מכבי ת"א - הנה עולות השאלות

לא ברור אם זו התנשאות או בורות, אבל ביטולה בהינף יד של הפועל כפר סבא ילמד לקח את כל מי שלא ייקח משחקי מוקש כאלו ברצינות הראויה. צביקה רוזן, למשל, יצטרך להתמודד עם גלים של שמחה לאיד הבוקר (תזכורת מהדברים של רוזן: "למכבי יהיו תשע נקודות בתום המחזור").

לא מפתיע אם כן, שזה קורה בשבוע שבו מדברים ברצינות תהומית על יציעי עמידה בכפר סבא. כן, מכל המקומות, כפר סבא, כמו היתה משתתפת קבועה בליגה האנגלית של שנות ה-80'. אותה כפר סבא שהנהלתה מפנטזת על גדודי שוטרים שמגיעים לאיצטדיון על מנת למנוע מהקהל הישראלי להסתער על המושבים העמוסים מקהל, ומפנים את האוהדים ליציע העמידה, בדורשם מהמתוק המתוק הזה, שנקרא כדורגל ישראלי.

לא מפתיע שהבשורה הגדולה ביותר שאפשר להסיק מהמשחק אתמול, היא שלמאמן יסודי כמו אלישע לוי יש קבוצה. מה שהוא עשה אתמול לקלינגר היה ארוך ומייגע, אבל הוא עשה את זה בעמידה, בכבוד. הקבוצה שלו עקשנית, נלחמת, יודעת מה היא רוצה. כן, יהיה קשה לנצח את כפר סבא. אז מה? אפשר להמשיך לשבת.

מכבי? עדיין קריטי אך יציב, תודה. נותרה לה עדיין עם כל המורכבויות הבלתי פתורות, השמות נטולי החיבור, והשאלות הקשות שקלינגר צריך לשאול את עצמו. לא קל להיות קלינגר. טילי שיהאב רבים מופנים לכיוונו, מוכנים להפעלה. אבל קלינגר יצטרך לשאול את עצמו הבוקר איך הוא משיג את מה שהקבוצה שלו דורשת.

כמה נקודות יספיקו לאליפות? איפה מותר להפסיד, איפה אסור? האם הוא בנה על נקודות בכפר סבא במסע אל הדאבל של ברקוביץ'? אם כן, איפה הוא מתכוון להחזיר את הנקודות שאבדו? ואולי השאלה הכי גדולה, איך לא הצליח לשמר את המומנטום החיובי שנוצר מהניצחון בדרבי?

האם הקלישאה השחוקה של שתן כדורגלני שעולה לראש אחרי ניצחון גדול פגעה גם בו? האם הוא עד כדי כך טירון? האם הוא מוותר לעצמו, כשהוא מוותר לכוכבים שלו? האם הוא מסוגל להחליף את הכוכבים שלו מבלי לקבל מהם מקלחת קרה? האם הוא בוגד בעקרונות שלו, כשהוא מעדיף לטייח ולא להביט למציאות בפרצוף? האם שער דרדל'ה כמו של קראבליו יכול להבקיע את הר הציפיות והשאיפות שבנו לו בקיץ? האם הוא יכול ללמוד מקשטן איך מפרקים משחק מוקש (מול יריבה כמו נתניה שנראית כמו פצצת זמן)? מתי יתפוצץ הבלון?