בניו-אורלינס (תקרא השנה ניו-אורלינס /אוקלהומה סיטי הורנסט) לא מנסים לתרץ את העונה הגרועה שצפויה להם באימפקט של הוריקן "קטרינה", אבל בעקבותיה זה הולך להיות אפילו יותר קשה. אוסף של שחקנים צעירים, לפני פריצה או סתם לפני קריירה בינונית, וכריס פול אחד היו יכולים לתת מעט שמחה לאוהדים המקומיים, אך יאלצו לנדוד בתנאים קשים (ישחקו באוקלהומה סיטי בחצי הראשון של העונה), בדרך לקושי הגדול ביותר שלהם השנה - על הפארקט.
אל תפספס
טיפול קוסמטי
מה עשו בשנה שעברה:
ההורנטס פתחו את העונה באופן זוועתי עם רצף הפסדים מפחיד, ושני ניצחונות בלבד מתוך 31 המשחקים הראשונים. שארית העונה הניבה רק עוד 16 ניצחונות וכן הביאה לאיבוד הרכז המוכשר בארון דיוויס, מה שהשאיר בקבוצה מעט מאד כשרון מוכח. בחלק האחרון של העונה הראה הרוקי ג'יי. אר סמית כישרון התקפי לא רע, אבל מעבר לזה באמת שאין מה לספר לחבר'ה על העונה שעברה.
באו:
דזמונד מייסון, כריס פול, ברנדון בס, ארוידאס מאצ'יאוסקאס, רסואל באטלר וקירק סניידר.
עזבו:
ג'מאל מגלור, רוברטו דואנס, דן דיקאו, ג'ורג' לינץ' ולי ניילון.
חמישייה:
כריס פול, ג'יי אר סמית, דזמונד מייסון, כריס אנדרסן, פי.ג'י בראון.
ספסל:
ספידי קלקסטון, ארוידאס מאצ'יאוסקאס, ג'קסון ורומן, דיוויד ווסט, בוסטיאן נאכבר, ברנדון בס, קירק סניידר, רסואל באטלר.
מאמן: ביירון סקוט
מה נסגר איתם?
ניו-אורלינס חוזרת מעונה מזעזעת. הפציעות של בארון דיוויס וג'מאל מגלור הפכו את ההורנטס מן הקבוצה הסימפטית של תחילת שנות ה- 2000 לחלשה בליגה. דיוויס הבין את העניין וביקש טרייד בכל מחיר, עד שמצא את עצמו בגולדן סטייט. כדי להוסיף מלח על הפצעים גם ג'ים ג'קסון סירב לשחק בקבוצה, וההורנטס נשארו עם רוסטר שהיה מתקשה להתמודד ביורו-ליג.
בינתיים מגלור חזר סוף סוף מן הפציעה שלו, רק שהוא הועבר לפני תחילת העונה בטרייד למילווקי, בתמורה לגארד-פורוורד המעופף דזמונד מייסון. מגלור פשוט לא רצה לשחק בהורנטס, וצטרף למועדון המכובד שכולל גם את דייויס, ג'קסון והותיק ג'ורג' לינץ', שהכריז על רצונו לעזוב ופשוט נופה על ידי הקבוצה ערב פתיחת העונה. תוסיפו לרביעיה הזאת שחקן סביר, ותקבלו חמישיה שנותנת 20 הפרש בראש לחבורה שתלבש העונה את מדי ההורנטס.
למרות זאת, יש כמה נקודות אור. ג'יי.אר סמית המשיך להראות בפרי סיזן יכולות התקפיות משובחות והרוקי החדש כריס פול הוא סוג של גניבה, במקום הרביעי בדראפט האחרון. פול הוא רכז מופלא שיש החוזים לו הצלחה גדולה, ואולי גם את תואר רוקי השנה. אם הוא, מייסון וסמית יהפכו לחברים טובים, זה עשוי להסתיים בהרבה הלי-הופים יפים ושואו טיים, שיכול להסב הרבה נחת לאוהדים אם יהיו כאלה באוקלהומה סיטי.
בעמדת הסמול פורוורד ינחת בחמישייה הפותחת מייסון, עם הדאנקים והמשחק שובה העין, בעוד רסואל באטלר וקירק סניידר יילחמו על הפירורים. שניהם חדשים בקבוצה, באטלר קולע טוב יותר וסניידר כנראה מוכשר יותר כשחקן שלם, ולשניהם זו יכולה להיות עונת פריצה.
הבעיות הקשות מתחילות מתחת לסל. כריס אנדרסן, שיזכר לדיראון עולם כמי שאחראי להופעה הגרועה ביותר בכל הזמנים בתחרות ההטבעות, ובראון אמורים לתת יציבות מתחת לסלים, אולם הקו הקדמי של ההורנטס ממש לא מעורר השראה, וכדאי שהקו האחורי יחפה עליו במשחק מהיר וקטלני, אחרת זה לא יגמר טוב.
בטח רציתם לדעת ש:
פי.ג'י בראון החמיץ רק 12 משחקים ב- 6 העונות האחרונות שלו, והסטטיסטיקה שלו כמעט ולא השתנתה לאורך 3 העונות האחרונות (10.5 נקודות, 9 ריבאונדים). בראון, יש לזכור, בן 36.
מטרות ותסריטים
מטרה:
המטרה העיקרית של ניו-אורלינס היא להמשיך להתקדם בתהליך הבנייה המואץ שהחל עוד בעונה שעברה. יש בקבוצה כשרון ויש רצון להצליח, אבל בניו-אורלינס יסתפקו השנה בכמות ניצחונות שתתקרב ל- 30. זה לא פלייאוף, אבל זה הרבה יותר מן השנה שעברה.
תסריט אופטימי:
מייסון, סמית ופול הופכים לשלישיית התקפה קטלנית, פול אף זוכה בתואר רוקי השנה ובניו-אורלינס מאושרים לנצח 30 משחקים, או יותר, בעונה סימפטית במיוחד.
תסריט פסימי:
בראון מפסיק להיות אי של יציבות, נפצע ומשאיר את ההורנטס ללא קו קדמי ראוי לשמו, ההתקפה לא מתחברת ופרט לפול אף אחד לא מתפתח בקצב משביע רצון. הקבוצה נופלת למאזן של 16 ניצחונות, כמו בשנה שעברה.
גזר דין:
כבר למדנו שתחזית בהקשר של ניו-אורלינס היא עניין רגיש. קשה לנבא איך תתחבר הקבוצה שעל הנייר לא נראית, עדיין, מאיימת במיוחד. ובכל זאת, כריס פול אכן צפוי להתגלות כרכז משובח ומייסון יעופף לשמחת הילדים. ההורנטס לא יפלו שוב למאזן של 16 ניצחונות בלבד, אלא ינצחו השנה בין 20 ל-30 משחקים.