הקיץ האחרון לא היה שונה משאר הפגרות במכבי תל אביב. בחודש יולי העמיסו פיני גרשון, דן שמיר ומוני פנאן את המזוודות וטסו לארצות הברית כדי לבנות סגל חדש לאלופת אירופה. גרשון התמקם בצד אחד של היבשת, שמיר ופנאן השתלטו על חלק אחר של הדוד סם והיו גם הראשונים להביא בשורות. קירק פני, קוראים להן. גם זול יחסית, גם פוטנציאל לא רע כשחקן מחליף. פיני נתן אישור מיידי לקנות, אבל החיפוש אחר פוינט גארד מוביל נמשך.
באותה תקופה בערך נכנס גם ארקדי גיידמק לתוך הביצה היבשה של הכדורסל הישראלי. הגעתו של האוליגרך החביב הכניסה את המערכת הצהובה ללחץ, וכשהאוהדים במלחה החלו להעלות את שמו של וויל סולומון לאוויר, במכבי ידעו שצריך לעשות מעשה. שמעון מזרחי, כהרגלו, שלף מהר יותר מדני קליין וניצח במירוץ על השחקן. בהתחשב בעובדה שסולומון הגיע בזול במושגים של מכבי (600 אלף דולר, 200 אלף יותר ממה שהרוויח בפילזן) גרשון לא התנגד להוסיף גם אותו לרשימה, אבל עדיין חיפש מרכיב נוסף לתמהיל. גורמים במכבי מספרים שהוא לא סמך על סולומון כפוינט גארד ורצה את טפירו כרכז מוביל שיכול לנהל משחק, אבל נאלץ להסתפק בסופו של דבר באילן קדוש. לא ממש התחליף האידיאלי.
מכבי יצאה לדרך. משחק ההכנה מול הטורונטו ראפטורס (אחת הקבוצות החלשות ביותר ב-NBA מתחילת השנה) יצר רושם שהעסק זורם. שני המשחקים ביורוליג, לעומת זאת, הבהירו שוויל סולמון רחוק מלעמוד בציפיות. זה הספיק לפיני כדי לשחרר הצהרות על כך שקיבל הנחתות מלמעלה. המערכת נכנסה לסחרור מוזר, שספק אם הניצחון הצפוי על ציבונה הרגיע אותו.
בינתיים קל לראות באימונים את געגועיו של גרשון לשאראס. עם סולומון עוד אין לו את שיתוף הפעולה שהיה לו עם הליטאי, שהפך את התרגילים של מכבי לאימת היבשת. אחרי שנתיים רצופות של זכיות ביורוליג ובלי שאראס, נראה כרגע שהעסק נתקע. אבל אם לבחון לפי העבר, אסור למהר לחרוץ את גורלו של סולומון.
"אם מסתכלים על ההיסטוריה של וויל, כל שנה נפתחת אצלו רע", מרגיע שרון דרוקר, שיחד עם סולומון הביא את גביע היול"ב לירושלים. "וויל הוא שחקן שלוקח לו זמן להסתגל לדרך ולשיטה. להערכתי, למכבי אין מה לדאוג כי הוא ייכנס מהר מהרגיל לעניינים. מכבי זו המערכת הכי משומנת שהוא שיחק בה".
מלחמת העצמאות
עבור הקהל הירושלמי סולומון הוא דמות מוכרת. אוהדי הספורט התל אביבים אולי זוכרים אותו כשחקן הטוב ביותר של ירושלים בשנים האחרונות, אך ספק אם עקבו אחר הקריירה שלו. לטובת חובבי הכדורסל שמסתפקים רק בצפייה במשחקים בימי חמישי (ובינינו, מדובר ברוב אוהדי מכבי תל אביב), להלן תקציר הפרקים הקודמים.
וויל סולומון הגיע למכללת קלמזון ככוכב גדול - בעיקר בעיני עצמו - שהתנהגותו הפרובלמטית מנעה ממכללה גדולה יותר להמר עליו. כולם ידעו שהילד, שגדל בשכונת פשע מסוכנת של קונטיקט הוא כישרון ענק, אבל התדמית עשתה את שלה. הקריירה המוצלחת על הפרקט בקלמזון לוותה בסיפור צורם אחד, כשסולומון הואשם בגניבת מחשב לפ-טופ עם עוד חבר. כשנחקר, הודה בזריזות ונשלח ליועצת של הקולג' כדי לשקם את עצמו. סולומון יצא בזול מהבלגן, ממש כמו לכל אורך הקריירה שלו. מצד שני, קל היה לסלוח לו כשהשיב לקבוצה שלו בתצוגות מדהימות לאורך חודשים ארוכים, במשחקים שבהם לא ירד מ-26 נקודות למשחק.
את שתי העונות האחרונות שלו במכללה סיים סולומון בממוצעים של 20.9 ו-19.7 נקודות למשחק, והמטרה הבאה היתה ברורה: ה-NBA. סולומון, ממש כמו לפני הקולג', ראה את עצמו מועמד טבעי לליגה הטובה בעולם, אך רק כשהגיע לשם הבין את גודל ההבדל בין התדמית שיצר לעצמו לבין המציאות הכואבת.
בדראפט 2001 נבחר סולומון על ידי ממפיס גריזליס, שעברה עוד שנה גרועה במיוחד. כבר בהופעת הבכורה שלו הוא הספיק לריב עם מאמנו ועם הצוות המקצועי. אך לא רק מבחינה התנהגותית נכשל סולומון. גם מבחינה מקצועית הוא לא התאים לקונספציה של הליגה. רכז טבעי הוא לא רצה להיות וקלע מספיק טוב הוא גם לא היה. כל ניסיונות החינוך לא הועילו, וסולומון סיים את 63 ההופעות שלו בליגה בממוצעים של 5.2 נקודות ופחות מחצי אסיסט למשחק. התווית "אירופה" היתה מוטבעת על הווירטואוז הקצת אנוכי באותיות של זהב.
ילד ירוק
התחנה הראשונה בקריירה האירופאית של סולומון היתה אריס סלוניקי. הילד בן ה-22 לא התייאש מהעובדה שבאמריקה לא ספרו אותו, והפך את עצמו למנהיג בקבוצה היוונית. הוא הטריף את השחקנים באימונים, טינף בעיתונים, אבל לשם שינוי גם הביא קבלות - 22.1 נקודות ו-4.4 אסיסטים למשחק.
במקביל דאג סולומון לספר לכולם שעוד מעט הוא חוזר לאמריקה ושכל העסק קצת קטן עליו, אך דאג גם לפרנס את מדורי הרכילות כשבדיקת סמים העלתה שעשה שימוש במריחואנה. לאחר הרחקה לחודש ימים הוא חזר כדי להוביל את אריס לגמר הגביע ולזכייה ביורופ קאפ. ממש כמו בעת ההיא בקולג', גם כאן סלחו לו מהר מאוד, העיקר שימשיך לקלוע.
"וויל הוא שחקן קלאץ' ענק ושומר מצוין בגלל הידיים הארוכות והמהירות שלו", מספר ריאן סטאק, אקס מכבי רמת גן ששיחק עם סולומון בסלוניקי. "הוא בהחלט הבחור שהיית רוצה בקבוצה שלך בשניות האחרונות של המשחק".
בתום העונה הבינו קברניטי אריס שלמרות התנהגות בעייתית פה ושם נפל להם יהלום ליד, והם ניסו להחתים את סולומון על חוזה חדש. אבל אחרי הזכייה בגביע האירופי השלישי בחשיבותו, לגארד האמריקאי כבר היה שם באירופה והוא דרש יותר כסף, ובעצם טירפד את סיכוייו להישאר בסלוניקי.
דווקא אחרי שוויתר על אריס, נתקע סולומון בלי קבוצה. העובדה שהקיץ עמד להסתיים ולו עדיין לא היה חוזה ביד גרמה לו למתן את דרישותיו ולהגיע בסופו של דבר לירושלים. בסוף יולי חתם הגארד במלחה תמורת כ-250 אלף דולר, פחות ממה שקיבל עונה קודם לכן ביוון, אולם מה שנראה כגניבת העונה הפך בפתיחתה לאחד הסיוטים הגדולים שזוכר הקהל הירושלמי.
המשולש המסוכן בין סולומון, דרוקר ודני קליין פירנס את המקומונים הירושלמיים במשך שנה שלמה. בתחילה היה זה דרוקר שלא הסתדר עימו, אך בשלב השני של העונה כבר זרמו השניים יחד וירושלים רצה קדימה. דיווחים על אשפוז פתאומי של סולומון בבית החולים החזירו את השמועות על שימוש בסמים, אך בסופו של יום הוא נתן משחק גדול מול ריאל מדריד, ירושלים עשתה היסטוריה והוא ייזכר תמיד כמי שהוביל את המועדון לרגע השיא שלו בהיסטוריה.
במאי 2004, אחרי חגיגות היול"ב, עסקו בירושלים בשאלה כיצד להשאיר את סולומון בעיר. גם השחקן רצה להישאר, אך הכסף הגדול ויחסי האהבה~שנאה בינו לבין דרוקר גרמו לו לרצות לצאת אל מעבר לים - הפעם לאפס פילזן.
באיסטנבול נתן סולומון עוד עונה של איכות, כשהוליך את המועדון כמעט עד לפיינל פור (הפסד בשלושה משחקים לפנאתינייקוס היוונית בסדרת ההצלבה הכי גדולה בשנתיים האחרונות), כאשר הוא מסיים בממוצע של 14.4 נקודות למשחק.
"וויל התעלה במשחקים שהיינו חייבים לנצח. כשהיינו עם החרב על הגרון, וויל בא ועשה את שלו", מהלל וקוטאי מאמוטי, מאמנה של פילזן. "המשחק הכי גדול שלו אצלנו היה מול בולוניה, וויל קלע 26 נקודות ולקח החלטות נכונות".
במישור החברתי, מנגד, סולומון תיעב כל רגע במטרופולין הטורקי. הוא לא אהב את חיי הלילה בעיר, וכמו בכל קבוצה שבה עבר, גם בפילזן היו שמועות שהוא רוצה לעזוב ולא אוהב את המאמן והשיטה.
ההפך משאראס
אז איך גורמים לסולומון להפוך לבן בית ביד אליהו? "אני חושב שסביב וויל יש פאניקה מוגזמת", מסביר דרוקר, היום באוראל גרייט. "אני לא מאמין בשיטות של לחנך שחקן וכו'. נכון, בירושלים הוא רצה את הכדור ביד והיו לנו חילוקי דעות, אבל הדברים הגיעו לפתרונם. בכדורסל המודרני ובהתקפת המשולש גם אילן קדוש יכול להוביל כדור. לא חייבים פוינט גארד טבעי".
החברים במכבי תל אביב יודעים לספר שמבחינה חברתית "לוויל עד עתה אין שום בעיה". להפך. מקורב לקבוצה אמר לנו השבוע: "וויל הוא טיפוס חברותי, שצמוד בעיקר לפני ושארפ. הוא הכי נטול אגו באימונים. אבל חברים מירושלים אמרו לנו לחכות לרגע שהוא ייתן שני משחקים של מעל 30 נקודות ביורוליג".
הסיפור במכבי פשוט. החברים של וויל במכבי מתים עליו, ההבדל בינו לבין שאראס בעונה שעברה הוא שמים וארץ. בעלי המועדונים בהרצליה יודעים לספר על שאראס והשחורדיניות בשולחנות צדדיים ללא נציגים של מכבי, ועל סולומון השמח והעליז שתמיד מוקף בחברים.
גם על הטענות ששאראס טוב יותר למכבי, כי הוא עושה את האחרים לטובים יותר בעוד סולומון מחפש קודם כל את עצמו, יש חולקים. "שאראס הוא טיפוס הרבה יותר מוחצן מוויל", אומר עידו קוז'יקרו, ששיחק עם הטאלנט בירושלים. "על המגרש וויל מתנהג הרבה פעמים בצורה שהוא מתנהג מחוצה לו: רגוע, מאוד סולידי. אני חושב שהוא יכול לעשות את הדברים ששאראס עשה במכבי - לתת את המסירה הנכונה, וכמובן לתת הגנה מעולה, מה ששאראס לא כל כך עשה. יאמר לזכות וויל שהוא אדם מאוד ישר, וזו תכונה בולטת אצלו ומשהו שמאוד הרשים את השחקנים. הוא באמת ישר כמו סרגל".
במכבי היה מי שדיבר השבוע על מראית הדז'ה וו, העונה לשם הוראס ג'נקינס. לפני שנתיים דיוויד בלאט וגרשון לא התלהבו מאחד, שארונאס יאסיקביצ'וס, בשל התנהגותו הפרובלמטית. השם החם שעלה היה של הרכז שמקפיד לגמור לארז אדלשטיין את העונה בירושלים. בלאט רצה אותו בשנה שלפני כן, אך זה לא הסתדר מבחינה פיננסית. שנה לאחר מכן ג'נקינס פחד מהמצב הביטחוני, ובמכבי קיבלו באליפות אירופה הצגה של כוכב נבחרת ליטא שזה עתה החתימו.
השנתיים עם שאראס הפכו להיסטוריות. שני גביעי היורוליג הפכו את גרשון לאחד המאמנים הבכירים באירופה, שזוכה לחוזה של 750 אלף דולר. אם וויל סולמון ייקח אותו לעוד גביע אירופה, יגיע פיני ל~900 אלף דולר רק מהבונוסים.
"וויל עוד יביא את התוצאות למכבי", מבטיח דרוקר, שלא מוכן להתחייב שהוא יסדר לגרשון גם את הבונוס על עוד גביע. גם קוז'יקרו מרבה לפרגן: "לוויל לוקח זמן בשל אופיו, אבל הוא פשוט שחקן מדהים ודברים חייבים להסתדר לו. למכבי לא היה סטאר כזה הרבה שנים ולשני הצדדים לוקח זמן להתרגל".
כך או כך, ההתקפות של גרשון הובילו את הבוסים לקחת את הצד של סולומון. משהו שמזכיר את העימות בין קליין לדרוקר אי שם בירושלים בחורף 2003. לגרשון הובהר שמוטב לו שיירגע. עכשיו פשוט צריך לחכות שהילד הסורר יתרגל לשיטה.
