שחקני העונה

מתוך 20 השערים שכבשה מכבי חיפה, 18 שייכים לרביעייה הקטלנית. אם לאלופה היה בתשעת המחזורים הראשונים גם את קולאוטי וארבייטמן בכושר סביר, העליונות של מכבי חיפה היתה הרבה יותר כואבת ומתורגמת לתבוסות משפילות. אבל גם ללא אחד משני החלוצים הטבעיים שלה, שחקני הקו השני של מכבי חיפה, יחד עם דירסאו הבלתי נגמר, הותירו את מכבי ת"א במערומיה. לכאורה, מכבי ת"א שיחקה עם חמישה קשרים מול ארבעה של מכבי חיפה, אבל בוקולי, זנדברג, טל וקטן שוב הוכיחו כי אין תחליף לתנועה ללא כדור, הנעת כדור יעילה ומתוכננת, משחק בנגיעה אחת. בסיטואציה אחרת היינו בוחרים רק את בוקולי, שממשיך להראות שמכבי חיפה יכולה להסתדר ללא ג'ובאני רוסו (להבדיל מקלינגר), אבל מאחר שסיכום המחזור שלנו הפך אתמול לסיכום העונה, לא היתה לנו אופציה אחרת.

גם אם הוא לא היה המחליט הבלעדי בבניית הסגל בקיץ, קלינגר קיבל לידיו חומר שחקנים נדיר, מעורר השראה, שילוב קטלני של כוכבים שהוא חלומו של כל אוהד כדורגל, ממנו מאמן מכבי ת"א לא הפיק אפילו 20 אחוז. אם תרצו, הנימוק העלוב והחדש שבו תלה קלינגר את החרפה על הדשא אתמול בקרית אליעזר ("שיחקנו בחשש. הפחד היה בעיני השחקנים. לא היתה מוטיבציה ונחישות"), מגלם בתוכו את כל הכישלון המקצועי של המאמן העונה. אחרי שצפינו בו עושה זאת בסדרה "צהובים" פעם אחר פעם, גם העונה קלינגר מנסה לבסס את הכדורגל שלו על נחישות ומוטיבציה. מעבר לזה, כך נראה, לקלינגר אין שום יכולת טקטית להתחרות ברוני לוי ומכבי חיפה. לו רק הוא היה מציץ בדשא ורואה שמולו משחקת חבורת שחקנים פחות נוצצת משלו, עם קשר ששיחק עד לפני שנתיים באחי נצרת, הוא היה מבין שכדי לתת פייט למכבי חיפה צריך לדעת עוד כמה דברים מעבר להחדרת אקסטזה בשחקניו.

מלך השערים של הפועל ת"א (שלושה שערים בשלושה שבועות) הבין כנראה סופית במשחק נגד אשדוד מה מצפים ממנו: לקחת מנהיגות ולהוביל את דרור קשטן למקום השני המכובד והמוכר. יכול להיות שגם באדיר קלט שהוא היחיד שיכול להרים מהבינוניות את חבורת השחקנים הלא יציבה של הפועל ת"א?

על הדשא מכבי חיפה נראתה אתמול כמו אירופה, אבל מפגן השנאה שנטף מהקהל שלה כלפי ג'ובאני רוסו, אחד השחקנים הגדולים בתולדותיה, הזכיר לנו שאנחנו עדיין במזרח התיכון. מה בעצם הם רוצים ממי שהעניק להם שתי אליפויות וליגת אלופות אחת? אסור לו להתאוורר במקום אחר? האם הוא הפקיר מועדון שומם? ולמה אף אחד מראשי מכבי חיפה לא דאג להרגיע את ההתלהטות הלא מוצדקת זאת? מזל שאיל ברקוביץ' לא הגיע לקרית אליעזר, אחרת הבוז המכוער של 12 אלף אוהדי מכבי חיפה היה הופך לחרפה.

משחק שביעי ללא ניצחון, הפסד שישי העונה - זה המאזן של המאמן הנחמד של הפועל כפ"ס, אחרי ההפסד מול תשעת שחקני נצרת עילית. כרגע לא נראה כיצד כפ"ס הולכת להשתחרר מהמאזן העגום שלה בשנים האחרונות, בהן היא ירדה לליגה השניה עונה אחת בדיוק אחרי שהיא עלתה. אלישע לוי הוא מאמן מאוד סימפטי, במועדון מאוד סימפטי, עם קהל מאוד סימפטי, אבל כדי לשרוד בליגה הראשונה כפ"ס חייבת לוותר על המשבצת של הקבוצה הסימפטית. בדיוק מה שאייל לחמן עשה לפני שנתיים בבני סכנין. לא בטוח שאלישע לוי הוא האיש המתאים לכך.

"אנחנו מעריכים את מכבי ת"א כקבוצה חזקה" (יניב קטן רגע לפני המפגש מול החבורה המאיימת של קלינגר. מעניין מה הוא חושב עכשיו)

"זה היה המשחק הכי טוב שלנו העונה" (עומר גולן יורד בגאווה למקום התשיעי בטבלה, אחד מתחת להפועל פ"ת)

"מכבי ת"א תתקוף את השער מימין" (יורם ארבל מתבלבל ביום חמישי בערב בין היכל נוקיה לבלומפילד)

אחרי שבשבועיים האחרונים החזיר את בית"ר ירושלים למשחק המבולגן המפוזר מימי אלי אוחנה, טון קאנן מגיע למבחן הראשון מול יריבה רצינית, בני יהודה, כדי להראות לנו שניחוחות האירופים והקודים המרשימים שלו לא היו בגדר פטה מורגנה. מהצד השני, לבני יהודה, שלא ניצחה בשני המשחקים האחרונים, זאת תהיה הזדמנות נוספת להוכיח שאין ראויה ממנה לסגנות.