גומרים - הולכים

מאת: שי גולדן

גט הכריתות שנתנו גד זאבי ורובי שפירא לבית"ר ירושלים והפועל חיפה הוא מהמעשים המכוערים שנעשו בשנים האחרונות בכדורגל הישראלי. אם ל"יאללה, עופי לי מהפנים!" שסינן רובי בכיוונה של אהובתו מזה שש שנים, עוד יש נסיבות מקילות, הרי שהאופן בו דוחף גד זאבי את בית"ר ירושלים אל התהום, הוא באמת מעשה מביש.

בואו לא נעמיד פנים לרגע ונודה שמרבית – אם לא כל – בעלי הקבוצות בליגת העל, נכנסו לעניין בקטע של בצע פרסום פשוט, בוודאי לא משיקולים כלכליים טהורים. כל תלמיד לכלכלה בכיתה י' יודע להגיד לכם שאין שום סיכוי – אפילו תיאורטי – לראות רווחים מבעלות על קבוצת כדורגל ישראלית. הענף חולה, מנוהל דפוק והפרדוקס שמוכיח זאת הוא כי הקבוצות הגדולות – הללו שבדרך כלל מצליחות יותר – הן גם המפסידות הגדולות של הענף. בשיעור המבוא למנהל עסקים מלמדים כי בכדי להרוויח כסף עליך להוציא כסף. מסתבר שבכדורגל הישראלי העיקרון הזה עובד מעט אחרת: בכדי להפסיד כסף, עליך להוציא כסף. מה, באמת?

אפשר להאמין לתאומים, שחר ולוני (גם לשפירא) שמשקיעים בעניין המון כסף גם מאהבת המועדון, אבל בשורה התחתונה, גם הם נמצאים כאן בשביל הכסף. ואם הכסף לא בא, אלא להיפך, מה יש להם לחפש בפרמייר ליג, אם לא את ההנאה הנרקסיסטית שבמציאת שמם מרוח על כותרות ענק במוספי הספורט, ראיונות מתחנפים אצל אילדיס ונבו וזכאות למעמד של ראיס בחונטה של הכדורגל הישראלי?

זה בסדר, כל עוד הם מבינים שלעניין יש מחיר. וזה בסדר, כל עוד הם מבינים שלצד התהילה שהם מבקשים לעצמם, הם מחויבים גם למותגים שהם רוכשים ולעשרות אלפי האוהדים, שעבורם "בית"ר ירושלים" היא לא עוד עסק כלכלי, או מקפצת מעמד בעולם העסקים.

ולכן, אם הם מחליטים להכניס את ראשם לביצה, עליהם גם לשאת בתוצאות. לא לברוח כשהעסק נהיה בעל מאפיינים קטסטרופליים מבחינה כלכלית, ובטח שלא להשאיר את המועדון ה"מפואר" כמו תרנגולת מרוטה לאחר לכתם.

אם לרובי שפירא יש עוד מניות חיוביות בהפועל חיפה – בכל זאת, האיש מימן מכספו את השנים היפות ביותר של המועדון בתולדותיו – הרי לגד זאבי אין שום דבר בבית"ר ירושלים, מלבד חובות. הטענה היחידה שאפשר להשמיע כנגד שפירא היא כוונתו לעשות מכירת חיסול של נכסי הקבוצה, כדי למזער את הפסדיו. נכון, זכותו, אבל מה עם העתיד של הפועל חיפה? כיצד אפשר להפוך כל-כך מהר מפטרון דואג לביזנסמן אדיש שנוקט בגישת "המבול אחריי"?

גד זאבי ראה בבית"ר מנוף יחצ"ני לקידום שיווקי של עסקיו האחרים, תוך האדרת שמו. העונה שעברה לימדה אותו שבניגוד ל"יפנאוטו", לבית"ר ירושלים יש מאגר לקוחות בעייתי משהו, מעט בלתי צפוי. אז נכון, היה קשה. ונכון, גד זאבי לא עונה לפרופיל הבעלים בליגת העל. אבל מכאן ועד לשבירת כל הכלים ולהחתמת מאמן חדש בידיעה שאין לו סיכוי להצליח, המרחק גדול.

במשך כל העונה נזהר זאבי מלהשמיע את דעתו בעניינים הפנימיים של בית"ר, כאילו שהעסק הפרטי שלו אינו מעניינו. ועכשיו, אחרי שראה ש"טדי" לא עומד להיהפך לאולד טראפורד בקרוב, ושההנפקה העתידית בבורסה תלויה במצב הרוח של דויד פצע יותר מאשר במיקום של הקבוצה בטבלה, הוא חותך.

שיחתוך, זכותו. אבל מישהו – ההתאחדות לכדורגל? לא, היא בעניין של הפקות אירועים באצטדיון הלאומי, לא יותר. מנהלת הליגה? מוקדם להגיד – צריך להגן על האינטרסים של קבוצות הכדורגל מפני עוברי אורח רעבתניים שמשתמשים וזורקים. לא רק את העסק הכושל, אלא גם את המסורת ארוכת השנים, רבבות האוהדים. והסיכוי שיום אחד תהיה לנו כאן, אבל באמת, ליגה בכירה בכדורגל. מגיע לנו.