משתלב במרחב

כאשר טון קאנן, מאמן בית"ר ירושלים, הגיע לכאן לפני מספר שבועות, הוא התנהג כמי שהביא איתו את הבשורה לעם היושב בציון. לא עוד סחבקיה עם העומד בראש הצוות המקצועי, מהיום זה מיסטר או קואץ'; תשכחו מצחוקים באימונים, אצלו עובדים כמו מקצוענים; ותוציאו מהראש את הבילויים הליליים, כי מעכשיו בבית"ר יש אורח חיים ספורטיבי וקוד אתי. אח, סופסוף מגיע אלינו מאמן זר שמראה לנו איך צריך להראות כדורגל אמיתי.

הדברים החלו להראות ורודים קצת פחות כאשר בראיון אחרי הניצחון 0:4 על נצרת עילית, מיסטר קאנן התחיל להראות מה דעתו האמיתית אוהד הכדורגל הישראלי. המראיינת הציגה בפניו שאלה מקצועית, אבל ההולנדי העדיף להתעלם ואמר במסתורין: "אף אחד לא ראה את זה, אבל בית"ר שיחקה הערב עם 12 שחקנים". המראיינת הפטירה באלגנטיות: "כן, הקהל", וחזרה על השאלה. אבל קאנן היה בשלו, וסיפר באריכות על כך שהאוהדים היו השחקן הנוסף של בית"ר. אין מה להגיד, שנינות אירופית אמיתית, מקוריות מסוג שלא הכרנו. אולי כדורגל אנחנו לא יודעים לשחק, ויכול להיות שהתחכום שלנו לא מתקרב למה שהקואץ' רגיל מהיבשת, אבל בקלישאות אנחנו מזמן בליגת האלופות, וגם בארץ הקודש כבר מכירים את כל צורות ההתחנפות הקיימות לחבר'ה שיושבים ביציע.

הלוואי שההתנשאות הניגרת ממנו הייתה נגמרה כאן, אבל לא כך קרה. בזמן שכל בר דעת הזדעזע מהגזענות הבוטה של יושבי היציע המזרחי נוכח המחשבה שבן ישמאעל ילבש את המדים הקדושים עם המנורה (זוכרים את התגובה המזועזעת כאן כשרוני רוזנטל לא הוחתם באודינזה בעקבות גזענות האוהדים?), קאנן שוב החליט לשים אותנו ברובריקה של מדינת עולם שלישי. לדידו, הוא לא יכול לבוא מהולנד המתורבתת ולהגיד לנו הילידים מה מותר ומה אסור, כיוון שמנהגינו הפרימיטיביים קצת שונים. כנראה שמבחינתו אנחנו עדיין בשלבי התפתחות ראשוניים בלבד, ופשוט אי אפשר לצפות ולדרוש מאיתנו את מה שהיה דורש מאוהדים הולנדים, למשל. מעניין איך היו מגיבים בהולנד אם קאנן היה מגלה הבנה לגזענות הבוטה של אוהדי פיינורד, למשל. אבל עלינו לא צריך לכעוס. אנחנו ילדים מכיתה טיפולית.

הדבר המדהים ביותר בהתנשאות הזו הוא שבדיוק שבועיים לקח לקאנן, נביא המקצוענות האירופית, כדי להתחיל להתנהג כאחרון המאמנים. לואיס פרננדז נחת בארץ, והמאמן כבר מנסח אולטימטומים לארקדי גיידמק, מאיים בהתפטרות, מארגן מיני-פוטש כושל, ומעל הכל – שולח מסרים לעיתונאים דרך "מקורבים" למיניהם. סליחה? מתי בדיוק הספיק ההולנדי לארגן סביבו "מקורבים"? אולי המיומנות האירופאית היא מה שהפכה אותו לתלמיד מצטיין באמנות הקומבינה מייד אין איזראל. כנראה שסטנדרטים אירופאיים טובים רק לכדורגלנים שלנו, אבל לא למאמנים שבאים מהמערב. אנו תמיד נושאים את עיננו בערגה לאירופה כמקום שבו הדברים מתנהלים כמו שצריך, אבל לפי מה שמיסטר קאנן הצליח להוכיח, אירופה מעולם לא הייתה קרובה יותר. אלו אמורות להיות חדשות מעודדות, אבל איכשהו, אני לא ממש מעודד.