מחממים את הפרקט: לוס אנג'לס קליפרס

טוב, עברנו לבית הפסיפי והגענו לקבוצה שהכי קל לחזות את עתידה. זו שהפכה שם נרדף לכישלון, הבדיחה המהלכת של ה-NBA. הבעיה היא שבעונות האחרונות הקליפרס מקשים עלינו את העבודה. הם אספו לשורותיהם כמה כשרונות, והם כבר לא השטיח של הליגה. מצד שני, זה לא הספיק להם לפלייאוף, ואין שום סיבה שגורלם העגום ישתנה העונה.

מה הם עשו בעונה שעברה:

הדבר המשמעותי ביותר שפאשר לזכור מהעונה האחרונה של הקליפרס הוא הסיום מעל היריבה העירונית בתום העונה. אמנם יש בכך קצת סיפוק וחיוך מתוק עולה על השפתיים, אבל הקליפרס עדיין לא ראו פלייאוף ומעמדם כנמושות המערב עדיין לא השתנה. אז מה כן ראינו מהם בעונה שעברה? הרבה פציעות, בייחוד בעמדת הרכז, בה יאריץ' וליווינגסטון הפסידו ביחד עונה שלמה. אלטון ברנד דווקא לא נפצע, וביסס את מעמדו כאחד מחמשת הפאוור פורוורדים הטובים בליגה, ובובי סימונס האלמוני זכה בתואר השחקן המשתפר של העונה בזכות שורה של 16 נקודות וכמעט 50 אחוזי הצלחה מהשדה. הבעיה: יאריץ' וסימונס לא גרים כאן יותר.

באו: סם קאסל, קאטינו מובלי, יארוסלב קורולב (בחירה 12 בדראפט), וולטר מקארתי

הלכו: מרקו יאריץ', בובי סימונס, מיקי מור, ריק ברונסון

חמישייה: קאסל, מובלי, מגטי, ברנד, קיימן

ספסל: ליווינגסטון, כריס ווילקוקס, זליקו רבראצ'ה

מאמן: מייק דאנליבי

אפשר להתווכח עד מחר אם הצמד יאריץ' את סימונס יותר טוב מקאסל את מובלי, אבל אין ספק שהיכולת ההתקפית של הקליפרס עברה שדרוג משמעותי. כמובן שישנן שאלות פתוחות. הן קאסל והן מובלי לא ידועים ברוח הנדיבות שלהם, ושניהם יקחו הרבה זריקות מבעלי הבית הקודמים, ברנד ומגטי. הכימיה הקבוצתית תלויה הרבה באגו של החמישייה הפותחת וביכולתם לחלק את הזריקות ביניהם. בעיה נוספת: קאסל גם יושב במשבצת בעייתית של שון ליווינגסטון, אולי הכשרון הגדול של הדרפאט דאשתקד, והוא יגזול ממנו דקות משחק חשובות.

קשה קצת לראות אם הקליפרס מנסים לבנות משהו לעתיד או רק רוצים לסיים עונה עם מאזן חיובי ואולי גם להשתחל בטעות לפלייאוף. אין פה מגמה של פיתוח כשרונות צעירים, הספסל הוא אחד הדלים בליגה, ובטווח הרחוק העתיד לא מבטיח. בנוסף, הקליפרס לא יכלו לוותר על שטות אופיינית בדראפט, כשבחרו במקום ה-12 את יארוסלב קורולב מהנוער של צסק"א מוסקבה, כשעל הלוח היו שחקנים בשלים בהרבה. אולי קורולב יתפתח להיות שחקן טוב, אבל זה לא יקרה בעונות הקרובות.

בטח רציתם לדעת ש…

אם ביקשתם הוכחה נוספת לקללת ה-NBA של יוצאי מכללת דיוק, תמצאו אותה בקליפרס. אלטון ברנד כיכב במכללה, הגיע לקליפרס דרך שיקגו בולס, ועדיין לא דרך בפלייאוף; ליוינגסטון גויס על ידי דיוק והבריז לה בדרך ל-NBA – ולפציעה קשה בעונתו הראשונה; הרוקי, הרכז דניאל יואינג מדיוק, נבחר בסיבוב השני על ידי הקליפרס וייתכן שגם הוא לא יטעם בקרוב טעמו של פלייאוף; והמאמן, מייק דאנליבי, הוא אביו של מייק ג'וניור מגולדן סטייט, יוצא דיוק, שגם הוא טרם דרך בשלבי הגמר.

מטרות:

בלי הגנה ועם הרבה אגו, הקליפרס ינסו להתפלח לפלייאוף.

תסריט אופטימי:

החמישייה הפותחת משחקת כדורסל מופתי ולא אנוכי (אחרי שקאסל גומר את העונה וליווינגסטון לוקח את המשוכות לידיים). הקליפרס שוב מסיימים מעל היריבה העירונית בדירוג הסופי ומעפילים לפלייאוף.

תסריט פסימי:

קאסל ומובלי מצדיקים את המוניטין האנוכיים שיצאו להם. מגטי וברנד מתעצבנים והכל מתפרק. הקליפרס חוזרים לבסס את מעמדם כנמושות ומסיימים אחרונים במערב.

גזר דין:

ליווינגסטון ימשיך להתפתח, וביחד עם שתי בחירות סיבוב ראשון בעונה שאחרי, יש סימנים של עתיד. ברנד ומגטי ימשיכו להצטיין, אבל הקליפרס לא יסיימו בין עשרת הראשונים במערב. גם קובי ושות' יעברו אותם בתום העונה.