לניקס דרוש קוסם

בכל מה שקשור לניקס, באמת שאני מנסה לבנות אופטימיות. רק שבשביל לבנות צריך שלד ולניקס יש קירות וגג. קשה שלא להתרשם מהמהפך שאיזייה תומאס ערך בניקס, גם בסגל גם בסגנון, בטח שברמת המאמן. אבל אחרי סקוט ליידן כל מהלך היה שיפור. נדמה שסוגיית איזייה היא קונספטואלית: משפחת דולן, בעלי הניקס, היא משפחה שבטח מבינה המון בביזנס, בכדורסל קצת פחות. דולן נתן את הניקס בידיים של תומאס זמן קצר אחרי שלארי בירד זרק אותו מאינדיאנה. בענייני כדורסל, האוטוריטה של בירד מנצחת.

השינויים של תומאס הם קוסמטיים. הניקס היו צריכים להרוס ולבנות מחדש דרך הדראפט. המשימה הכי חשובה היתה לבנות לניקס סמל בעידן פוסט יואינג. תומאס נכשל בשתי המשימות הללו. אלא אם אתם רואים במרבורי סמל. או בג'רום ג'יימס (פחות מחמש נקודות ושלושה ריבאונדים אשתקד) תהליך בניה.

נניח שבראון ומרברי יתחברו (זה לא קרה באתונה והאמירה של בראון לפיה יוסטון היה השחקן הכי חשוב בניקס בטח לא תעזור כאן), ונניח שאדי קרי בריא, שנייט רובינסון הוא פצצה, ושבראון ילמד אותם לשמור. נניח. מה קורה בשתי עמדות הפורוורד? איך קבוצה שטענה לעומס בפאואר פורוורד מוצאת את עצמה בלי אחד לגיטימי? ובשביל מה שלושה סנטרים? והאם קוונטין ריצ'רדסון הוא הפתרון לסמול פורוורד, העמדה הכי חשובה בכדורסל המודרני? ריצ'רדסון הוא קלעי וככזה הוא יתחרה על מספר הזריקות עם מרברי, קרופורד, הארדאווי ויוסטון. לניקס גם אין שום אופציה למשחק עם הגב לסל.

מה שיש לניקס זה בראון, ובעזרת החולשה של הבית הפנימי והמחוז המזרחי, בראון יקח את הניקס לארץ הפלייאוף המובטחת. אבל הניקס, תומאס ודולן רוצים וגם שילמו בשביל יותר. המבחן של בראון לא שונה מהמבחן של פיל ג'קסון בלייקרס. הם לא צריכים להוכיח כלום כמאמנים. בראון, כמו ג'קסון, יצטרך להוכיח שהוא קוסם. להיעלם הוא יודע.