ראיון עם מיליארדר

מארק קיובן הוא איש עסוק. מלבד היותו הבעלים של הדאלאס מאבריקס, קבוצה ששווה כיום כמה מאות מיליוני דולרים, הוא משקיע באינספור חברות טכנולוגיה וממשיך לגלגל כספים ולהשפיע על שווקי ההיי טק בעולם כולו. בין מיליון למיליון, בין עסקה לעסקה, הצלחנו להושיב אותו על המחשב לכמה דקות כדי שיענה לשאלות ששלחנו. הוא לא היסס והחזיר תשובה תוך שעות ספורות.

בשנת 2000 קנה קיובן את המאבריקס בעבור מה שהיה אז סכום שיא לקבוצת NBA, כ-280 מיליון דולר, והתחיל להחזיר את המועדון לגדולה אחרי שנים ארוכות של עליבות. הוא פינק את שחקניו במתקני האימונים הטובים ביותר, במחשבים ניידים, הפך את חדר ההלבשה שלהם לקנאה של שאר שחקני הליגה, ואפילו סיפק לחבר'ה שלו מגבות משי מיוחדות. הכל כדי להנעים את זמנם.

אבל מאיפה היה לבחור בסביבות גיל 40 כל כך הרבה כסף? זה התחיל ב-1983, אז הקים את חברת MicroSolutions, אותה מכר כמה שנים מאוחר יותר לתאגיד CompuServe. אבל את המיליארדים שלו עשה בעיקר אחרי שמכר ב-1999 את הסטארט-אפ השני שבנה, Broadcast.com, חברה שבנתה תשתית לשידורי ספורט דרך האינטרנט. הקונה הייתה Yahoo!, והסכומים היו אסטרונומיים. כל העובדים שלו, אפילו הזוטרים ביותר, הפכו למיליונרים בין לילה, והוא נהיה מיליארדר. העסקה הקדימה את התפוצצות בועת ההיי טק בכמה חודשים בלבד, חודשים שהיו שווים לו הרבה מאוד ירוקים.

קיובן תמיד היה אוהד מאבריקס נלהב, שיושב על הקווים בכל משחק ביתי עם גופיה של אחד השחקנים. מסוג האוהדים שלא מפסיק לצרוח על השופטים ולעודד את קבוצתו. בזמן שרוב בעלי הקבוצות יושבים להם בסוויטות המפוארות שמתצפתות על הנעשה מגבוה, ומעיפים מבט אל עבר הפרקט בין סושי אחד למשנהו, קיובן החליט להישאר אותו אוהד מושבע, גם כשהוא זה שמשלם את המשכורות ומחזיק בבעלות על האולם החדיש של הקבוצה, האמריקן איירלנס ארינה.

אין ספק שהוא בעלים יחיד מסוגו בנוף הספורט האמריקאי - הוא אינו מעונב או דיפלומט, אלא איש עסקים צעיר (כיום בן 47) וכריזמטי שמתנהג לא אחת יותר כמו ילד קטן שמתלהב מהצעצוע החדש שלו, ופחות כמו אדם שחולש על אימפריות כלכליות.

"אני אוהב את זה כל כך. זה רק הולך ומשתפר", ענה לי קיובן כשנשאל אם הוא עדיין נהנה מתפקידו. "אין ספק שהפוליטיקה של ה-NBA מוציאה אותי לעיתים מדעתי, אבל אני משתדל להתעסק בזה כמה שפחות".

למרות הכיף הגדול בלהחזיק בקבוצה האהודה עליך, זה לא תמיד קל. תשאלו את מאיר פניג'ל. וקיובן בעצמו מוצא מוקשים בדרך, בעיקר בדמות הניהול של הליגה. הוא אינו מפחד להשתלח שוב ושוב בדיוויד שטרן, בהנהלת ה-NBA ובשופטים, אבל כשנשאל בראיון לדעתו הישירה על הקומישינר, הבעלים של המאבס הופך בין רגע לפוליטיקאי. זאת למרות שהעברית של שטרן לא חזקה במיוחד, והוא גולש בוואלה! רק פעם בשבועיים.

"הקומיש עושה עבודה טובה בסך הכל", טוען קיובן. "אני חושב שהליגה היא מוצר נפלא, ושאנחנו נמצאים כרגע במקום טוב. אבל - ותמיד יש שם איזשהו אבל, נכון? – אנחנו חלשים בשיווק ומתקשים בו מאוד. אנחנו משווקים את עצמנו באותה צורה שוב ושוב, כמו ארנבים מפוחדים, במקום לצאת לשם ולצעוק מעל כל גבעה כמה כיף לראות או ללכת למשחקי NBA . אבל מה שבטוח, לא הייתי רוצה להיות קומישינר אפילו לדקה אחת".

לקיובן יש רעיונות קיצוניים לשיווק וקידום ה-NBA. למשל, לפני שנתיים התנפלה עליו ארצות הברית כולה כשטען שהליגה תרוויח הרבה כסף בזכות רייטינג גבוה יותר, שנובע ממשפט האונס של קובי בריאנט. כלומר, במקרה הזה אונס שווה דולרים. קיובן לא מהסס להגיד את דעתו, ונקנס במאות אלפי דולרים דרך קבע בגלל הפה הגדול שלו. בסך הכל, הוא מחזיק בשיא הקנסות של הספורט המקצועני, ונראה לא אחת כמי שהכסף שיוצא מחשבון הבנק שלו ונוחת בכיסים המדושנים של הנהלת הליגה לא מעניין אותו.

"לפני שאני אומר משהו מעורר מחלוקת, אני יודע טוב מאוד שהליגה תקנוס אותי", הוא מסביר. "אבל בגלל הקנסות, הם נותנים במה מצויינת לדברים שלי. זה יקר, נכון, אבל אם אני משתמש בזה בצורה נכונה ואפקטיבית אני יודע שכל הבעלים של הליגה יקראו את מה שאמרתי ויתקשרו לקומישינר כדי לדבר איתו על זה. ככה אני גורם להרבה יותר עניין משהייתי יכול לגרום בכל פגישה רגילה. זה מעלה נושאים לסדר היום".

באחד הבלוגים האחרונים שלו, מתאר קיובן את השיפור הגדול שחל לדעתו בצוות המקצועי של המאבס, ובעצם תוקף כך בעקיפין בצורה די בוטה את מאמן הקבוצה לשעבר, דון נלסון הותיק:

"שינינו בצורה משמעותית את הדרך שבה אנחנו עוקבים אחרי שחקני NBA. עכשיו אנחנו הרבה יותר מאורגנים, מובנים ומתוכננים. פעם היינו הולכים יותר עם תחושת הבטן. המאמן שלנו כיום, אייברי ג'ונסון, הרבה יותר שיטתי בגישה שלו למשחק. אבל חשוב יותר, במקום רק לנסות להשיג כשרונות, שנוכל בעתיד להעבירם בטרייד בתמורה לכשרונות גדולים יותר – עברנו לחשוב על אילו שחקנים אנחנו צריכים כדי למלא את החזון של המאמן. אנחנו מנסים לפתח את הצעירים שלנו כדי שהם יהפכו לעתיד של המאבס".

התקשורת תיארה את מערכת היחסים של נלסון וקיובן כמלאת עליות ומורדות, עד ההתפטרות של הראשון לקראת סוף העונה הקודמת. שאלתי את קיובן אם הדברים שלו בבלוג היו מכוונים כביקורת כלפי המאמן לשעבר, אבל הוא הסתפק בתשובה לאקונית: "נלי עשה עבורנו עבודה טובה, והתוצאות הן שקובעות (גמר המערב ב-2003 - ג.ק.). אולי הוא היה פחות מאורגן, אבל אי אפשר להיות מעולה בכל האספקטים של מקצוע האימון".

במשך כמה שנים דאגו נלי וקיובן לגדל אצלם את מאמן העתיד של המועדון, והעונה הקרובה תהיה עונתו המלאה הראשונה של ג'ונסון. מהרגע שקיבל לידיו את המושכות, 18 משחקים לסיום העונה הקודמת, הוא לא ביזבז רגע אחד כדי להנחיל לחניכיו את האני מאמין שלו – משחק מסודר ולא אנוכי בצד אחד, והגנה בלתי מתפשרת בצד השני. אצל נלי היה הרבה בלגאן (יש אומרים מתוכנן) בהתקפה, ומעט מאוד מאמץ בהגנה.

"ג'ונסון הוא מנהיג שמאמין ביכולתו להפוך את השחקנים שלו לטובים יותר", מתמוגג קיובן. "הוא גם מאמין בהצלחה שמבוססת על משחק קבוצתי, ומטיף לריצה בלתי פוסקת בהתקפה לצד והגנה קשוחה. אני אוהב את זה".

ג'ונסון יזדקק לעזרת השחקנים. מבין הטריו שהוביל את המאבריקס בשנים האחרונות, סטיב נאש, מייקל פינלי ודירק נוביצקי, נותר רק האחרון. הגרמני, הפרנצ'ייז פלייר של המאבס, נתן ב-2004/5 את עונתו הטובה ביותר והיה מועמד לגיטימי לתואר ה-MVP, בזכות ממוצעים מרשימים של 26.1 נקודות ו-9.7 כדורים חוזרים. בקיץ שקדם לכך סירב קיובן לצרף את הגרמני לחבילה שתביא בטרייד את שאקיל לדאלאס, ולאור העונה הרגילה של הקלעי הענק, כולם סברו שהצדק היה עמו.

אבל בפלייאוף זה לא כל כך הלך. בסיבוב הראשון מול יוסטון שמר עליו טרייסי מקגריידי, הנמוך ממנו ב-10 סנטימטרים, והצליח להוציא אותו מהעניינים. כמובן שלא ממש עזרה לו העובדה שהרכז הפותח, ג'ייסון טרי, לא ידע (או לא רצה) למסור לו את הכדורים במקומות הנכונים. בסוף ניצחה דאלאס 3:4 בקרב של טקסס, אבל ההרגשה הייתה כי נוביצקי עדיין לא יכול לסחוב קבוצה לבדו. למרות שבסיבוב השני מול פיניקס זה נראה טוב יותר, התמונה שתיזכר יותר מכל תהיה זו של נוביצקי גוער באותו טרי בסיום משחק מספר 6. כך לא מתנהג מנהיג.

קיובן, בכל מקרה, נותן לאיש שלו גב: "אני חושב שנוביצקי הוא אחד מחמשת השחקנים הכי טובים ב-NBA. בקשר לפלייאוף הלא מוצלח שלו, אתה תמצא אצל כל חבר היכל תהילה כזה או אחר סדרה או שתיים שבהן הוא לא היה במיטבו".

בשנים האחרונות עשה קיובן כל מאמץ לשפר את קבוצתו, ואף לא נרתע מלהרים קולקציה מרשימה של חוזים מנופחים. הכל בשביל אליפות. אבל לאחרונה הודה שהבין כי אין זו הדרך להצלחה, וסיפר על כך בבלוג שלו:

"זו הייתה טעות שלי לאשר עסקאות מבלי לדעת יותר פרטים, זו אשמתי שהייתי יותר מדי אופטימי. רציתי להאמין שהטרייד הבא יהיה זה שיעשה את ההבדל. אבל הנוסחה להצלחה בליגה השתנתה מאיסוף עוד ועוד שחקנים ללא קשר לעלות, אל עבר פיתוח כשרונות צעירים ושמירה על תקרת שכר גמישה, שמאפשרת החתמות אופורטוניסטיות בקיץ".

אחת מהטעויות שמיוחסות לקיובן היא השחרור של סטיב נאש לפיניקס וההחתמה של הסנטר אריק דאמפייר בכסף שנחסך, פלוס עוד 10 מיליון, ככה רק בשביל ההרגשה הטובה. התירוץ של קיובן היה כי נאש כבר בן 30, ואין הגיון כלכלי בלשלם כל כך הרבה לשחקן שבקרוב יתחיל לראות את הצד השני של הגבעה. השאלות לגבי ההגיון של הבעלים של המאבריקס החלו לצוץ בעיקר כשנאש הציג יכולת פנומנלית במדי הסאנס ונבחרת ל-MVP של העונה. במקביל השיג דאמפייר, גם הוא בן 30, ממוצעים של 9.2 נקודות ו-8.5 ריבאונדים למשחק, וקיבל משכורת גבוהה יותר מנאש. כל זאת לאחר שהצהיר שהוא הסנטר השני הכי טוב בליגה אחרי אוניל.

בסדרה מול יוסטון גרם יאו מינג לדאמפייר להיראות כמו עופר פליישר, ובחצי הגמר מול פיניקס, שכנע אמארה סטודמאייר את אייברי ג'ונסון להשאיר את דאמפ כמה שיותר זמן על הספסל. נוביצקי זעם על הסנטר שלו, ובאותו זמן נאש קירקס את חבריו לשעבר בתצוגת פלייאוף מדהימה, וקבר אותם במשחק השישי והאחרון. נקמה מתוקה עבורו, סיוט גדול עבור קיובן.

"אני חושב שהחתמתו של דאמפייר הייתה טובה עבורנו", מתעקש קיובן. "קודם כל, סנטרים משחקים יותר טוב לאורך יותר שנים מרכזים, ואני לא מדבר רק על נאש, שהמשחק שלו מבוסס על מהירות וזריזות. תראה את סאבוניס, שלא יכל לרוץ ושיחק עד גיל 39".

- ומה בקשר ליכולת של דאמפייר, שהמאמן ג'ונסון נשמע צורח עליו לא אחת בגלל אדישות?

"נכון, לא היה לו פלייאוף מושלם, אבל הממוצעים שלו לאורך כל העונה היו הכי טובים של איזשהו סנטר אי פעם בהיסטוריה של המועדון, ובעתיד הוא ירגיש טוב יותר במערכת שלנו".

- מה אתה חושב על זה שמייקל פינלי הצטרף ליריבה שלכם בטקסס, האלופה מסן אנטוניו?

"הדברים האלה קורים".

- יהיה לכם קשה לשחק מולו?

"שחקנים שעוזבים קבוצה אחרי הרבה זמן, כמו שקרה עם נאש, אוהבים להוכיח משהו בעונה שלאחר מכן, אז אין לי ספק שתהיה לו עונה מצויינת. זה תמיד קשה לשחק נגד אנשים שאתה מחבב, אבל שוב, זה חלק מה-NBA".

קיובן ידוע כבעלים שאינו שומר על דיסטנס מהשחקנים שלו, ואף נוהג לא פעם ולא פעמיים לצאת לבלות איתם בלילות. האם הוא שומר על קשר עם נאש? האם ישמור על קשר עם פינלי?

"אני מדבר פה ושם עם סטיב, כן. מה שאני מנסה להעביר לכל השחקנים שבאים לכאן הוא שהקריירה המקצוענית שלהם היא רק חלק קטן מהחיים הבוגרים שלהם. החברות בינינו תימדד אך ורק בתקופה שבה אף אחד לא משלם את המשכורת של השני".