פוטבול: הכה את המומחה

אחרי שבוע של היעדרות מאונס, אני חוזר, לשבוע מרגש שמציג את המשחק שכל כך הרבה מחכים לו כל כך הרבה זמן. במקביל, השבוע התחילו דיבורים על זה שכבר העונה ייפגשו שני אחים לדרבי קטן, אי שם בסוף ינואר, והצמד הזה, מבית משפחת מאנינג, עומד במוקד לקראת משחקי יום ראשון.

לפני שאענה על השאלה, אני רוצה לנצל את ההזדמנות להגיד תודה קטנה לאיש גדול, וולינגטון מארה. אני איש של ה-AFC, וכחולי המדים מעולם לא היו כוס התה שלי. אבל כולנו חייבים הרבה תודה לוולינטון מארה ולחזון שלו.

זהו, גמרנו עם הפירגונים להיום. מפה והלאה, מי שרוצה כתבות איכותיות, שיילך לקרוא את הכתבות של יובל (אגב, שמתי לב שניסית לחרחר מלחמות ביני לבין מערכת וואלה. מצטער, אבל אני ה-מומחה מספר אחת בארץ, תשאל אפילו את טל משאר יישוב, ולכן אני מקבל את הכסף הבאמת גדול).

התשובה לשאלה למעלה היא חד וחלק - לא.

כן, ראיתי איך הם חיסלו לחלוטין את הסקינס. מצטער, אבל זה נבע יותר מ"נחישות של משחק אחד" לזכרו של מארה מאשר היכולת האמיתית שלהם. אף אחד לא ישכנע אותי שקבוצה שבאופן קבוע נשרפת באוויר עצרה את הקוורטרבק הכי לוהט בחודש האחרון על 65 יארד כי פתאום הם למדו איך משחקים את המשחק הזה. זה היה מאד יפה ומרגש, אבל אלו לא הג'ייאנטס שספגו עד אז בממוצע מעל 300יארד באוויר.

אני גם ראיתי איך הם ניצחו את דנבר שלי שבוע קודם, וזה רק מבסס עוד יותר את הטענה שלי: לניו יורק ג'יאנטס אין הגנה, ויש לה בעיות בקו ההתקפה. חוץ מזה הכל בסדר גמור, תודה. עד שדנבר הגיעה לשלב הזה שאליו היא מגיעה כל משחק, השלב שבו היא מפסיקה לשחק, הברונקוס עשו כל מה שרצו במשחק הזה. אבל כל מה שרצו, משני עברי הכדור. גם בהתקפה, וגם בהגנה. הם עצרו את הריצה של הג'איינטס לחלוטין, והיו בפרצוף של איליי כל הזמן.

איליי מוכיח שאח שלו הוא לא היחיד שירש את הכשרון של אבא. הוא ללא ספק הוכיח יכולות מרשימות נגד פילדלפיה (למרות ההפסד) ודנבר, במיוחד בזמן שבאמת חשוב, עמוק ברבע הרביעי כשהמשחק היה על כל הקופה.

טיקי בארבר הוא רץ מעולה, שהשאיר הרחק מאחוריו את בעיות הפימבול, וב-3 השנים האחרונות הוא פשוט שייך לעילית של הליגה. דווקא פלקסיקו קצת מרגיז אותי, כשכבר שבוע שני ברציפות אני רואה אותו לא מנסה למנוע חטיפת כדור. על היכולות שלו כתופס אין חולק, אבל הוא צריך להתאמץ קצת יותר למען הקבוצה, או שתתחיל להידבק לו תווית לא מחמיאה במיוחד. בכל מקרה, זה לבד לא מספיק. לא כשההגנה היא מסננת חדירה במיוחד, וזה מה שיש לכחולים מהתפוח הגדול.

ב-NFC של השנה, כשאין קבוצה דומיננטית באמת, יש להם סיכוי טוב להגיע לפלייאוף, אבל העובדה שהם נמצאים בבית קשה, שגם ככה היריבויות בו הן שם דבר, תעמוד בעוכריהם, כי הם לא יסיימו ראשונים בבית. המקום הזה יילך כנראה לדאלאס, והם יצטרכו להילחם על כרטיס לווילד קארד. בכל מקרה, איליי לא יגיע לג'קסונוויל עם הג'איינטס, מקסימום הוא יבוא בתור אורח של אח שלו. מה שמביא אותנו לשאלה הבאה.

בתור סגן היו"ר של איגוד "פייטון הוא לוזר" אני צפוי לאכול את הכובע השבוע. כל הסימנים מראים שהפעם, באמת אין שום סיכוי שהקולטס יפסידו. כל מה שפייטון צריך לעשות זה לשים את האליפסה ביד של אדג'רין ג'יימס, ולחייך בסיפוק. יכולת התיקול של החבר'ה מניו אינגלנד, למרות נוכחותו המאיימת של טדי ברוסקי, פשוט לא רצינית. הם לא מצליחים לעצור על הקרקע אף אחד, בטח לא את האדג' רענן ובכושר שיא. כל מי שראה איך מגאהי מתעלל בהגנת הפטריוטס בשבוע שעבר, מבין שאין להם סיכוי לעצור את ג'יימס.

אז למה אני בכל זאת מהמר נגד הקולטס במשחק הזה? קודם כל, כי זה לא הימור בכסף אמיתי, רק על יוקרתי המקצועית, ולמזלי אני לא חייב להיות צודק. חוץ מזה, בפלייאוף של שנה שעברה, בתנאי פתיחה יותר טובים, פייטון מאנינג הושפל.

עכשיו היו לו שבועיים ארוכים להיזכר בכל מה שעובר עליו כשהוא פוגש את הקבוצה הזאת, בעיקר בג'ילט. ואין הרבה דרכים לתאר את זה חוץ מפחדנות לשמה. הדבר הנכון לעשות יהיה לרוץ ולרוץ ולרוץ. אבל אני חושב שמאנינג ינסה לקחת את המשחק הזה על עצמו, ולהראות לכולם שלא רק שהוא התגבר על השדים הפנימיים והפחדים מקבוצות שלובשות מדים כחולים עם פסים באדום לבן, הוא גם יכול לשחק באותה רמה כמו בשנה שעברה.

וזאת תהיה טעות גדולה מצידו, בעיקר כי זה אומר שהוא ישאיר את הכדור יותר מדי זמן להתקפה של ניו אינגלנד. טום בריידי של השנה, השחקן שמוכיח שהוא לא רק ווינר אלא גם מזכיר לכולם שהוא בעצם יודע למסור (ידעתם שהוא השלישי בליגה ביארדים אוויריים למשחק, רק קצת אחרי מקנאב ובולג'ר שמשחקים בהתקפה של מסירה-מסירה-מסירה-מסירה-ריצה-עוד 8 מסירות?) וקורי דילון, שיש לו שילוב של לב גדול עם יכולת מצויינת הם שני שחקנים שהגנת הקולטס תתקשה מאד לעצור.

מאתי'ס ופריני יהיו בפרצוף של בריידי כמה פעמים, ויפילו אותו לדשא. אז מה? זה לא יהיה מספיק כדי לעצור את ההתקפה של ניו אינגלנד. לא ההגנה הנוכחית של הקולטס, למרות כל התשבוחות שנשפכות עליה מכל הכיוונים.

מול בפאלו בשבוע שעבר, לא היתה לניו אינגלנד שום סיבה להיות אפילו קרובים. יש רק סטטיסטיקה התקפית אחת שבה הם היו יותר טובים מהבילס. התוצאה הסופית. זו ממש לא ניו אינגלנד של השנים האחרונות, והשנה, למרות שהיא תגיע לפלייאוף כראש בית המזרח, היא לא תגיע לסופרבול. השאלה למעלה קצת מטעה, כי זה לא פייטון לבד נגד הגנת הפטריוטס. אבל על הנייר אינדיאנפוליס קולטס צריכה לנצח, והדרך היחידה שזה לא יקרה זה אם הראש של פייטון לא יהיה מחובר כמו שצריך, והוא יהרוס להתקפת הקולטס.