הלב של מרקו

לאחר הניצחון של נבחרת איטליה על סלובניה בפאלרמו ניגש אחד מילדי הכדורים למרקו מטראצי, בלם האזורי, ותהה אם הוא מעוניין להעניק לו מזכרת מהמשחק. מטראצי חייך, הוריד את חולצתו וזרק אותה לילד המאושר. "וואו", התפעל הילד, "אז אתה לא רשע. אתה בעצם בחור די טוב". בלם אינטר, עשוי להיות "בחור די טוב" מחוץ למגרש, אבל על הדשא הוא "רשע". זאת התדמית שהולבשה עליו וזאת התדמית שהוא מנסה להיפטר ממנה.

מטראצי, 32, נולד בלצ'ה ולמד כדורגל מאביו - ג'וזפה, שחקן ומאמן ספורטינג ליסבון בעבר. את הקריירה החל בליגות הנמוכות של איטליה. הוא שיחק בקווינטו דל טורו, מסינה, מארסאלה וטראפני, וביולי 1994, כשהוא בן 21, קיבל את הצ'אנס הגדול והוחתם על ידי פרוג'יה מהסרייה B. הפתיחה לא היתה מעודדת, ומטראצי הגבוה (1.93 מטר) והמגושם לא הצליח לחדור להרכב והושאל לקארפי מהסרייה C. במעמקי הליגה השלישית גילה מטראצי את ייעודו כבלם שיודע לכבוש בנגיחות ממצבים נייחים, בבעיטות חופשיות ובבעיטות מרחוק. שבעה שערים ב-18 משחקים שכנעו את פרוג'יה להחזיר אותו לסגל הקבוצה ולתת לו גם הזדמנוית בהרכב.

הקדנציה השנייה של מטראצי בפרוג'יה הייתה מוצלחת בהרבה וב-1998 הביא אותו וולטר סמית', מנג'ר אברטון, לגודיסון פארק עבור 3 מיליון ליש"ט. מטראצי היה שחקן קבע ב-"טופיז", אבל לא התאקלם באנגליה וחזר לפרוג'יה ב-1999, הפעם כשחקן בעל מעמד. הוא מונה לקפטן ולבועט הפנדלים של הקבוצה. בעונת 2001/2000 הפך לשם מוכר באיטליה, כששבר את שיא הכיבושים לבלם בליגה הבכירה, עם 12 שערים בסרייה A. עבור ראשי אינטר זו היתה סיבה טובה מספיק להוציא עליו 10.5 מיליון יורו ולהביאו לסן סירו בקיץ 2001.

לא קל להיות שחקן אינטר, אבל האגרסיביות, המסירות, הנחישות והבעיטות המדוייקות ברגל שמאל הפכו את מטראצי לשחקן קבע בהרכב וסגל הנבחרת האיטלקית. בקיץ 2004 הגיע רוברטו מאנצ'יני לאינטר. המאמן לא האמין ביכולות של מטארצי והעדיף את סיניסה מיכאלוביץ' הוותיק על פניו. מטראצי רצה לעזוב בינואר, אבל מכת פציעות הכריחה את מאנצ'יני להעניק לו הזדמנות בהרכב. ואז, שוב, כמו לאורך הקריירה שלו, הוכיח את עצמו מטראצי כבלם איכותי ולא מתפשר.

מטראצי תמיד היה מוכר כשחקן "אגרסיבי", אבל בפברואר 2004 הוא הפך ל"רשע". הבלם, שלא היה בסגל של אינטר למשחק נגד סיינה, הקניט את בלם היריבה ברונו צ'רילו מהספסל, לאורך המשחק. בסיום החליט צ'רילו, בחור לא קטן בעצמו שמתנשא לגובה של 1.90, להתעמת עם מטראצי, שבתגובה היכה אותו בתעלת השחקנים בסן סירו, לעיני השופטים.

צ'רילו, מוכה, המום ומדמם מהשפה, מהמצח ומהאף, פנה למצלמות הטלוויזיה וזעק למיליוני צופים בבית: "תראו מה מאטרצי עשה לי! אני רוצה שכולם ידעו איזה בנאדם רשע הוא". ההתאחדות האיטלקית השעתה את מטראצי לחודשים ואינטר קנסה אותו באלפי יורו. ג'יאנסיטו פאקטי, נשיא אינטר, (שהמשחק נגד סיינה היה הראשון שלו בתפקיד) ניסה לרכך את המכה. בעיתונות סיפר על הערכתו הרבה לבלם, על אישיותו הקורנת, על הצחוקים בחדר ההלבשה. זה לא עזר. התמונה של צ'רילו המדמם נחקקה בזיכרון הקולקטיבי של האוהדים באיטליה, והתקשורת הצטרפה לחגיגה ודאגה להזכיר תאקל אכזרי של מטראצי על שבצ'נקו ב-2003 ואת העובדה שפצע את פיליפו אינזגי במשחק ידידות.

שנה וחצי עברה מאז פרשת המכות במנהרה, ובחודש שעבר שוב זכה מטראצי לגינויים בכל רחבי איטליה. במחצית הראשונה של המשחק מול יובנטוס התעופף הבלם ותיקל בגסות את זלאטן איברהימוביץ'. התאקל היה כה חריג בקשיחותו, שאפילו בפרלמנט האיטלקי התייחסו לפציעה של השוודי. בעיתונות כינו את מטראצי "מטורף", "מופרע" ו-"חיה" ובערוץ הטלוויזיה של מילאן הכינו קליפ שהציג את התאקלים הקשים של הבלם, על רקע מוזיקת רוק כבד רועשת.

"אני יודע שאף אחד לא ממש אוהב אותי מחוץ לאינטר", ציין מטראצי בפני התקשורת, "אבל צריך לזכור שאני רק בנאדם וכשמעליבים אותי אני נעלב". בראיון לסיימון אוואנס מרויטרס תהה הבלם: "למה מענישים באנגליה על גידופים על רקע גזעני ולא על הקללות שאני סופג?". מטראצי סיפר גם על הקשיים בלהיות "רשע". "אני סופג קללות בכל איצטדיון. אפילו בכאלה שבחיים שלי לא הייתי. אני יודע שזה לא בסדר".

אוהדי אינטר לעומת זאת מאוהבים במטראצי. הבלם, שכבש שער עצמי בהפסד 2:0 לפורטו בצ'מפיונס ליג, הוא היחיד שהם בטוחים שיילחם בכל כוחו במשחק הגומלין ויעשה הכל על מנת לקרב את קבוצתם לשמינית הגמר. הם התומכים הנלהבים ביותר של האגרסיביות של מטראצי, ומיד לאחר הפאול המחריד על זלאטן הוקמו אתרי אינטרנט שמתארים, מקדשים ומהללים את התאקל המושמץ. את התקשורת, המבקרים ואפילו את זלאטן מגדפים באתרים הללו. מטראצי מצדו מעוניין להיפטר מתדמית הרשע. "כשאני על המגרש אני בנאדם אחר", הוא מסביר, "אבל כשאני חוזר הביתה המצפון שלי נקי. אני אפילו חושב שאני יכול ללמד ילדים איך להתנהג".