לשיקאגו כבר יש חצי אליפות

קבוצות טובות מוצאות כל הזמן דרכים לנצח. לא תמיד הן עושות את זה בצורה הקונבנציונלית. בסדרה מול הלוס אנג'לס איינג'לס ניצחו השיקאגו וייט סוקס בזכות דומיננטיות של המגישים הפותחים. את המשחק הראשון בסדרה מול יוסטון הם לקחו בזכות מגישים מצוינים שעלו מחוות המחליפים. ואת המשחק השני הם ניצחו בזכות שניים מאנשי המפתח בפלייאוף הזה - סקוט פודסדניק ופול קונרקו, ולא פחות חשוב - בגלל הגנה פשוט מזעזעת של האסטרוס.

קונרקו היה איש הכוח של שיקאגו בכל הפלייאוף. הוא חבט להומראנים מכריעים ומהצד ההתקפי הכריע כמעט לבדו את האיינג'לס בגמר ה-AL. זו הסיבה שעד כמה שמרגש היה הגראנד סלאם (הומראן על בסיסים מלאים) שלו באינינג השביעי, זה שהעלה את הגרביים מפיגור 4:2 ליתרון 4:6, הוא לא היה מפתיע. מה שכן היה מפתיע היא התשובה של סקוט פודסדניק, לפישול של בובי ג'נקס, שבניגוד ללילה הקודם, לא הצליח לשמור על הניצחון וגרם לשיוויון באינינג התשיעי.

בתחתית האינינג, במצב 6:6, עמד פודסדניק מול בראד לידג', הסוגר של יוסטון. ללידג' יש פלייאוף רע מאוד. הוא פתח היטב מול סט. לואיס באבל במשחק 4 שמר רק בקושי ובמשחק 5 הפסיד בגלל שגיאה שנתנה לאלברט פוחולס הומראן מנצח בן שלוש ריצות. גם הלילה לידג' פישל. הוא זרק כדור למרכז הצלחת וכשהגשה עוצמתית כמו של לידג', שיכולה להגיע ליותר מ-160 קמ"ש, פוגשת במחבט, יש רק פירוש אחד - הכדור נעלם. חבטה של פודסדניק לימין שלחה אותו להקיף את הבסיסים ולהתחבק עם חבריו, שחיכו לו בזובור הקבוצתי המסורתי ששמור למי שחובט להומר שנועל את המשחק.

ולמה זה כל כך מפתיע? כי לפודסדניק, שחקן המסתמך על עין טובה ומהירות על הבסיסים, אין עוצמה ביד. הוא לא חבט להומר בכל העונה הרגילה, והלילה היה זה השני שלו בפלייאוף. "אני לא חושב שיש מישהו באיצטדיון שחשב שדווקא אני אחבוט את ההומר המנצח", אמר בסיום. פיל גארנר, מנג'ר האסטרוס, היה חנוק: "אנחנו לא בעמדה טובה עכשיו, אבל יצאנו מפיגורים כאלה בעבר. ננסה לנצל את יתרון הביתיות". הסדרה חוזרת ליוסטון, והמשחק השלישי יתקיים בלילה שבין שלישי לרביעי.

המגישים במשחק היו מארק בהרלי מהיר-הקצב ואנדי פטיט המנוסה. פטיט, שבניו יורק יאנקיז תמיד שימש כסטופר (מגיש שעוצר מפולות) עמד מצידו במשימה והגיש שישה אינינגים. כשהוא יצא מהמשחק, קבוצתו היתה ביתרון 2:4. ואז נכנס דן ווילר. ווילר היה טוב עד כה בפלייאוף. נגד סט. לואיס, הוא וצ'אד קוולס היו צמד אמין מאוד כגשר בין הפותחים ללידג'. אבל הלילה הזה לא היה הלילה שלו. חואן אוריבה חבט לדאבל, אבל ווילר הצליח לשרוף שני חובטים אחרים. הצרות התחילו עם טדאהיטו איגוצ'י, שסחט הליכה. אחריו בא ג'רמיין דיי, שספג כדור ליד (טוב, לא בדיוק, ההילוך החוזר הראה שהכדור פגע במחבט) והולך בעצמו כדי למלא את הבסיסים.

ואז עלה קונרקו, שחקן חופשי בחורף הקרוב. "מי רוצה לשלם מיליונים בעונה הבאה?" שאל החובט ולא המתין לתשובה. בום ליציע השמאלי, וככה פתאום, מפיגור 4:2, שיקאגו עולה ל-4:6.

כמו בלילה הקודם, שוב הוטלה משימת הסגירה על כתפי בובי ג'נקס. ג'נקס הצעיר, שנראה כמו סופגניה מהלכת, פישל הפעם. הוא נתן סינגל לג'ף באגוול והליכה לכריס ברק, ואז הגיע חוזה ויזקאינו, לא מהחובטים המצטיינים של יוסטון, וחבט לסינגל כדי לשלוח את השניים הביתה - 6:6. ניל קוטס החליף את ג'נקס ופסל את לאמב כדי להכין את הקרקע לפודסדניק והחגיגה הגדולה. חמש הגשות בלבד הספיקו לו כדי להיכנס להיסטוריה עם ניצחון לזכותו בוורלד סירייס.

הלילה תהיה מנוחה, והסדרה תתחדש מחר בלילה, כשרוי אוסוולט יעלה מול פרדי גארסיה. שני המשחקים הקרובים ייערכו ביוסטון ואם יהיה צורך - גם משחק מספר 5.