האוהדים הניו יורקרים הם קרוב לוודאי האנשים הכי לא סבלנים שיש. תשאלו את צ'אד פנינגטון, שני משחקים בלבד לתוך העונה, שכבר חטף על הראש קיתונות של רותחין מכאן ועד לקליפורניה. עוד לא הספקנו לחמם את הספה לכבוד עונת הפוטבול, והביקורת כבר מציפה את העיר.
רק לפני שנתיים הוכתר פנינגטון כדארלינג הרשמי של העיר והתשבוחות זרמו כיין. מה לא אמרו עליו? שהוא טוב כמו ג'וני יונייטס, שהוא ג'ו מונטנה הבא, שרק הוא יכול לעשות את זה עם הג'טס. הוא היה הק"ב החכם , ילד-טוב-טנסי, הנשוי לאהובת ליבו מימי הקולג', ומחזיר את הכבוד האבוד לערכי המשפחה החשובים כל כך באמריקה.
אבל עכשיו הם מדברים עליו קצת אחרת. הביקורת החלה מיד עם סיום המשחק הראשון בעונה נגד קנזס סיטי. פנינגטון סיים את המשחק עם חטיפה, שש השמטות מרגיזות במיוחד, ואגו אחד פצוע.
הכותרות לא איחרו לבוא הנסיך שהפך לצפרדע, כינו אותו במדורי הספורט המקומיים, ק"ב של 64 מליון דולר עם זרוע שלא שווה גרוש. שחקן מעבר לשיא, הבטחה שלא התקיימה.
האוהדים, וגם המדיה, שוכחים כנראה את ההרגל המגונה של הג'טס להתחיל את העונה בקול ענות חלושה, ולסיים אותה בפלייאוף, למרות הכל. את עונת 2002, למשל, פתחו הג'טס במאזן 4-1 ובכל זאת הצליחו להעפיל לראשות דיויזית ה-אי.אפ.סי מזרח באותה שנה. השנה היה ההפסד לקנזס סיטי משחק חוץ, תודה לאל. אולם המשחק הביתי הראשון נגד מיאמי נפתח בהשמטת כדור נוספת של פנינגטון, ואופסייד של מיאמי הציל את הג'טס מאיבוד הכדור אך לא מזעמם של האוהדים, שפרצו בצעקות בוז. במהלך הבא זיכה הקהל את פנינגטון בקריאות עידוד ציניות, לאחר שהצליח למסור את הכדור כראוי. אבל פנינגטון אינו מתרגש בקלות, ובמהלך התקפי אחד מושלם השלים 7 מתוך 7 מסירות ל-74 יארד, השתיק את אחרוני המלעיזים והחזיר לאוהדים את האמון. קשה לשחק תחת ביקורת קולנית שכזאת, על כך יעיד דונובן מקנאב, שנאלץ להתמודד במשך הקריירה המקצועית שלו עם ביקורת מצד האוהדים, מצד אנשי רדיו (כמו ראש לימבו) ולאחרונה גם מצד הרסיבר הטוב ביותר בקבוצה שלו, טרל אוונס.
אבל כמו מקנאב, גם פנינגטון אינו נשבר מכל הרעש והצלצולים. הוא אינו רגיש לביקורת, כמו שלא התלהב יותר מדי מהשבחים וההילולים בזמנו. "אני יודע שההתקפה שלנו תלך לאן שאני הולך, אבל היי, אני לא מתרגש מזה. ממש לא." אמר לאחר ההפסד לקנזס סיטי. "בדרך כלל אנחנו מגיבים טוב למצבי לחץ, אבל זו שנה חדשה, וכל יום הוא יום חדש, ואני, את התשובות שלי אצטרך לתת בימי ראשון".
ג'אנקי של ספרי מהלכים
כמה דברים עומדים בדרכו של פנינגטון להצלחה. הדבר הראשון הוא כמובן הניתוח לאיחוי קרע בכתף ימין שעבר פנינגטון בחודש פברואר האחרון. הניתוח הגביל בהחלט את הדיוק והעוצמה שאפיינו את הזריקות של פנינגטון בעבר, והותיר אותו פגיע במיוחד להתקפות בליץ, המותירות אותו על המגרש, ללא כדור, ללקק את פצעיו. בנוסף, מנעה תקופת ההחלמה מפנינגטון השתתפות במחנה האימונים בקיץ. כתוצאה מכך, הוא מגיע אל העונה חלוד מעט ובקיא פחות בשיטת המשחק של מתאם ההתקפה החדש, מייק היימרדינגר. שיטת המשחק החדשה היא תוקפנית יותר, ובהחלט פחות שמרנית משיטתו של המתאם היוצא, פול האקט, שבחר שלא להשתמש בשירותיהם האדיבים של הטייט-אנדס, והתרחק מממהלכים מסוכנים יותר כמו, למשל, מערך ה"שוט-גאן", בו מתייצב הק"ב מספר יארדים אחורה ומקבל כמה שניות נוספות ב"כיס", על מנת לאתר את הרסיברים המפוזרים על המגרש ולבחון את מערך ההגנה.
יקח לו זמן להכיר את השיטה החדשה. אבל פנינגטון, כפי שמעיד עליו המאמן אדוארדס, הוא ג'אנקי של ספרי מהלכים. הוא לא ינום ולא יישן עד שלא יידע בעל-פה את כל מהלכי ההתקפה האפשריים. ההחלמה מהפציעה, גם היא עניין של זמן וסבלנות, מצרכים שכאמור אינם מצויים בשפע בניו יורק.
אבל יש גם כמה דברים שיעזרו לו לסיים את העונה בכבוד. אחד מהם הוא, כמובן, לברניוס קולס, מי שהוגדר במהלך עונת 2002 "הרסיבר המועדף של צ'אד פנינגטון". קולס שב אל העיר שלא הפסיקה להתגעגע אליו במהלך תקופת הגלות שלו בוושינגטון, והשניים מוצאים מחדש את הכימיה שהיתה להם לפני שלוש שנים.
עזרה נוספת מקבל פנינגטון מהרץ האחורי שלו, קרטיס מרטין, שעוזר לק"ב להתמודד עם כאב. מרטין ידוע בסף הכאב הגבוה שלו. במהלך 11 שנות משחק הפסיד מרטין 4 משחקים בלבד, והוא מסוגל לשחק משחק שלם פצוע, מבלי שאף אחד סביבו ירגיש שמשהו לא בסדר. במשחק נגד מיאמי, למשל, נפצע מרטין בברכו, אולם המשיך לשחק כאילו כלום לא קרה. "לא היה לי מושג" אמר פנינגטון לאחר ששמע על הפציעה "היה לו את המבט הקשוח הזה בעיניים, אותו מבט שיש לו תמיד על המגרש, ולא היה לי מושג שהוא פצוע". איך הוא עושה את זה? "אני מתפלל," אומר מרטין. "מתפלל הרבה לאלוהים שייתן לי את הכוח להשאיר את הכאב מאחור. הכאב הוא דבר זמני."
פנינגטון יודע שהוא לא לגמרי איפה שהיה רוצה להיות מבחינה בריאותית. הזרוע עדיין חלשה, והגוף לא הספיק להתחזק לקראת העונה החדשה. אבל יש לו אופי חזק, שקט נפשי, וקבוצה שנותנת בו אמון מלא. ולפעמים זה כל מה שצריך בשביל להיות מנצח בליגה הנפלאה והלא צפויה הזו.