"אם וויגאן יכולה להיות במקום השלישי וצ'רלטון ברביעי, למה שאנחנו לא נתפוס את המקום השני?", אמר מרטין יול לאחר ה-0:2 של טוטנהאם על אברטון בשבת. כמה דקות לאחר מכן גברה יונייטד על סנדרלנד ועברה את שתי הקבוצות עליהן דיבר, אבל המגמה עליה הצביע יול ברורה גם כך: בליגה בה צ'לסי שולטת ביד רמה; כשארסנל, מנצ'סטר יונייטד וליברפול מדדות מאחור, לכל אחת יש סיכוי לתפוס מקום בצמרת ואולי לזכות אפילו בכרטיס לליגת האלופות, כפי שעשתה אברטון בעונה שעברה. במקרה של טוטנהאם, להזכירכם מקום שני עם שלושה ניצחונות רצופים, אפשר אפילו להריח ניחוח קל של קאמבק, אולי אפילו מהפכה, שתחזיר את התרנגולים אחרי הרבה מאוד שנים עגומות לקדמת הבמה בפרמייר ליג.
האחראי העיקרי לכך הוא המאמן מרטין יול. ההולנדי נכנס לתפקידו לפני כשנה, כשהחליף את ז'ק סנטיני שעזב מסיבות לא ברורות. את תוצאות המהפכה שלו באחת הקבוצות הכי ביזאריות ולוזריות באנגליה, ניתן היה לראות על כר הדשא במשחק האחרון מול אברטון. לא פחות משבעה שחקנים שהוא הביא, מחוברים כמו מכונה, התרוצצו על הדשא וטחנו עד דק את החבר'ה של דייויד מויס (0:2). יול אפילו הגניב בסיום חיוך מתחת לפנים הקפואות בדרך כלל שלו. אחרי הכל, טוטנהאם במקום השני, שזה בערך כמו מקום ראשון, אם זוכרים את העליונות המוחלטת של צ'לסי. ודבר כזה לא זוכרים בוייט הארט ליין כבר שנים.
אחד מגיבורי המהפכה של יול הוא אחמד מידו המצרי, שכבר הספיק לנדוד בסלטה ויגו, רומא ומארסיי, אחרי שעזב בטריקת דלת את אייאקס, ככשרון צעיר עם הרבה חוצפה. אצל יול בטוטנהאם, כך נראה, החלוץ המצרי מצא את הבית המתאים. "מידו בן 22, אבל רבים חושבים שהוא בן 28", משתפך יול על החלוץ שלו, שכבר כבש שלושה שערים. "יש לו מנטליות של שחקן ותיק וגם כשהקבוצה משחקת לא טוב, אפשר לסמוך עליו שייתן 100 אחוז. הוא אחראי לחצי מהשערים שלנו, אם בכיבושים, או אם בבישולים".
אבל זה לא רק מידו. לי יאנג-פיו, הקוריאני שהגיע מאיינדהובן, מוסיף לתרנגולים הרבה מהירות ונוכחות התקפית באגף השמאלי. אדגר דאווידס דואג כהרגלו לשקט וביטחון בקישור וג'רמיין ג'נאס, שקיבל בעיטה מניוקאסל, משתקם נהדר במארג שבנה יול ואף כבש שער בכורה נגד אברטון. אולי בקרוב הוא יקבל שוב טלפון מסוון גוראן אריקסון. ככה זה כאשר ההתקפה שלך כוללת את מידו ואת ג'רמיין דפו הנפלא, וכשרובי קין יכול לעלות מהספסל (או לפתוח) ולנצח משחקים תקועים - בדיוק כפי שעשה במחזור הקודם, עם שער ניצחון ב-2:3 על צ'רלטון.
על כל אלו מאפילה התגלית האמיתית של יול - אהרון לנון. הכשרון בן ה-18, שנקנה מלידס תמורת מיליון ליש"ט בקיץ, יכול לשחק בשני האגפים וקנה את המקום שלו בהרכב דווקא ברגע המביך ביותר של טוטנהאם השנה - בהפסד 3:2 לגרימסבי בגביע הליגה. לנון, אגב, רשום במשרדי הפרמייר ליג כשחקן הכי צעיר שראה דשא במסגרת זו. ב-2003 הוא עלה כמחליף במדי לידס, כשהוא בן 16 וחצי, מול הקבוצה בה הוא משחק כיום. בקיץ הוא נתן כמה משחקים מצוינים במדי אנגליה הצעירה וחיכה להצעות. יול קפץ על המציאה וזכה לקצור את הפירות מהר משחשב. נגד אברטון, למשל, כבר נבחר לנון למצטיין.
אוהדי טוטנהאם למודי האכזבות מחכים בסתר ליבם לנפילה, אבל שומרים באורח פלא על אופטימיות. לקראת סיום המשחק בשבת נשמעה צהלה אדירה בוייט הארט ליין, כשנודע שהיריבה הנצחית, ארסנל, ספגה שער בדרך להפסד. לראשונה, אחרי מה שנראה כשנות אור, התרנגולים נראים טוב יותר מהתותחנים, לקראת המפגש ביניהם בעוד שבועיים. הבעיה היא שלפני כן צריך לעבור בהצלחה את הנסיעה לאולד טראפורד. אם החבורה של יול תעבור בשלום את שני המוקשים האלה, אפשר יהיה לומר בבטחה: טוטנהאם חוזרת.
ומה עושה שם וויגאן?
טוטנהאם היא קבוצה מצוינת, אבל איך בדיוק השתחלה וויגאן לצמרת? אולי בגלל שהקבוצה של פול ג'ול משחקת את הכדורגל הכי מסודר באנגליה, אחרי צ'לסי של מוריניו, כמובן. משמעת היא מילת המפתח אצל ג'ול, שהפך לגיבור העיר הקטנה, שהתגאתה עד עתה רק בקבוצת הראגבי שלה. בתחילת העונה הודה המאמן הצעיר כי הוא לומד הרבה מההצלחה של מוריניו, שגילה לאחרונה כי המשחק הקשה ביותר שניהל העונה היה במחזור הפתיחה, מול אותה וויגאן.
הרנן קרספו כבש בדקה ה-90 ואחר כך גם הפסידה וויגאן בחוץ לצ'רלטון, אבל מאז היא רשמה שבעה משחקים ללא הפסד ובשישה מהם ניצחה. אחד האחראים לכך הוא החלוץ הטמפרמנטי, ג'ייסון רוברטס. אחרי שכבש 21 שערים בליגת המשנה ונבחר לשחקן האהוב ביותר על ידי אוהדי הקבוצה בעונה שעברה, הפך רוברטס לכוכב גם בפרמייר ליג. מדובר בפריחה מאוחרת יחסית עבור החלוץ בן ה-27, ששיחק בבריסטול, ווסט ברום, וולבס ובמקומות שכוחי אל אחרים, עד שפול ג'ול הרים אליו טלפון.
כשרוברטס, שכבר כבש שלושה שערים עד עתה, נוגע בכדור, הוא עושה זאת עם הרבה קלאסה. תוסיפו לכך את המאסה והמיקום ותקבלו חלוץ כמעט מושלם, כזה שנולד לפרמייר ליג. עכשיו האנגלים התאהבו גם בפה שלו ואחרי כמה ראיונות לא שגרתיים הוא קיבל טור קבוע באתר האינטרנט של ה-BBC. ג'ול מנסה לשמור את הראש של רוברטס ושל יתר השחקנים על הקרקע. בינתיים זה עובד.
השוער ג'ון פילאן מגדיר במדויק את הלך הרוח: "הולך לנו עכשיו ואנחנו בתקופה טובה, אבל עדיין מוקדם לשמוח. אנחנו לא מופתעים מעצמנו, כי אנחנו יודעים שיש לנו קבוצה טובה, שיכולה לנצח משחקים. עם הגישה הזו, אנחנו מאד מסוכנים. ידענו שאנחנו מסוגלים להתחרות ברמות האלו".
לוויגאן, שמעולם לא שיחקה בליגה הבכירה, יש כבר 17 נקודות, יותר מסך הנקודות של כל שלוש העולות החדשות בתקופה המקבילה בעונה שעברה. באמצע נובמבר מחכה לה תקופת מבחן אמיתית, עם משחקים ברצף מול ארסנל, טוטנהאם, ליברפול, צ'לסי ומנצ'סטר יונייטד. אם באנגליה ימשיכו לדבר על וויגאן באותה צורה גם אחרי המשחקים הללו, אל תתפלאו אם ג'ול יגנוב ממוריניו את תואר מנג'ר העונה.
חוק מרפי
לרשימה של וויגאן וטוטנהאם, אי אפשר שלא לצרף את צ'רלטון. במקרה של האחרונה, מדובר בקבוצה מוכרת בפרמייר ליג, שפשוט ממשיכה בתהליך ההתקדמות שלה מדי עונה. אלן קרבישלי, עוד מאמן אנגלי מוערך, אחראי להפיכת הקבוצה הבינונית של לונדון לאימפריה קטנה, שהעונה, כך נראה, תשתלט על אחד הכרטיסים לאירופה. ה"ואלי" נחשב לאצטדיון הכי ביתי באנגליה וצ'רלטון כבר קטלה שם כמה ענקיות בעבר, למרות שכיום כל ניצחון שלה כבר לא מפתיע אף אחד.
הבעיה של קרבישלי היא בהקניית מסורת ניצחונות ארוכת טווח לקבוצה. אפילו בעונה מצוינת כמו הנוכחית, צ'רלטון מאבדת נקודות בצורה קצת נאיבית - עובדה שאולי תמשיך לפגוע בה גם השנה. במחזור הקודם היא הוליכה 2:0 והפסידה לטוטנהאם ולפני כן כמעט שמטה יתרון דומה מול ווסט ברום, עד שניצחה בקושי 1:2. במחזור האחרון היא לא הצליחה לנצח את האחות הלונדונית פולהאם (1:1) שמשתרכת השנה בתחתית.
"זה משהו שאנחנו מדברים עליו", אמר קרבישלי לקראת המשחק הערב (שני) נגד פולהאם. "אנחנו שולטים במשחקים, אבל נותנים לקבוצות לחזור בדקות האחרונות. אנחנו נותנים את התפוקה ההתקפית וכאילו שוכחים מההגנה".
לא ברור על מה קרבישלי מדבר, כי בינתיים צ'רלטון ספגה רק שישה שערים, כמעט כולם נגד קבוצות לונדניות (טוטנהאם, צ'לסי ופולהאם). המאמן שהצהיר לא פעם על רצונו לאמן את הנבחרת האנגלית, צפוי לקבל תפוקה התקפית גדולה יותר מאחר וצמד החלוצים הפצועים שלו, קווין ליסבי וג'יימי בותרויד, חזר להתאמן; המטרה: לחזור למקום השני בטבלה, בו שהתה הקבוצה עד לפני שבועיים. עם קישור דומיננטי, שכולל את דניס רומאדל, אלכסיי סמרטין ודני מרפי, יש לאדומים מה למכור. מרפי, אגב, נחשב למנהיג של הקבוצה ונותן עד עתה את העונה הטובה ביותר בקריירה, להוציא אולי את שנת הטריפל עם ליברפול. לצ'רלטון זה מספיק.