נו, אז ארקדי גיידמק יביא ערבי לבית"ר ירושלים, או לא? ומה המשמעות של חבירתו לקבוצה ערבית במקביל לרכישת הקבוצה של המנורה? ונכון שמזעזע נורא לשמוע את התגובות על ביקורם של כמה מאוהדי בית"ר ירושלים בסכנין, לצורכי סולחה?
השאלה היא למה כל השאלות הללו מעניינות אותנו כל כך. אנו עוסקים באובססיביות בהגעתו של שחקן ערבי לבית"ר ירושלים, כי נוח מאוד להניח שכל הגזענות בעולם מרוכזת באיצטדיון טדי. כל עוד בית"ר ירושלים לא מחתימה שחקן ערבי, כל עוד אוהדיה מצהירים בגלוי כי אין הם מעוניינים בבן מיעוטים בקבוצתם, ויהיו כישוריו אשר יהיו, אנחנו יכולים לשמור על העמדה הנוחה כל כך: להביט מהצד בבוז, ברחמים, בזעם רושף, ולשכוח שגם אנחנו קצת גזענים.
החתמת שחקן ערבי על ידי בבית"ר ירושלים לא תעלה ולא תוריד מרמת הגזענות ושנאת הערבים בישראל תשס"ו. אם וכאשר יגיע שחקן ערבי לבית"ר, סביר להניח שחייו יהפכו לגיהנום, בזכות הגרעין הקשה והאלים ביציעי הקבוצה. בקבוצה של כולנו, נבחרת ישראל, דווקא נקלטו הערבים בצורה יפה מאוד. עבאס סואן וואליד באדיר הם למעשה הסיבה שישראל עדיין בחיים במוקדמות המונדיאל. השערים שלהם היוו, לכאורה, הוכחה לדו קיום. כמה חודשים לאחר מכן, מצאה חקירת מח"ש כי אף שוטר אינו אשם בהרג 13 אזרחים ערביים. כמעט איש מאזרחיה היהודים של המדינה לא פצה פה. חלקם הסתפקו בצקצוק לשון לנוכח עוד ידיעה באינטרנט: בית"ר טיפסה למקום הראשון במדד הגזענות.
ערבי לבית"ר ירושלים
3.10.2005 / 17:13