פוטבול: שלישי אחרי הסערה

וואאאאאאאאההההההה, הנה זה בא! אין זמן, הכל קורה מהר, מי נגד מי, כמה ומה פתאום, השוטים והמהלכים זורמים מכל עבר, התוצאות נותנות בראש, המידע החדש מבטל את התחזיות....

זה שוב התחיל.

כן, כן, אווזי פרא יקרים, ההמתנה הארוכה השתלמה. אחרי שבעה חודשים נטולי משמעות קיומית, שוב נוכל למלא את נשמותינו התועות בצלילי עצמותיהם המתפצפצות של הגלדיאטורים המודרניים. אלה יפליאו בכישוריהם כדי לשעשע אותנו, ובכך ימנעו מאיתנו לחשוב על חלופות בידוריות, כמו התקוממות מזוינת ושאר שטויות.

בקיצור, עונת ה-NFL התחילה השבוע, וכרגיל, אחוז נכבד מהתחזיות יכול להתקווצ'ץ' לכדור יפה ולהיזרק בקשת לפח, כהכנה לעונת הכדורסל למי שבקטע.

קודם כל, אני מוכרח לציין שלהתחיל עונה בלי ג'רי רייס זה הדבר הכי תמוה ולא טבעי בעולם. במשך 20 שנה היה מספר 80 סלע קיומנו המוצק. בשני העשורים האחרונים, כל מי שהתעניין בפוטבול היה יכול לדעת שני דברים בוודאות: הפוטבול הוא כדור מוזר-צורה עד מאד, וג'רי רייס הוא אלוהים. אבל בשנתיים האחרונות החל להסתמן שזה כבר לא זה, ועלינו ללחוש תודה על שלא נצטרך לזכור לגדול התופסים (גדול השחקנים נקודה?) עונה של 15 תפיסות, 162 יארד וטאצ'דאון וחצי כשגם זה בחאווה. אבל עלינו להשתחוות ולזמר תודה בקול גדול על 18 שנות גדולה בלתי מעורערת, על הדגמה בשידור חי איך מי שלא הכי גבוה, לא הכי חזק ולא הכי מהיר יכול, בזכות הרבה דיוק ועבודה קשה, להיות הכי טוב.

באותו עניין: בוז גדול למאמן סן פרנסיסקו טום נולאן, שלא מצא אפילו שחקן אחד מיותר בסגל שלו כדי לאפשר לג'רי לפרוש כניינר.

עניין שני, להתחיל עונה של אטרף, אחרי שהטבע הזועם וטבע האדם הפשלונר מועכים את אחת הערים המגניבות בעולם, זה לא פשוט. יהיה מאד מאד מגניב אם הקדושים ימשיכו את התנופה ויהפכו לסיפור מעורר ההשראה של העונה. מעבר לסנטימנטליות גרידא, יש כאן עניין מהותי, שהועלה על ידי שחקן הסיינטס ג'ו הורן: כל זמן שהקדושים ינצחו, אנשים יזכרו היטב את גורלם של אנשי ניו אורלינס.

הלאה:

צר לי, המוני בית ישראל באדום-זהוב. הניצחון של הניינרס לא אומר שהם דווקא כן יהיו קבוצה השנה. הוא כן אומר שהסט. לואיס ראמס הולכים להצחין. קו ההתקפה לא מה שהיה, יש חורים בהגנה, קשה, קשה.

ההפסד של הוויקינגים ממינסוטה בהחלט צריך להדאיג. כבר לפני שלוש וארבע שנים אמר לי פרשן המדור, ידידי דני לרדו, שקולפפר הוא מוסר בינוני לגמרי, שמגבלותיו מוסתרות מעין רואים מאחורי העובדה שמסירה לכיוונו הכללי של רנדי מוס מספיקה כדי לרשום יארדים. מתחיל להיראות כאילו זה נכון. אם אכן כך, ספק גדול אם קולפפר בגילו מסוגל להשתפר בנקודות שעליהן היה עליו לשקוד בשנותיו הראשונות במקצוענים. גם ההגנה המרשימה שבנו במינסוטה בפגרה נשארה על הנייר, מול התקפת הלא-ממש עילית של טאמפה ביי.

התצוגה המחפירה של הג'טס ושל צ'אד פנינגטון במשחק פתיחת העונה ועוד איך צריכים להדאיג. אני אישית לא זוכר שקווטרבק ישמוט שישה כדורים במשחק, לא כל שכן משחק פתיחה, וזה ייגמר בטוב. קורט וורנר עשה משהו דומה לפני שנתיים או שלוש. סט. לואיס הצחינה קשות, הפסידה חמישה ברציפות, ומארק בולג'ר תפס את מקומו בהתקפת הראמס. אבל מילא ההשמטות. אם זו באמת כל העוצמה שפני מסוגל לנפק מהזרוע שלו, אז הגמר היחיד שהוא יגיע אליו יהיה זה של הדוגמניות, הלאנז'רי בול, וגם שם יש להניח שלמתחרה תהיה זריקה יותר מרשימה. גם הגנת המסננת נגד הריצה העלתה חיוורון קשה על פני ירוקי ניו יורק.

בצד השני של העיר יש סיבות לחיוכים. יש חיבור בין איליי מאנינג לפלאקסיקו בורס, ההגנה נושכת והקבוצות המיוחדות תענוג. אם זה יימשך ככה, יהיו שלוש מתחרות על מקומות בפלייאוף מה-NFC מזרח.

היונקים הימיים ממיאמי הרשימו בניצחון על סוסי הבר המאולפים של דנבר, ואם התצוגה הזו אומרת שאשכרה יש להם התקפה ורטיקלית, אז לא מומלץ לזלזל בהם יותר מדי. הם עדיין לא יגיעו בשום פנים לשמונה ניצחונות, אבל אחד מהניצחונות שכן יהיו להם עלול לדפוק למישהו שלא ייזהר תוכניות לפלייאוף.

ולסיום, ענייני פנטסי: ווילי פרקר (שהומלץ על ידי הח"מ לידידו גיא סבר), הוכיח את עצמו כהימור מוצלח במיוחד. התופס פריסמן ג'קסון הגיח מעמקי הפינה לשיפוטכם עם 128 יארד, וקינן מקארדל (החתום על ידי הח"מ) חזר להיות תותח אחרי עונה של שביתה ובלגאנים, עם 123 יארד ושני ט"ד. הקבוצה שלי, כנופיית השרשרת של תל אביב, החלה את העונה בניצחון נאה, 74:93 על הגוגי מונסטרס. בשבוע הבא אנחנו נגד הפרימדונות המפחידות של גיא פישר, ששפכו 117 נקודות על הראש של הווילדע חייעס. יהיה קשה, אבל הסוהר לא אומר נואש.