גרנט או קשטן

למה גרנט צריך להישאר:

כי ישראל סיימה בפעם הראשונה קמפיין ללא הפסד. כי בפעם הראשונה ראינו נבחרת שלא סובלת מפגעי המנטליות הישראלית. כי למרות המקום השלישי, ישראל היתה רחוקה שער אחד מהמקום הראשון בבית. כי גרנט היה צריך להסתפק בחומר פחות טוב מזה שעמד לרשותם של שלמה שרף או ריצ'ארד נילסן (שלהזכירכם, לא עלו גם הם).

בסיבוב המשחקים הראשון והפחות פחדני, כל הקבוצות בבית, כולל ישראל ב-2:2 נגד שוויץ, שיחקו כדורגל טוב יותר. אלא שסבך התיקו הוביל לסיבוב שני פחדני, שיצר תחושה כאילו הבית חלש יותר ממה שהוא. בסופו של יום, זה לא יהיה מופרך להניח שהנבחרות מולן גרנט התעמת היו חזקות יותר מאלו שהתמודדו מול ישראל בקמפיינים הקודמים. המצב החברתי בנבחרת הנוכחית היה בסך הכל מצויין, להוציא את תקריות אוואט, טל ובלילי שטואטאו יפה מאד מתחת לשטיח. בשורה התחתונה, אסור לשכוח שהמנטרה המשמימה של גרנט בכל זאת נכונה: אף אחד לא רצה לשדר את הנבחרת במשחק הראשון. בסיום שודרו בלייב אפילו השידורים של היריבות בבית.

למה גרנט צריך ללכת:

כי ישראל סיימה ללא ניצחון על נבחרת גדולה. כי הכדורגל שהציגה היה משעמם וחסר תכלית. כי נבחרות קטנות יותר הצליחו להפתיע בכל העולם וישראל עדיין נותרה מאחור. כי שרף ונילסן היו לפחות תלויים בעצמם כדי לעלות לשלב ההצלבה ואצל גרנט נאלצנו להתפלל. כי אצל אברם יש מאפיה פתח תקוואית מעצבנת וקליקה של חברים, שמשאירה לעתים שחקנים מוכשרים מחוץ לסגל או ממורמרים מחוץ להרכב. כי גרנט ניסה לעבוד עלינו כשדיבר על תהליך ההצערה, בעוד חצי מההרכב שלו כלל שחקנים שחצו מזמן את גיל 30 (אדורם קייסי, אלון חרזי, אריק בנאדו וואליד באדיר ואבי נמני). כי נמאס מצופית גרנט. בשורה התחתונה: העובדה שאף אחד לא קפץ על שידור המשחק בצרפת (בגלל הקמפיין הקודם של אותו גרנט) היתה מובנת, למרות שהפכה לחלק מטקטיקת התירוצים והתחת המדוברת של הקואץ'. אם לוקחים בחשבון גם את תוצאות הקמפיין הנורא הקודם, הרי שברור שלגרנט לא מגיעה הזדמנות נוספת.

שאלת קשטן:

השאלה היא מה יקרה אם גרנט יילך. את מי נקבל, את דוקטור דרור או את מיסטר קשטן. אם נקבל את דרור, שהצית את הדמיון בשנותיו בבית"ר ירושלים ובעונת הדאבל במכבי תל אביב (גם אז, אגב, הוא ירש קבוצה מוכנה מגרנט), הרי שהשינוי מבורך. אם מדובר בקשטן של העונות האחרנות בהפועל, הרי שההבדל בינו לבין גרנט הוא מזערי, הן מבחינת הכדורגל האפרורי והן מבחינת מסיבות העיתונאים המשעממות. למרבה הצער, סביר להניח שהאופציה השניה והמשמימה ריאלית יותר.

ומה עם השחקנים?

לגרנט או קשטן יהיה חומר שחקנים טוב יותר בקמפיין הבא בכל הקשור לשפיץ של הנעל. החוד העלוב, שכלל את פיני בלילי ועומר גולן המחמיצנים ואת יניב קטן המאכזב, לא יוכל להמשיך לקבל הזדמנויות בלי לתת תפוקה. שלומי ארבייטמן כבר מוכן, דניאל דה רידר אולי בדרך, רוברטו קולאוטי עשוי לקבל אזרחות וגם טוטו תמוז יקבל בסופו של דבר את הניירות, כך שיש למה לצפות. הבעיה תהיה כנראה בחוליית ההגנה המזדקנת, שבינתיים לא מצאה יורשים ברמה של קייסי, בנאדו וחרזי.

פסק דין:

מעולם לא ראינו קמפיין כל כך גבולי במסקנותיו. כדי שנדע אם הקמפיין הזה היה מוצלח או סתם ספין של גרנט, אין ברירה אלא לתת לאברם עוד הזדמנות (גם בגלל שפיני לא יהיה שם). מעצבן ככל שיהיה, ספק אם מאמן אחר היה מביא תוצאות טובות יותר.