אחרי שנפרדה מאלי אוחנה, בית"ר ירושלים עומדת בפני משימה לא פחות קשה: לבחור את המאמן המתאים, שיעמוד בציפיות של ארקדי גייידמק ולהשביע את הרעב העצום של אוהדי הקבוצה. עם מומחה בקבלת החלטות כמו מאיר פניג'ל ויועץ סתרים מבריק בדמותו של מוטל'ה שפיגלר, לגיידמק יש סיבה לדאגה, במיוחד כשחלון ההעברות הולך ונסגר.
למרות שאוחנה נהג להמעיט בערך התפקיד, לאיש שעמד מאחורי הקווים היתה חשיבות עצומה לאורך ההיסטוריה של בית"ר ירושלים. לכל המאמנים המצליחים בסיר הלחץ הירושלמי היה מכנה משותף אחד: רובם המכריע היו סוג של אוטוקרטים קשוחים, שהצליחו לסגל לעצמם עור של פיל והחזיקו קצר את המערכת המבורדקת. דוביד שוויצר ודרור קשטן (שלוש אליפויות מתוך הארבע של בית"ר). עם התובנה הזאת, וואלה! ספורט מגישה לכם את דירוג המועמדים המועדפים לאימון בית"ר ירושלים.
המועמדים הראויים
1. אברהם גרנט
למה כן: על פניו, החיבור בין גרנט לירושלים נראה כמו דיסוננס מוחלט. אבל רגע, זה לא מה שאמרו עליו לפני הוא עבר למכבי חיפה? בשורה התחתונה, גרנט הרגיע את הקבוצה הכאוטית וחזר למרכז עם שתי אליפויות בשנתיים. בחצי שנה האחרונה שלו בחיפה שיחקה הקבוצה שלו שיחקה אפילו כדורגל נאה לעין, וחילקה חמישיות ושישיות לכל הליגה. גרנט אמנם ממש לא קשוח, אבל יש לו דרכים אחרות, לא פחות אפקטיביות, לאחד סביבו מערכות גדולות ולחוצות שעבד בהן. במכבי ת"א, מכבי חיפה ונבחרת ישראל זה עבד לא רע בכלל, למה לא בבית"ר?
למה לא: כי הקהל בירושלים לא יידע איך לעכל את הכדורגל הטקטי ושמרני שלו. גרנט ומה שהוא מייצג עלול לעורר אנטגוניזם בקרב הקהל הירושלמי החם.
בשורה התחתונה: המועמד הראוי ביותר, בעיקר לאור הרזומה שלו. הבעיה היא שהסיטואציה שבה הוא נמצא בנבחרת גורמת לאופציה הזאת להיות לא ריאלית. אלא אם כן גרנט מכין לנו הפתעה לא צפויה במסיבת העיתונאים ביום שלישי.
2. אורי מלמיליאן
למה כן: עונה על רוב הקריטריונים כדי להצליח במשימה. ירושלמי, שחקן עבר גדול, אוטוקרט לא קטן, חובב כדורגל התקפי, מטפח שחקנים צעירים. מלמיליאן גידל לא מעט ילדים מוכשרים במכבי נתניה, לפני שגילי לנדאו בא אחר-כך וקצר את הפירות. אמנם הוא לא השיג הצלחות גדולות על הקווים, אבל אם איציק זוהר אמר פעם שמלמיליאן היה המאמן הכי טוב בקריירה שלו, אולי כדאי לבדוק את הטענה הזאת.
למה לא: עם העובדות אי אפשר להתווכח: מלמיליאן מאמן מספיק שנים כדי להגיע לאיזשהו הישג, אבל טרם עשה זאת. נדמה כי הבעיה הגדולה של מלמיליאן היא צורת המחשבה הארכאית שלו, תכונה קצת בעייתית עבור אחד ששואף להיות מאמן גדול. הוא חשדן כלפי הסביבה, ומתעקש על תפקיד דון קישוט של הכדורגל הישראלי. בכל פעם שעמדה לפניו הזדמנות גדולה, הוא חשב על בקשה לא הגיונית, שהפילה את העסקה. פרט לכך, לא ברור אם הנער ממילא למד כבר לדבר אנגלית (דבר חיוני כדי לתקשר עם גיידמק), הפסיק לסלוד מנסיעות לחו"ל (אין שם אוכל כשר), החל לעקוב אחרי שחקנים בעולם, ולצאת אפילו לאיזו השתלמות באירופה, כדי להרחיב את תפישת עולמו.
שורה תחתונה: בסיטואציה הנוכחית, מלמיליאן הוא האיש המתאים ביותר, פרט לגרנט. מבחינת האוהדים היותר ותיקים של בית"ר מדובר בסוג של חלום, מה גם שמסתובבים יותר מדי אנשים בכדורגל הישראלי שטוענים כי מדובר במאמן מפוספס, כך ששווה לנסות. חוץ מזה, תחשבו על האופציה שמלמיליאן יעבוד על בעיטת הבננה של בן הדוד, אבירם ברוכיאן.
3. יצחק שום
למה כן: ליגת האלופות עם מכבי חיפה, דאבל עם פנאתינאיקוס, אז מה זה בשבילו אליפות עם בית"ר ירושלים? עם כרטיס ביקור שכולל ביקור במעמדים הכי גדולים, וכדורגל התקפי כדרך חיים, נראה ששום מתאים לטדי כמו כפפה ליד.
למה לא: שום הוא לא בדיוק המאמן שמקפיד על סדר ומשמעת, נתון קצת בעייתי כדי לאמן בבית"ר. חוץ מזה, מאז הדאבל בפאו הקריירה האירופית של שום באירופה קצת נעצרה. המשותף לשתי הנקודות השחורות האחרונות שלו, ליטקס לובץ' הבולגרית ואלניה ולאדיקווקז הרוסית, הוא ששתי הקבוצות הללו לא הוכנו על-ידו בקיץ. שום הגיע באמצע העונה, וכנראה שהוא לא מתאים לעשות חצי עבודה. המצב הזה תקף גם לבית"ר.
שורה תחתונה: הימור שיכול להסתיים בהצלחה גדולה, אבל גם במפלה כואבת. לא בטוח שמתאים לו לקפוץ עכשיו למים הסוערים בירושלים.
המועמדים הלא ראויים
4.גיא לוי
למה כן: אחרי הקמפיין המוצלח שלו בצעירה, נראה שהקריירה של לוי עלתה על המסלול הנכון. כמו מלמיליאן, לוי הוא מסוג המאמנים שאנשי מקצוע מקפידים להעריך, למרות הרזומה הדל כמאמן ליגה. חוץ מזה, לא יהיה נחמד לסיים עונה בליגת העל, בלי להתפטר או לרדת ליגה?
למה לא: לוי ידוע כקבלן ירידות ותיק (צפרירים, הפועל חיפה), כזה שמתקשה לתפקד במערכות לחוצות. אמנם היתה לו שנה מצוינת אחת עם הפועל חיפה, אבל לא הרבה מעבר לכך. ייתכן מאוד כי הוא יותר מתאים לתפקיד שליו כמו מאמן הנבחרת הצעירה, והידע שלו עובר בקלות רבה יותר לילדים מאשר לכוכבים.
שורה תחתונה: נכון לעכשיו, התפקיד של מאמן בית"ר ירושלים גדול עליו.
5. משה סיני
למה כן: כדי להקל על המטען העודף בטיסות של נבחרת ישראל.
למה לא: משה סיני הוא הגרסה המוקדמת של אלי אוחנה. שחקן עבר ענק, שהוביל את קבוצתו לפי התהום. גם אחרי שש השנים האיומות שלו בהפועל ת"א, סיני לא ממש הצליח, כולל בנבחרת הצעירה. אם אוהדי הפועל ת"א לא רצו אותו כמאמן הקבוצה בקיץ, למה שאוהדי בית"ר כן יחשקו בו?
שורה תחתונה: עדיף להחזיר את אוחנה.