מחממים את הפרקט: קליבלנד קאבלירס

זה נשמע מוזר, אבל את שני הקיצים האחרונים העביר הכוכב הצעיר הגדול ביותר בליגה, לברון ג'יימס, בצפייה במשחקי הפלייאוף בטלוויזיה. הקבוצה של ג'יימס, קליבלנד קאבלירס, הבינה כי אים לא תתחזק במהרה, האטלנט יעזוב בהזדמנות הראשונה. הג'נרל מנג'ר החדש, דני פרי, נכנס לפעולה והתחיל לעבוד מיד.

מה עשו בעונה שעברה: הקאבלירס פתחו חזק ותפסו את ראשות בית המרכז, אבל אז התרסקו, פיטרו את המאמן פול סיילאס, המשיכו לקרוס וסיימו במאזן 40:42, בדיוק כמו של ניו ג'רזי. אבל הנטס היו אלו שלקחו את המקום האחרון בפלייאוף, בזכות יחס משחקים עדיף בין הקבוצות.

באו: לארי יוז, דוניאל מארשל, דיימון ג'ונס, אלן הנדרסון ומרטינס אנדריוסקביצ'וס.

עזבו: ג'ף מקיניס, לושיוס האריס, דחואן ואגנר, רוברט טריילור, דסאגנה דיופ.

חמישייה: ג'ונס, יוז, ג'יימס, מארשל וזידרנאס אילגאוסקאס.

ספסל: אריק סנואו, דרו גודן, אלן הנדרסון, אנדרסון ורג'או הפצוע, איירה ניובל, ואולי גם לוק ג'קסון יתרום קצת.

מאמן: מייק בראון (35)

העונה שעברה של קליבלנד היתה נוראית, אבל נראה כי מעז יצא מתוק. הג'נרל מנג'ר הכושל ג'ים פקסון הלך הביתה, ובמקומו הגיע דני פרי, שניער את האורוות.

יוז לא היה הבחירה הראשונה שלו כשחקן החופשי שימלא את החור הגדול ביותר בקבוצה, עמדת השוטינג גארד, אבל הוא היה האופציה הטובה ביותר בשוק. יוז הוא בעצם תואם לברון, גארד-פורוורד, שאוהב להיכנס לסל ולסחוט עבירות, שחקן רבגוני, יעיל, קבוצתי ובעל ידיים זריזות בהגנה (הוביל את הליגה בעונה שעברה עם שיא קריירה של 2.9 חטיפות למשחק). בקליבלנד מקווים שהדמיון בין שני השחקנים המובילים של הקבוצה לא ייצור פקקי תנועה או ימנע מיוז להתבטא (כי ללברון אף אחד לא צריך לדאוג).

יש עוד כמה סימני שאלה לגבי יוז: הבחור לא קלע שלשה מאז שהתאומים עמדו על תילם; בעונה שעברה, ורק בה, הוא שיחק כמו אולסטאר, ובמקרה זה קרה בדיוק לפני החוזה החדש; והנתון המטריד ביותר: רק פעם אחת מאז שנת 2000 הצליח יוז להישאר על הפרקט יותר מ-70 משחקים בעונה.

בכל מקרה, פרי דאג להוסיף שני שחקני חמישייה שיודעים לצלוף מרחוק, מארשל (2.3 שלשות ב-41.6 אחוזים בעונה שעברה) וג'ונס (2.7 שלשות ב-43.2 אחוזים בעונה שעברה), כדי שינצלו את החדירות של יוז ולברון. ג'ונס ומארשל יקבלו הרבה מבטים פנויים, זה בטוח. החתיכה האחרונה בחמישייה, זידרונאס אילגאוסקאס הישן והטוב, עדיין חונה בצבע ויכול להגיע ל-17 ו-8 בלי בעיות, רק שאין מאחוריו שום גיבוי במקרה של פציעה - לא תסריט בלתי סביר בהתחשב בברכיים הרעועות של הליטאי.

בסך הכל, לקאבס יש הרבה כשרון ואולי גם את השחקן הכי טוב בעולם, אבל גם לא מעט בעיות. ראשית, הספסל של המאמן הרוקי בראון קצר וכולל בעיקר נגרים (סנואו, הנרדסון, ורג'או וניובל) וטיפשים (גודן), מה שמשאיר סגל לא מאוזן. גם ההגנה של בראון לא נראית מרשימה על הנייר, וזאת למרות שמדובר במאמן בעל אוריינטציה הגנתית. נכון, יוז ולברון (2.2 חטיפות בעונה שעברה) יסגרו את נתיבי המסירה, אבל אף אחד בסגל של הפרשים – כולל לברון עצמו – לא יודע לשמור חזק ופיזי באחד על אחד. והמצב מחמיר כשמתקדמים לקו הקדמי, שם הדחלילים אילגאוסקאס ומארשל יספגו הרבה נקודות קלות. בהתחשב בעובדה שיש שני אונילים ושני וואלאסים במזרח, זו יכולה להיות נקודה כאובה.

אי לכך ובהתאם לזאת, בראון ינסה ליצור קבוצה התקפית ומהירה שרצה למתפרצות, אבל אי אפשר שלא לתהות מדוע ולמה בחרו ראשי הקאבס בחור שלא היה מעולם מאמן ראשי. וזה אמור להיות האיש שינהיג את הקבוצה, מי שיגרום לג'יימס לא לפזול לערים הגדולות. מנגד, לבראון היו שני מורים טובים - המאמנים תחתם עבד כעוזר בעונות האחרונות, ריק קרלייל וגרג פופוביץ'. אם אלו האבות הרוחניים שלו, סביר להניח שמדובר במאמן קשוח, שלא יתרגש מהכוכבים והשמות הגדולים שעליהם הוא מופקד.

אחרי שעברנו על הבעיות האפשריות וסימני השאלה, אי אפשר להתעלם מהסיבות לאופטימיות. החשובה מכולן היא ג'יימס, והוא יהיה זה שיקבע כמה רחוק הקבוצה הזו יכולה ללכת. סביבו התקבצו שחקנים מוכשרים, והילד עצמו עוד צפוי להשתפר (וזו מחשבה מפחידה). בטופס המשחק הוא יהיה רשום כסמול פורוורד, אבל תהיו בטוחים שלא דיימון ג'ונס יהיה זה שירכז. בעונה שעברה לברון כמעט עשה את זה לבדו, השנה תהיה לו עזרה מכמה חברים.

בטח רציתם לדעת ש: לברון העמיד בעונה שעברה ממוצעים של 27, 7 ו-7, והצטרף למייקל ג'ורדן, לארי בירד, אוסקר רוברטסון וג'ון האבילצ'ק כיחידים שאי פעם העמידו מספרים שכאלו. רוברטסון עשה זאת שש פעמים, שיא שסביר להניח יימחק בעוד שש עונות מהיום על ידי הוונדר בוי של הקאבס.

מטרה: העפלה לפלייאוף אינה המטרה, אלא האמצעי שבזכותו תוכל הקבוצה לשכנע את ג'יימס שקליבלנד היא המקום הכי טוב בשבילו. זה הדבר שעליו יקום וייפול המועדון, לא פחות.

תסריט אופטימי: לברון זוכה בתואר ה-MVP והופך לשחקן הראשון מאז אוסקר רוברטסון שמשיג ממוצע של טריפל דאבל לאורך עונה שלמה. יוז מתחפש לסקוטי פיפן, וג'ונס ומארשל צולפים כל הדרך לתחרות השלשות של האולסטאר. מקום רביעי במזרח, ומלחמה בסיבוב השני נגד אינדיאנה או מיאמי.

תסריט פסימי: יוז וביג זי נפצעים, הספסל הקצר לא עוזר ללברון, שלבדו לא מצליח לסחוב את הקבוצה לפלייאוף. בסיום העונה הוא מרים טלפון לדן גילברט ומתחיל לברר טריידים אפשריים לשיקגו, לוס אנג'לס או ניו יורק.

גזר דין: ההימור שלי הוא שלברון אכן יזכה בתואר ה-MVP, ויוז ישתלב יופי וייצור צמד סילונים מהיר ומפחיד במתפרצות. הפרשים יגיעו לפלייאוף כסוס שחור ממקומות 5-6, ויהיו אחת הקבוצות שאף אחד לא רוצה לפגוש בסיבוב הראשון, בדיוק כמו שיקגו של ג'ורדן באמצע שנות ה-80.