מחממים את הפרקט: ניו ג'רזי נטס

אחרי בית המרכז, היעד הבא הוא הבית האטלנטי בחוף המזרחי, שנחשב בעונה שעברה לחלש בליגה. אלופת הבית היתה בוסטון, למרות שהיה לה את המאזן השישי בטיבו במזרח. העונה כלל לא בטוח שהיא תראה פלייאוף. הקבוצה הראשונה שנסקור היא ניו ג'רזי המתחדשת.

מה עשו בעונה שעברה:

פתחו בלי ג'ייסון קיד הפצוע ועם חבורה אלמונית מסביב לריצ'ארד ג'פרסון, בדרך המהירה לאחד המאזנים הגרועים בליגה. אחר כך קיד חזר ועשה פרצופים, אבל ברגע שוינס קרטר הגיע כולם הבינו שיש כאן פוטנציאל לקבוצה גדולה. פציעה של ג'פרסון לא אפשרה לנטס להתקדם מעבר למקום השמיני, אותו גנבו מקליבלנד בשנייה האחרונה, בזכות יתרון במפגשים בין הקבוצות. בפלייאוף מיאמי טיאטאה את ניו ג'רזי בארבעה משחקים.

באו: מארק ג'קסון, ג'ף מקיניס, סקוט פאדג'ט, למונד מארי ולינטון ג'ונסון

הלכו: רודני ביופורד, בריאן סקלאבריני

חמישייה: קיד, קרטר, ג'פרסון, ג'קסון וננאד קרסטיץ'

ספסל: מקיניס, זוראן פלאניניץ', קליפורד רובינסון, ג'ייסון קולינס, ז'ק ווהן, פאדג'ט, מארי וג'ונסון

מאמן: לורנס פרנק

רוד ת'ורן עשה את עסקת הקיץ כשהשיג את שאריף עבדור ראחים בטרייד מפורטלנד בתמורה לבחירת דראפט סיבוב שני וחוזה-דמה (טרייד אקספשן), אבל הרופאים של ניו ג'רזי הם מבית שמאי, ואלה פסלו את שאריף, בטענה שהברך שלו כבר גמורה לחלוטין. הפורוורד רתח מזעם ומצא נחמה בסקרמנטו. במקומו ת'ורן השיג את מארק ג'קסון, פורוורד-סנטר קשוח, אבל בניגוד לשאריף, ממש לא כוח בהתקפה ובריבאונד. הפוורוורד שלא הגיע יכול היה להשלים רבייעיהמרשימה, עם קיד, קרטר וג'פרסון.

כמה שבועות מאוחר יותר יירטו הרופאים של ניו ג'רזי עוד עסקה של ת'ורן, החתמה של פורוורד נוסף, רוברט טריילור, אבל במקרה הזה קשה להאשים אותם, בהתחשב בעובדה שהבחור פשוט שמן. מאוד שמן. בין לבין הגיע רכז מחליף לקיד בדמות מקיניס, וזו הפעם הראשונה שיש לנטס שחקן ברמתו כגיבוי.

השילוב קיד-קרטר-ג'פרסון אמור להיות הציר המרכזי שיוביל את הקבוצה, כאשר במוקד יעמדו מתפרצות שקיד מטיס, כשמשני צידיו אצים רצים שני האתלטים הללו, בדרך לשלל דאנקים והיי לייטס. הקצב יהיה מהיר, הנקודות יהיו רבות, וההגנה תהיה... בעצם, ההגנה לא תהיה.

מקיניס ייתן לקיד קצת דקות מנוחה מהספסל וכנראה ישחק גם קצת לצידו, כשלורנס פרנק יעבור לחמישייה נמוכה. קרסטיץ', הסנטר הסרבי של הקבוצה, הראה הרבה פוטנציאל בעונה שעברה ובאליפות אירופה, והוא יתקרב לדאבל דאבל, כשמאחוריו קולינס ורובינסון.

קיד חוזר בריא אחרי קיץ ארוך של מנוחה, וסביר שיחזור לכושר שאפיין אותו לפני הפציעה. אם קרטר יתחיל את העונה ביכולת שבה סיים אותה (בחודש אפריל הוא סיפק מספרים מדהימים של 32.3 נקודות בממוצע עם 3.2 שלשות למשחק ב-48 אחוזים), אף אחד כבר לא יוכל להתלונן כשהוא ייבחר לחמישיית האולסטאר. ג'פרסון צפוי להיות הגלגל השלישי, בעיקר כי הוא פשוט שחקן התקפי מגוון פחות, למרות שלטענתו עבד קשה מאוד בקיץ ובחן את סגנון הזריקה של קלעים גדולים, על מנת להפוך בעצמו לאופציה אמינה מאחורי הקשת. נחיה ונראה.

שלושת הכוכבים יהיו ספקי הנקודות העיקריים, שלא לומר היחידים, בעוד שאר החבר'ה ישמשו כרול פליירס, שעושים בעיקר עבודה שחורה.

בטח רציתם לדעת ש:

ב-20 המשחקים שקרטר היה אייר קנדה בטורונטו הוא נראה כמו עוד שחקן - 15.9 נקודות ב-41.1 אחוזים מהשדה ו-32.2 מהשלוש, פלוס 3.3 ריבאונדים ו-3.1 אסיסטים. לא משהו. אבל ברגע שהפך לאמריקן איירליינס בניו ג'רזי, והתחיל באמת להתאמץ, זה נראה אחרת לחלוטין – 27.5 נקודות ב-46.2 מהשדה ו-42.5 מהשלוש פלוס 5.9 ריבאונדים ו-4.7 אסיסטים. איך דבר קטן כמו מאמץ משנה לחלוטין את כל התמונה.

מטרות:

עם שאריף ניתן היה להצהיר שהמטרה היא אליפות, אבל עם ג'קסון זה קצת בעייתי. הציפיות הן סיבוב שני לפחות, כשאין ספק שכולם מקווים לשלב אחד או שניים גבוה יותר.

תסריט אופטימי:

הנטס לא יורדים מ-120 קמ"ש במשך כל העונה הרגילה ומסיימים במקומות 2-3 במזרח, בדרך למאבק פתוח בגמר האיזורי.

תסריט פסימי:

קיד, ג'פרסון וקרטר נפצעים שוב ומשאירים את פרנק עם חמישיה שהייתה נאבקת עם הפועל חולון על עלייה לליגת העל.

גזר דין:

עם כל כך הרבה כשרון, אין שום סיבה שבעולם שהנטס לא יתנו עונה שתספיק ליתרון ביתיות בסיבוב הראשון. לסיבוב השני הם כבר יגיעו כאנדרדוג מול אחת הגדולות.