה היה עושה לקבוצה? ארז אדלשטיין בנה לפני שנתיים קבוצה מצוינת בהפועל ת"א ולפני שלוש שנים קבוצה קטסטרופלית בהפועל ירושלים. מה זה אומר, שהוא יודע או לא יודע לבנות קבוצה? תחליט אתה".

רוני בוסני, המאמן של הקבוצה הענייה בליגה, כלל ביטוח רמת השרון, לא נהנה מהאפשרויות הכלכליות של אדלשטיין. בשנה שעברה הוא נהנה משתי פגיעות בול: הקטור רומרו, שהוחתם על ידי קודמו בתפקיד, זיו ארז ומרכוס האטן, שהוחתם על ידי בוסני. כפועל יוצא, עלה ערכם בשוק, והם הפכו גדולים מדי על רמת השרון.

לפי דבריו של בוסני, ההבדל בין הרצוי למצוי בכל הקשור לבחירת הזרים גדול מאוד: "המצב האידיאלי הוא לקחת שחקנים טובים מהליגה, אבל עם תקציב של קבוצה קטנה זה בלתי אפשרי. המעגל השני הוא שחקנים טובים מקבוצות קטנות, אבל הערך שלהם עולה וזה גם בלתי אפשרי. האופציה השלישית היא שחקנים ששיחקו באירופה, אבל התחרות עליהם גדולה וגם הם לא מגיעים אלינו בסופו של דבר.

"כל זה משאיר אותנו עם שחקנים אמריקאים מהליגות החצי מקצועניות או מהמכללות. על שחקנים כאלה אפשר לעשות תחקיר, אבל זה קשה. המאמנים שלהם בארה"ב לא מודעים לבעייתיות שתיווצר להם באירופה. קנה המידה הוא אחר לגמרי, במיוחד אם השחקן מגיע מקולג' או מליגת קיץ".

הגיעו אליכם הרבה שחקנים הקיץ. מתוכם, היה מישהו שבאמת רצית מהרגע הראשון?

"לא היה מישהו כזה. טרנס שאנון השתלב יפה ואנחנו מרוצים ממנו, אבל לא הצלחתי להביא שחקן שבאמת רציתי".

אתה מסכים עם הקביעה שהליגה מוצפת בזרים שכונתיים, שעושים מה שהם רוצים על המגרש?

"מאמן יכול וצריך לשלוט בקבוצה ובשחקנים שלו. שחקן שמשחק בשביל המספרים שלו יכול להזיק לקבוצה, אבל יכול גם לעזור לפעמים. לדעתי, המאמנים הישראלים, רובם ככולם, יודעים לעצור את זה. לעמוד מול השחקנים, להסתכל להם בעיניים ולהגיד להם: 'עד כאן'. כרגע אני לא רואה בעייתיות מסויימת בתופעה הזאת, אבל עדיין לא ראיתי את כל הקבוצות".