דו קרב גלקטי

"אין כמו המשחק הזה בכל העולם", אמר לאחרונה טרי ונבלס, המאמן האנגלי שהוליך את ברצלונה לזכיה באליפות ב-1984/5. ונבלס נזכר, בין היתר, במשחק הפתיחה של קדנציית האימון שלו בקטלוניה, ניצחון 0:3 על ריאל מדריד בברנבאו. אותו משחק יכול לשמש כעדות הטובה ביותר למשמעות של הסופר-קלאסיקו, אותו משחק יוקרתי, היסטורי וחזק, שנהנה מכל כך הרבה משמעויות גיאו-פוליטיות. ברסה של ונבלס קיבלה תנופה אחרי המשחק ורצה עד לאליפות והוכיחה כי בסופר-קלאסיקו הכל פתוח (ברסה קירטעה אחרי ריאל עד שהגיע המאמן האנגלי). כך איכות הקבוצה והכושר לפני המשחק לא בהכרח משפיעים על התוצאה.

למרות זאת, ניסינו לברר מי מגיעה מוכנה יותר למשחק הגדול, למי יש סגל יותר טוב ולמי יש סיכוי טוב יותר לנצח, במיוחד לאור העובדה שכל השמות הגדולים חוזרים מפציעות. נדמה כי ברצלונה יותר טובה מהשמות שלה וריאל פחות טובה מהשמות שלה, ושתיהן מייצרות שורה של מצ'אפים מרתקים. רונאלדו מול אטו, צ'אבי מול בקהאם, ראמוס מול פויול, קסיאס מול ואלדס, דקו מול זידאן, רייקארד מול לושמבורגו ורוביניו מול מסי, אם שני יורשי העצר של הכדורגל העולמי יטלו בכלל חלק במשחק (שניהם נמצאים בסגל).

בניגוד לשנים קודמות, הפעם האיצטדיון הביתי של ריאל לא אמור לספק לקבוצה המקומית יתרון רציני. הלבנים כבר הפסידו פעמיים בבית (לולנסיה וסלטה ויגו) ולא הרשימו גם במשחקים האחרים. סראגוסה, למשל, יכולה היתה לצאת מהברנבאו עם ניצחון, אבל כשאתה לא מצליח לכבוש מול ריאל, השופט יעניש אותך. זה בדיוק מה שקרה לפני כשבוע וחצי. ברצלונה היא לא סראגוסה תעניש את ריאל על כל טעות. לברסה יש חמישה ניצחונות רצופים בכל המפעלים, בהם היא כבשה לא פחות מ-18 שערים וספגה רק שער אחד.

סמואל אטו, שדיבר קצת יותר מדי על מדריד בחגיגות האליפות בחודש מאי, יודע שהוא הולך להתקבל בשריקות בוז צורמות כשייכנס לברנבאו וגם זוכר את הקלאסיקו האחרון: "אף פעם אין עיתוי נוח מדי להגיע לברנבאו. בעונה שעברה הגענו לשם בכושר מצויין והפסדנו 4:2. צריך להבין שבסך הכל מדובר בעוד משחק ליגה, בו אתה מרוויח עוד 3 נקודות במקרה של ניצחון. הדבר היחיד ששונה כאן הוא היוקרה והביטחון שאתה יכול להרוויח במקרה של ניצחון. בעונה שעברה יצרנו הרבה מצבים ולא הבקענו, עכשיו למדנו את הלקח".

ריאל מדריד: ואנדרליי לושמבורגו (53)

ברצלונה: פרנק רייקארד (43)

שני המאמנים נחשבים למודרניים מאוד, כאלה שאינם מקובעים על שיטת משחק אחד ועל סגנון משחק אחיד. לפרנק רייקארד חסר ניסיון אימון ברמות הגבוהות, אבל בשתי העונות וחצי שהוא מאמן בברצלונה, כבר הוכיח לכל מבקריו שיש לו את מה שצריך כדי לעבוד בקאמפ-נואו. הוא הביא לאוהדים בדיוק מה שהם רוצים: מחויבות לסמל, לצד משחק התקפי עם הרבה שערים.

ואנדרליי לושמבורגו, לעומתו, הוא מאמן עתיר ניסיון שמעולם לא עבד באירופה קודם שהגיע לריאל. הוא נכנס לתפקיד שרבים חשבו שיהיה גדול עליו, ועדיין לא העמיד את המבקרים על טעותם. למרות שהוא נמצא בתפקיד כמעט שנה, הברזילאי טרם הצליח ליצור תלכיד קבוצתי יציב ובהחלט ייתכן שבמדריד תיגמר הסבלנות כלפיו, שהרי המטרה העיקרית לשמה הוא הובא כבר הושגה (פיתויו של רוביניו). ריאל החליפה יותר מדי שחקנים, סבלה מיותר מדי פציעות ושיחקה יותר מדי פעמים כדורגל שקוף וחסר תכליתיות. לושמבורגו הוצג בתקשורת המקומית כבובה של הנשיא פלורנטינו פרז, שמנחית עליו שחקנים על ימין ועל שמאל.

אפילו כשהקבוצה ניצחה במשחק הליגה האחרון 0:1 את סראגוסה, הקהל לא התאפק והחל לשרוק בוז לעבר המאמן. "זו דרכו של הקהל וזו לא הפעם הראשונה שזה קורה. הם מאוד תובעניים ולא איכפת להם שהיו לנו שבעה שחקנים פצועים. כל מה שמעניין אותם זה שנשחק טוב וננצח". כולם במדריד אומרים שכשהקבוצה תתחבר, הליגה תיגמר. בינתיים, גם לושמבורגו יודע שהפסד משפיל עלול לסמן את סוף דרכו בקבוצה.

ברצלונה, לעומת זאת, משחקת בבלאגן מתוכנן, שהפך לשיטה. רייקארד נותן לשחקנים שלו הרבה חופש בתוך המסגרת. בעקבות מכת הפציעות של העונה שעברה, למדה ברסה להתאים את עצמה להרכבים שונים. כך למשל, כשליונל מסי משחק במקום לודוביק ז'ולי, הוא לא דבוק לקו כמו הצרפתי והקבוצה מתפקדת בצורה דומה עם שניהם. שתי הקבוצות משחקות במערך דומה של 4:3:3, או 4:5:1 עם חמישה שחקנים בעלי אופי התקפי. יש הבדל מרכזי אחד: ברצלונה אוהבת לשלוט במשחק וריאל מאושרת עם הגנה חזקה ויציאה מהירה למתפרצות. זו תהיה כנראה המגמה גם בשבת בערב.

ריאל מדריד: איקר קסיאס

ברצלונה: ויקטור ואלדס

לקסיאס יש יתרון ברור על ואלדס, עמיתו מבארסה. שוערה הבינלאומי של נבחרת ספרד כבר זכה בגביעי אירופה וניצח ואינספור משחקי ליגה ונראה כמי שהניסיון רק הפך אותו לאחד השוערים הטובים בעולם - אם לא הטוב שבהם, כשהוא עדיין לא בן 25.

בברצלונה חיפשו יורש לזוביזארטה במשך שנים עד שהגיע ואלדס והשכיח שמות כמו גורפגי, הספ ופפה ריינה. ואלדס, כמו קסיאס, הגיע גם הוא ממחלקות הנוער של המועדון, אבל הוא עדיין לא ברמתו של יריבו, המבוגר ממנו בשנה. אחרי שסיים עונה מצוינת, התחיל הקטאלני לא טוב את זו הנוכחית, עם כמה שערים שטותיים שספג. בחודש האחרון הוא השתפר ויהיה מעניין לראות כיצד הוא יתפקד במעמד המלחיץ.

ריאל מדריד: רוברטו קרלוס - הלגרה - ראמוס - סלגאדו (פבלו גרסיה)

ברצלונה: סילביניו (ג'יו) - פויול - אדמילסון (רפא מארקז) -אולגוור

בתחילת העונה ההגנה של ברצלונה לא עבדה. לקח לרייקארד זמן, אבל בסוף הוא תיקן את הליקויים, כשראה שמרבית השערים שהקבוצה ספגה הגיעו דרך האגפים. ג'יובאני ואן ברונקהורסט כבר בן 31, מאחוריו קריירה ארוכה של פציעות, והוא כבר לא נתן את אותה תרומה שהפכה אותו ליקיר האוהדים בעונה שעברה. מה גם שההולנדי העדיף תמיד לשחק כקשר שמאלי, תפקידו המקורי, ולא כמגן באותו צד.

בצד השני, נדמה כי הפציעה של בלטי היתה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לרייקארד. הברזילאי הותיר אחריו חורים באגף ימין ולמרות שמחליפו, אולגוור, אינו תורם כמעט לחלק ההתקפי (זה בסדר כל עוד ז'ולי משחק), ההגנה כמעט אינה סופגת שערים כשהוא על המגרש. על הבלמים אין יותר מדי מה להרחיב. אדמילסון או מארקז יצטרפו לקארלס פויול וישלימו צוות מצוין (למרות שהספרדי יכול לממש יותר מהפוטנציאל שלו כמגן ימני).

בריאל, רוברטו קרלוס הוא עדיין המגן השמאלי הטוב בעולם ולמעשה מתפקד כסוג של דרק שארפ תוצרת ריאל מדריד: המנהיג שמחבר את הכוכבים לצוות המקצועי ולקהל. המגן הברזילאי הבלתי נגמר יודע להגיע למשחקי עונה כשהוא בכושר שיא וריאל תוכל להסתמך עליו ועל הניסיון והשקט שהוא מביא, בנוסף ליכולת משופרת (יש לו כבר שלושה שערים). מיצ'ל סלגדו האמין יועדף ככל הנראה בהרכב על פבלו גרסיה האורוגוואי, שחזר מאוסטרליה עייף ועם הפנים בין הידיים.

לצידם ישחקו שני בלמים שהתיאום ביניהם השתפר פלאים בשבועות האחרונים, איוון הלגרה וסרחיו ראמוס. הלגרה יכול היה להיות אחד הקשרים האחוריים הטובים בעולם, אך בריאל הוא מתבזבז כבלם, בשל מדיניות הרכש המוזרה של המועדון הענק. ראמוס, שהגיע מסיביליה כספרדי הראשון שנוחת בעיר מאז התיישב פלורנטינו פרז על כיסא המלך של מדריד, נכנס באיטיות לעניינים. אחרי כמה הרחקות, טעויות ומשחקים חלשים, הוא התחבר לאחרונה טוב יותר לקבוצה. יש משהו מאוד מדרידיסטי באופי שלו, בדרך בה הוא מטפח את מראהו החיצוני, בדרך בה הוא מתבטא בתקשורת. זו אחת הסיבות שהאוהדים חולים עליו. אולי זה לא יעזור לו מול בארסה, אבל נדמה שבריאל צומח מנהיג חדש, יורש ראוי לפרננדו היירו.

ריאל מדריד: גראבסן (פבלו גרסיה, גוטי) - בקהאם - זידאן
ברצלונה: מארקז (תיאגו מוטה) - צ'אבי - דקו

ההשוואה המעניינת ביותר במשחק הזה היא זו שבין צ'אבי לדייויד בקהאם. שניהם קשרים 50-50 שעושים את ההבדל בין יום אפרורי של קבוצתם למשחק מושלם. ב-0:3 של ברצלונה בעונה שעברה, צ'אבי עשה בית ספר לבקהאם במרכז המגרש, אלא שאז האנגלי עוד היה חדש בתפקידו. כבר בגומלין בסיבוב השני הורגש השיפור של בקס בעמדתו החדשה והעונה הוא פשוט השחקן מספר אחת של ריאל (ונבחרת אנגליה), בלי קשר למראהו החיצוני וערכו השיווקי. בקהאם נלחם על כל כדור, מחלץ, מוסר, מרים, מסדר, מחפה, מנהיג, ממש כמו פעם. לשניים סגנון משחק שונה בתכלית: צ'אבי אוהב מסירות קצרות, רצוי בנגיעה, כשבקהאם תמיד יחפש מסירה ארוכה מפתיעה.

בחלק ההתקפי יש עוד מאצ'אפ מעניין בין דקו לבין זינדין זידאן, שעדיין לא ברור אם ישחק (רוביניו נמצא בהיכון). הברזילאי-פורטוגלי, שהביא עם מוריניו את גביע אירופה לפורטו ומי שלדעת רבים היה צריך לזכות בכדור הזהב לפני שנתיים, חי על זמן שאול בברצלונה. לצד הברקות ושערים יפים, מגיעים משחקים בהם הוא נעלם והצהרות מטופשות שהקטאלנים לא אוהבים ("יכול להיות שאעזוב"). זידאן, ואת זה יודעים כולם, נמצא כנראה בעונתו האחרונה כשחקן בכיר, מהשורה הראשונה בעולם. אלא שהתוספת שלו לנבחרת צרפת כבר הוכחה כמכרעת, והברקה אחת שלו יכולה לנצח את המשחק.

ריאל מדריד: ראול - בפטיסטה (רוביניו) -רונאלדו
ברצלונה: ז'ולי - רונאלדיניו - אטו

השלישיה ההתקפית של ברצלונה נראית יותר חדה. איש החוד של ברסה, סמואל אטו, נכנס לכושר נהדר לאחרונה, לאחר תקופה בה הוא בעיקר החמיץ בלי סוף. בברנבאו מכינים לו קבלת פנים עויינת במיוחד, בעקבות התבטאויותיו בעונה שעברה, מה שעשוי להשפיע על יכולתו. לעומת רונאלדו, אטו יותר מגוון והרבה יותר נייד. הברזילאי, מנגד, לא הפסיק לכבוש לפני שנפצע, אבל היעדרות של חודש בהחלט עשויה להשפיע על כושרו. היתרון של רונאלדו הוא במיקום שלו בתוך הרחבה ובניצול המצבים, תכונה שגם אטו מודע אליה.

"הוא מספר אחת. הוא אחד מהשחקנים האלה שאם יקבלו שתי הזדמנויות, הם יכבשו פעמיים", אמר אטו השבוע על הברזילאי. "אני לא חושב ששחקן אחד עושה את הקבוצה, אבל זה נכון שבכל פעם שהבחור השמנמן עם הכדור הוא כובש. בסופו של דבר, הנוכחות שלו לא אמורה לשנות את סגנון המשחק שלנו". דקו חושב אחרת: "זה רע בשבילנו אם רונאלדו ישחק, ריאל חלשה יותר בלעדיו".

גם ז'וליו בפטיסטה חוזר אחרי יותר מחודש ללא כדור. בפטיסטה, שהוחלף בהרכב על ידי רוביניו, ללא הצלחה יתרה, נפגע דווקא כשהתחיל להתאקלם. הברזילאי, שהרשים כל כך במדי סביליה בעונה שעברה, לא מתכוון להיכנע בקלות לענקית הקטאלנית: "הם אומרים שהם משחקים טוב מאיתנו, אבל יש להם בדיוק את אותה קבוצה של שנה שעברה. שלנו, לעומת זאת, השתפרה ואפילו התחזקה. לקח לנו זמן להתחבר ובדיוק כשהתחלנו לשחק טוב, הגיעה תקופת הפציעות. כשנתחבר שוב, אני בטוח שיבואו הניצחונות".

בפטיסטה עדיין לא כשיר במאת האחוזים ובמקרה שהמאמן ונדרליי לושמבורגו יחליט על שינוי, רוביניו ייכנס לנעליו. העילוי הצעיר שהגיע למדריד עם הרבה רעש וצילצולים בקיץ, עדיין לא הוכיח את עצמו, למרות שקיבל הזדמנויות לא מעטות. יש הטוענים שהמעמסה של הובלת הקבוצה, לצד ראול, היתה כבדה מדי ומהירה מדי עבור הילד בן ה-20. במועדון טוענים שהכל נובע מתשישותו הנפשית, בעקבות השנה הקשה שעברה עליו (חטיפת אימו וסאגת המעבר למדריד). הצלע השלישית בהתקפה של ריאל היא ראול, הקפטן והשחקן הכי אהוב על האוהדים. יש לו נטייה להיעלם לדקות ארוכות, ובעונות האחרונות הוא לא הבריק, אבל מתחילת העונה הוא חזר לעצמו. למשחקים חשובים הוא תמיד מופיע.

השלישיה של ברצלונה נראית, נכון לעכשיו, כקטלנית יותר. רונאלדיניו הוא השחקן הטוב בעולם. לודוביק ז'ולי, שחזר מפציעה וגם כבש במשחק הליגה האחרון נגד חטאפה, הודה לא מזמן כי הוא אינו מפחד מהמלחמה על המקום בהרכב עם ליאונל מסי. ואכן, למרות השיפור של מסי ואהבת הקהל אליו, נדמה כי לצרפתי אין יותר מדי מה לדאוג כל עוד הוא ממשיך להבקיע. השילוב בינו לבין רונאלדיניו ואטו הוא מבריק לעתים, והשלישייה הזאת הביאה כמעט לבדה את האליפות בעונה שעברה. מעל ריאל מרחפים סימני שאלה לא מעטים, כך שהתסריט הזה יכול לחזור על עצמו גם העונה. אם זה יקרה, הצעד הראשון לתואר השני ברציפות חייב להיות בברנבאו.