זרים לכדורסל

בתחילת שנות ה-90', כשיצאה לדרכה רכבת הזרים ממזרח אירופה ודרום אמריקה לליגת הכדורגל, יכלו ראשי הקבוצות רק להתקנא בקולגות שלהם מהכדורסל. אלה, אחרי ניסיון של שנים בהטסת אמריקאים איכותיים ארצה, גיחכו מן הסתם למראה השאריות של הכדורגל האירופי, שמצאו את עצמם בקופסא, באורווה ובמגרש העלוב של צפרירים. מובן שתמיד היו יוצאים מן הכלל, כמו אלכסנדר אובארוב, אבל לך תשווה בין השוער השני של נבחרת ברה"מ לשעבר לרשימה נכבדת של יוצאי הליגה הטובה בעולם בכדורסל, שהפכו אולמות קטנטנים כמו אוסישקין, חולון וכפר המכביה, לכמה מהמקומות הנכונים ביותר ביבשת באותו עשור.

היום כל זה הוא נחלת העבר, וכך גם המושג "עונת המלפפונים" בליגת הכדורסל. אחרי שמכבי ת"א והפועל ירושלים השלימו את הסגלים שלהן, שום דבר כבר לא יכול לעניין את חובב הכדורסל הישראלי הממוצע. בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, היה מרגש לפתוח את העיתון ולקרוא על ההחתמה החדשה של בית"ר ת"א (מרק סימפסון למשל, שהיה מלך הסלים בליגה הישראלית ובהמשך הזר של ברצלונה), הפועל חולון (ריצ'י דומאס, בהמשך שחקן חמישייה בפיניקס סאנס בגמר ה-NBA) או הפועל ת"א (לינטון טאונס, שהגיע מריאל מדריד). כיום, אפשר למצוא באינטרנט את דף השחקן של הרכש החדש של הפועל ת"א, ולגלות עבר במחזיקת הגביע הירדנית, או לחלופין לנסות להבין למה הרכש החדש של מכבי ר"ג נופה מהליגה הסינית.

הסיבה העיקרית להידרדרות היא כלכלית. הקבוצות האירופאיות הבכירות, בליגות הספרדית, הרוסית, האיטלקית והיוונית, פתחו מבערים והתרחקו מהליגה נטולת התחרותיות מהמזרח התיכון. כל זה משאיר את הקבוצות הישראליות מהדרג הבינוני, ששורדות בקושי עם תקציב של קצת יותר ממיליון דולר, עם זרים שהגיעו מהעולם השלישי של הכדורסל. התחרות מתנהלת עם תחתית הליגה הצרפתית והליגה הבלגית. אם מגיעים לכאן זרים מספרד או מאיטליה, הם שיחקו בליגה השניה. פרט למכבי תל אביב, רק הפועל ירושלים יכולה להרשות לעצמה להחתים כוכבים עם עבר ביורוליג, וגם זה רק אחרי ששילמה סכומים מופקעים. הזרים נרתעים מהדימוי הנחות של הליגה הישראלית וההעובדה שאף קבוצה, פרט למכבי ת"א, לא משחקת ביורוליג.

ראוי לציין כי מרבית השחקנים הזרים שיוזכרו כאן עדיין לא קיימו בכורה רשמית במדי קבוצותיהם. ייתכן שלכמה מהם נקשור כתרים בחודש יוני. ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהמגמה השלילית. לראשי קבוצות הכדורגל כבר אין מה להתבייש: הזרים שלהם עדיין ברמה נמוכה, אבל כך גם הזרים של ליגת הכדורסל.

פעם, מאמן בהפועל תל אביב רק היה צריך לזרוק שם באוויר וכבר היו דואגים להעלות אותו על המטוס לארץ הקודש. אפי בירנבוים, שרשם את ההישג המרשים ביותר בליגת העל בעונה שעברה, לא האמין שימצא את עצמו מחפש בקיץ סוסים מתים בגרוזיה. במקביל, היו"ר שאול אייזנברג הבטיח לו סגירת חוזה עם קלווין גיבס, שהיה ההברקה של בירנבוים בשנה שעברה, אלא שהפורוורד/סנטר הבריז בסופו של דבר לטורקיה. יחד עם פרישתו הדרמטית של דורון שפר, מאמנה של סגנית האלופה יתבסס העונה בעיקר על ארבעה זרים, ששניים מהם הוא בקושי מכיר.

הראשון והמסתורי יותר הוא אונטריו לט (1.98 מ'), שמעליו כבר מרחפות שמועות על החלפה. הוא מגיע לכאן אחרי גיחה קצרה בקבוצה הירדנית פסטלינק, איתה שיחק בגביע אסיה. אפילו לט עצמו יודע שהנתון הזה נראה רע ברזומה שלו ומנסה להדחיק. מדובר בשחקן שמנסה את מזלו במחנות הקיץ ב-NBA כמה שנים טובות ובינתיים נע בין הליגה הקוריאנית (משם נופה) לליגה האוסטרלית (שם עוד החזיק מעמד). מי היה מעיף מבט שני לקורות חיים כאלה לפני עשר שנים?

שלושת החברים החדשים של לט הם מרכוס האטן, שנתוניו לא התאימו לליגה הטובה בעולם ואחרי ארבע שנים מצוינות במכללות מצא עצמו ברמת השרון, הפורוורד אריק סאנדרס, ששיחק בשנה שעברה בטובורג איזמיר הטורקית וג'רון רוברטס, שמשחק כבר חמש שנים בליגה הלאומית. אם לט או סנדרס יעזבו, יחליף אותם רוג'ר פרינגטון, שמסתובב כבר כמה שנים בליגת העל בלי סיבה נראית לעין, וכבר נחתך במהלך הקיץ מעירוני אשקלון.

המנג'ר של הפועל גליל עליון, עודד קטש, והמאמן אורן עמיאל הספיקו להחתים בינתיים שני שחקנים זרים ובוסמן, תוך שהם מתארגנים לקראת העונה עוד מאוחר יותר מאשר בעונה שעברה. הגארד הראשון שחתם בקבוצה הצפונית הוא ג'יי סטרייט האלמוני, ששמו עשוי לסחוט בדיחה או שתיים מהצופים המעטים במשחקי ליגת העל. סטרייט בן ה-22 מעולם לא שיחק באירופה והוא מגיע לכאן מהליגה ברפובליקה הדומיניקנית. לפני כן הוא העביר ארבע עונות במכללת וואיומינג, אבל לא הגיע לדראפט. מדובר בשחקן אלמוני לגמרי ובהימור מטורף, לקבוצה שהסגל הישראלי שלה כולל את ליאור אליהו, יוגב אוחיון ולא הרבה מעבר לזה.

בעקבותיו של סטרייט הגיע לכאן פטריק לי. לו דווקא יש רזומה מפואר באירופה, שכולל קדנציה קודמת בישראל (אבל באליצור ראשל"צ מהליגה השניה) ועונה לא רעה בכלל בדברצני ההונגרית בשנה שעברה. לי נבחר לחמישיה השניה של הליגה ההונגרית בעונת 2004/5. האם זה הנתון שצד את עינם של הבוסים בגליל?

סממן נוסף לפשרות שעושות קבוצות ליגת העל הוא נוכחותם הגוברת והולכת של שחקנים ממוצא אפריקאי בליגה. נראה שהקונגולזים של מכבי נתניה ובית"ר ירושלים עשו משהו גם לאנשי בני השרון וגבעת שמואל. בכל עונה רואים יותר ויותר שחקני כדורסל אפריקאים בליגה המקומית, וזאת למרות שהיבשת השחורה אינה ידועה כיצואנית כדורסלנים. ארבעה אפריקאים ישחקו העונה בליגת העל, שניים מהם בבני השרון. הראשון הוא עוסמאן סיסה (2.14), סנטר ממאלי שניסה את מזלו ב-NBA ללא הצלחה ובילה בעיקר בליגה החצי מקצוענית בארה"ב. סיסה ישחק לצידו של הניגרי אוגונה אוניקווה, בוגר מכללת פנסילבניה, שהגיע מהואלבה הספרדית – מהליגה השניה, כמובן.

הזר האפריקאי המסתוריו ביותר הוא אלפא בנגורה מסיירה לאון, שחתם אצל ננו גינזבורג במכבי גבעת שמואל. מדובר בפורוורד אתלטי (1.97), שנדד בין ליגת ה-NBDL לאחת הליגות השכונתיות בעולם – הליגה הונצואלית. את רביעית האפריקאים משלים דווקא הנציג המוצלח של היבשת בארץ, טונג'י אוואג'ובי, שהניף עם הפועל ירושלים את גביע יול"ב. למרות ההצלחה היחסית שלו בארץ, צריך לזכור שהקריירה של המתאגרף לשעבר בירידה, ושבעונה שעברה הוא נכשל כליל בשרלרואה ובכוכב האדום בלגרד. אף אחד מהארבעה לא ישחזר, כנראה, את יכולתו של האפריקאי הטוב בתולדות ליגת העל, צ'רלנד מינלנד. כוכב גבעת שמואל, אגב, עזב אותנו לטובת הצעה עדיפה מדרום קוריאה, עדות נוספת למעמד הרעוע של הכדורסל הישראלי.