עם הגעת השנה האזרחית לסיומה, מגזינים וכתבי עת ברחבי העולם בוחרים באנשים שעשו להם את השנה בתחום הספורט. ה"ספורטס אילוסטרייטד" המפורסם, נתן לכתביו לבחור את האיש שלהם לעונת 2005. גרנט וול, אחד מכתביו הנחשבים של המגזין, בחר בבחור צנוע מסכנין בשם עבאס סואן, כאיש השנה שלו. בסוף השנה יוכתר איש השנה, בגיליון מיוחד של המגזין.
בכתבה על סואן, מתאר וול לקוראים בפירוט את המהלך שהוביל לשער שכבש סואן במשחק נגד אירלנד, תוך שהוא נכנס לפרטים הכי קטנים: האווירה, צעקותיו של מאיר איינשטיין בעמדת השידור, והשמחה של הנבחרת לאחר השער בדקה ה-90.
"אני עוצם את עיני, והמראה של השער המדהים של סואן מכה בי שנית", מתאר וול, "חבריו לקבוצה, כולם יהודים חוץ מאחד (באדיר) מרימים את חברם המוסלמי באוויר, הקהל שמפוצץ את האצטדיון שואג בטירוף וממלא את האוויר בניירות כחול לבן, ועבאס סואן ניגש בשריקת הסיום לרוי קין ומבקש להחליף עימו חולצה".
"הוכחה לדו קיום אפשרי במדינה"
וול מנמק את הבחירה שלו ומדגיש שהשער הזה הוא לא הסיבה היחידה לבחירה המפתיעה. "העיניים שלי מתמלאות בדמעות של התרגשות כל פעם שאני צופה בקלטת הזו שוב, אבל לא בגלל זה בחרתי בסואן לאיש השנה של 'ספורטס אילוסטרייטד'. הסיבה האמיתית היא הדרך בה הוא ניהל את הכוכבות שלו, תוך שהוא מנצל את המעמד החדש שרכש לו בקרב היהודים והערבים. סואן הוא ההוכחה לדו הקיום האפשרי במדינה".
לסיום עורך וול השוואה מכובדת בין סואן למוחמד עלי, ושני האתלטים השחורים, טומי סמית' וג'ון קרלוס, שהביעו מחאה על מעמד השחורים באולימפיאדת מקסיקו 68. "השחקן הערבי השני במדינת ישראל, וואליד באדיר, מסרב להתייחס לבעיה הישראלית - פלשתינית, וכמובן שזו זכותו. אבל אומץ ליבו של סואן הוא משהו שצריך לחגוג. תכונה נדירה, שמצאנו רק אצל ספורטאים כמו מוחמד עלי, טומי סמית' וג'ון קרלוס".
בדברי הסיכום שלו כותב וול: "למרות שישראל לא עלתה והפכה להיות הנבחרת הבלתי מנוצחת היחידה שלא העפילה למונדיאל, סואן זכאי לתהילה. בעבור הישגיו על המגרש ומחוצה לו, על היותו דוגמא לאזרחי ישראל והעולם, הוא זכאי להיבחר לספורטאי השנה".