דאנקן, מאחוריך

הרוקטס בנויים סביב שני שחקנים – טרייסי מקגריידי ויאו מינג. כשטי-מאק הגיע בתחילת העונה שעברה, כולם טענו שהוא יצטרך להתרגל להיות כינור שני לענק הסיני, אבל כיום כבר ברור שיאו לא התברך באופי או באגרסיביות הדרושים כדי להפוך לפרנצ'ייז פלייר (איך שחקן בגובה 2.26 לקח בעונה שעברה רק 8.4 כדורים חוזרים למשחק?) ושהגארד האתלטי בגופיה מספר 1 הוא המוביל.

ההנהלה הבינה שהיא צריכה להוסיף קצת אתלטיות לצידו של יאו, והחתימה בפחות מ-30 מיליון דולר את הפורוורד סטרומייל סוויפט, אחד השחקנים האתלטים בליגה. סוויפט לא הסתדר ברוטציות הרחבות של יובי בראון ותלמידו מייק פראטלו בממפיס, אבל אין שום סיבה שלא יהפוך לשחקן של 16, 8 ו-2 גגות ברוקטס, שם דקות המשחק יוענקו בשפע וההגנות יתרכזו בשני הכוכבים. הוא יעניק זריקת אנרגיה לקבוצה קשישה למדי. עם התוספת של השוטינג גארד דרק אנדרסון חל שיפור גם בקו האחורי (שכולל בני 30 פלוס כמו מייק ג'יימס, ג'ון בארי, דיוויד ווסלי ובובי סורה). אנדרסון חתם לשנה אחת (עם אופציה שלו לשנה נוספת), וירצה להוכיח שהפציעות מאחוריו ושהוא יכול לחזור להיות סקורר מחונן.

כעת נראה שהרוקטס יהוו את האיום הגדול ביותר על האלופים, בייחוד כי הם בנויה היטב כדי להתמודד איתם ראש בראש. יש להם קו קדמי שיקשה על טים דאנקן, ושומר מצוין גם בקו האחורי, מקגריידי, שיוכל לנטרל את מאנו ג'ינובילי. ניסיון לא חסר, יש אופציות יציבות לקליעות מבפנים ומבחוץ, ודיקמבה מוטומבו יחפה על הרכרוכיות של יאו. יוסטון היא הקבוצה היחידה במערב שיכולה להרשות לעצמה לדבר על גניבת האליפות מהיריבה בטקסס כבר ממחנה האימונים באוקטובר.

הג'נרל מנג'ר של הקינגס, ג'ף פיטרי, הוא אחד ממוחות הכדורסל המבריקים ביותר בארה"ב. בשנים בודדות הוא הצליח להפוך את אחד המועדונים העלובים ב-NBA לקבוצה גדולה עם עומק נדיר, שאלמלא אותו גרוש חסר (הידוע גם בכינויו רוברט הורי) היתה זוכה בלירה. אחרי שהכוכבים שלו הזדקנו, במקום להיכנס לפרויקט ארוך של בניה מחדש, הוא הצליח להחזיר את הקבוצה שלו לטופ בשנה אחת בלבד. כריס וובר, ולאדה דיבאץ', הידו טורקוגלו, בובי ג'קסון ודאג כריסטי עזבו, והגיעו בונזי וולס, שאריף עבדור רחים, קני תומאס, קורליס וויליאמסון, בריאן סקינר וג'ייסון הארט.

מאחורי חמישייה של מייק ביבי, בונזי, פז'ה סטויאקוביץ', שאריף ובראד מילר יחכה ספסל יציב ומוכשר. זהו אחד הסגלים המאוזנים בליגה, לא פחות מזה של הספרס, הפיסטונס או הפייסרס. אם הכל יתחבר השמיים הם הגבול, אבל ישנן יותר מדי בעיות. מעבר לשאלות כגון האופי של וולס או הברכיים של עבדור רחים, כדאי לזכור שפז'ה כבר הספיק להודיע לכל מי שרק מוכן לשמוע שהוא מאוד רוצה לעזוב, ובקיץ הבא תהיה לו אופציה להפוך לשחקן חופשי. כל עוד אין התגייסות כללית של כל המלכים למען מטרה אחת ויחידה, סקרמנטו לא תוכל באמת לאיים על האלופה.

בעונה האחרונה הסאנס הציגו חמישייה סופר התקפית ומהירה, כשמאחוריה אין ספסל ראוי לשמו. הכשרון של אמארה סטודמאייר וסטיב נאש הספיק לחמישה משחקים בגמר המערב מול הספרס. הג'נרל מנג'ר בריאן קולאנג'לו הבין שכדאי לו להוסיף קצת מסה לקבוצה ולצרף שחקנים שמוכנים לעשות הגנה, אחרת הטיולים הקלילים של טים דאנקן ושות' בתוך הצבע ישוחזרו במעמד הזה בכל שנה.

ראשון כל הגיע קורט תומאס מהניקס (בתמורה לקוונטין ריצ'ארדסון), ריבאונדר מצוין ושומר קשוח, כדי לאפשר לאמארה לזוז חזרה לעמדת הפאוור פורוורד. בהמשך צורפו שני שחקני חוץ עם אוריינטציה הגנתית – ראג'ה בל ובוריס דייאו (שהגיע מאטלנטה בטרייד של ג'ו ג'ונסון) ועוד גוף פיזי לקו הקדמי, בדמות בריאן גרנט. ברגע האחרון הגיע גם ג'יימס ג'ונס, אבל הוא אינו שחקן משמעותי. במקום סגל אולטרה התקפי, תעמוד לרשותו של המאמן מייק ד'אנטוני קבוצה יותר מאוזנת. נאש ואמארה יהיו האחראים העיקריים על ייצור הנקודות, שון מאריון יעשה קצת מהכל, והשאר ישמשו כפועלים שחורים שמסייעים לכוכבים - ויזכו לנפח את ממוצע הנקודות האישיות בזכות קצב המשחק של הסאנס.

נראה כי קולאנג'לו הצליח להוציא את המקסימום מהסיטואציה שנקרתה בפניו, בעיקר כשמדובר ברצון של ג'ו ג'ונסון לעזוב. בשנה הקרובה נראה ירידה מסויימת ביכולת, אבל בעוד עונה או שתיים יחזרו השמשות לראות את עצמן כמועמדות לאליפות.

מייקל פינלי היה הסמל של דאלאס מאז הגיע מפיניקס בעונת 1996/7, כשההקבוצה הייתה הנמושה הגדולה של הליגה. יחד עם סטיב נאש ודירק נוביצקי, הם היו ה-Big Three, שהובילו את המהפך שלקח את המאבס עד לגמר המערב ב-2003. שם, אלמלא הפציעה שהשביתה את נוביצקי, ייתכן שהם היו יכולים להפתיע את הספרס וללכת עד הסוף.

שנתיים וחצי מאוחר יותר, פינלי ונאש מוצאים את עצמם בחוץ מסיבות כלכליות, ונוביצקי הוא כיום העוגן הבלתי מעורער של הקבוצה. מסביבו מנסה המאמן החדש איוורי ג'ונסון לארגן חבורה של שחקנים אתלטיים, שיעזרו לו לשנות את המוניטין של הקבוצה מכזו שלא שומרת לחבורה לוחמת. הבעלים מארק קיובן מתלהב מהיסודיות של הצוות המקצועי החדש, ועם שחקני חוץ כמו ג'וש הווארד, מרקיז דניאלס, ג'רי סטאקהאוס ודאג כריסטי, הקבוצה תמשיך להופיע בפלייאוף. הרכז דווין האריס ימשיך להתקדם, וג'ייסון טרי כנראה ימצא את עצמו במקום אחר לפני שהעונה תיגמר (חוזהו מסתיים בקיץ הבא).

רק שכדי שדאלאס תהפוך למועמדת לאליפות, נוביצקי צריך לשחק כמו פרנצ'ייז פלייר לא רק בחודשים אוקטובר עד אפריל, אלא גם אחר כך. כשהוא יראה שהוא ניחן באופי המתאים כדי להיות שחקן מוביל ברגעים הקובעים, אפשר יהיה להוסיף את הקבוצה לרשימת המועמדות לאליפות. כרגע המאבריקס בחוץ.

מהרגע שג'ורג' קארל הפך למאמן דנבר, הקבוצה הפכה לאחת המסוכנות בליגה, ונתנה לאלופה פייט קשה בסיבוב הראשון. אבל החסרונות העיקריים של הקבוצה, עמדת השוטינג גארד והקליעה מבחוץ, לא זכו עד הימים האחרונים למענה על ידי הג'נרל מנג'ר קיקי ונדווי. שני השחקנים שאיישו את העמדה בעונה שעברה, דרמאר ג'ונסון וגרג באקנר הבינוניים, עדיין לא הוחתמו על חוזים חדשים, ומי שהיה צפוי לפתוח, ושון לנארד, חוזר אחרי פציעה של עונה שלמה. קארל, שמחלים מניתוח בבלוטת הערמונית, היה מתקשה מאוד להתמודד עם סגל כזה.

אתמול התחולל המהפך: דנבר החתימו את לטרל ספריוול, סקנד גארד מזדקן, שאמור להעניק כוח אש ולסייע לקניון מרטין וכרמלו אנתוני. אם אנתוני יהפוך לסופרסטאר שהוא אמור היה להיות, ועל הדרך יהיה גם שחקן שלם ומגוון יותר, שמפסיק להסתפק בזריקות קשות מבחוץ, אולי זה יספיק לנאגטס. אחרי עונה שבה סבל מדיכאון, אנתוני יהיה חייב לתת את התפוקה מהרגע הראשון, ולסחוב על הגב את הנאגטס. לאליפות, בכל מקרה, זה לא יספיק.

המאמן האגדי חזר לפעול מאחורי הקווים, אבל האם לאוהדי הלייקרס יש סיבות לאופטימיות? הנה רמז: החמישייה הזהובה-סגולה צפויה לכלול את ארון מקי, קובי בריאנט, למאר אודום, קוואמי בראון וכריס מיהם. מהספסל יעלו ויבואו סאשה ויאצ'יץ', דווין ג'ורג', ג'ומיין ג'ונס, לוק וולטון, סלאבה מדבדנקו, בריאן קוק והרוקי אנדרו ביינום. בקיצור, מדובר באחת הקבוצות הכי גרועות בליגה. בעונה הקרובה ג'קסון ירוויח את הכסף שלו (10 מיליון דולר) ביושר, ובפעם הראשונה בקריירה שלו ייאלץ להתמודד עם חבורה עם מעט מאוד כשרון. האם האדם שהיה רגיל לנצח בכל קרב יידע להתמודד עם כישלונות והפסדים?

אבל מה צופן בחובו העתיד? המועדון, באופן מוצהר וגלוי, בונה על עונת 2007/8, אז יישארו בספרים רק החוזים של קובי ואודום. הג'נרל מנג'ר מיץ' קופצ'אק ינסה לנצל את הכסף הפנוי כדי לשכנע שחקנים חופשיים שהשמש והזוהר של LA זה המקום להיות בו, וזו תהיה ההזדמנות של הלייקרס לחזור למעמד של קבוצה גדולה. בינתיים, כדאי שהאוהדים יתרגלו להופעות תכופות בהגרלת הלוטרי של הדראפט, כי יותר מזה הם לא יראו.