ה-AFC דרום הוא בית חדש יחסית שנוצר בעקבות המעבר לשמונה בתים, והוא כולל שתי קבוצות שלאחת ימלאו השנה עשר שנים לקיומה (הג'קסונוויל ג'אגוארס) והשנייה עדיין לא בת חמש היוסטון טקסאנס.
שתי הקבוצות האחרות, האינדיאנפוליס קולטס והטנסי טייטאנס, הן ותיקות בהרבה. הקולטס נוסדו בבולטימור בשנת 1946, ואילו הטייטאנס נוסדו ביוסטון בשנת 1959 תחת השם "אוילרס". הקולטס היו מאריות הליגה בשנות ה-50 וה-60 בהנהגתו של הקווטרבק הגדול ג'וני יונייטאס, ואף זכו בסופרבול אחד ב-71'. הטייטאנס מעולם לא זכו באליפות, אבל היו רחוקים רק יארד אחד ב-1999.
כיום מדובר בבית עם המון פליימייקרים, כשבראשם כמובן פייטון מאנינג והמכונה המשומנת של הקולטס, ששוב מהווים פייבוריטים ברורים לקחת את הבית. הג'אגוארס המשתפרים והטקסאנס המתגבשים ייאבקו על מקום בפלייאוף לצדם, והטייטאנס ימשיכו במסע השיקום לאחר שנאלצו לשחרר את רוב כוכביהם בשל מצוקת מקום תחת תקרת השכר.
אינדיאנפוליס קולטס
נוסדה: 1946 בבולטימור. ב-1984 עברו במחטף בחשכת הליל לאינדיאנפוליס.
מאזן ב-2004: 4:12, אליפות ה-AFC דרום, הפסד לניו אינגלנד בחצי גמר ה-AFC.
העברות בולטות: הקולטס לא העבירו לשורותיהם אף שחקן חדש, למעט מהדראפט. בחירות הדראפט הבולטות של הסייחים הן מגן הפינה המוכשר מרלין ג'קסון ממכללת מישיגן בסיבוב הראשון, מגן הפינה קלווין היידן ממכללת אילינוי בסיבוב השני והקיצוני ההגנתי וינסנט ברנס ממכללת קנטקי בסיבוב השלישי.
עזיבות בולטות: אידריס באשיר, סייפטי (שחקן חופשי לקרוליינה); ריק דה-מולינג (גארד, שחקן חופשי לדטרויט); מרקוס פולארד (טייט אנד, שוחרר וחתם בדטרויט)
הקולטס היו המכונה ההתקפית המשומנת ביותר בליגה אשתקד, עם שלושה תופסים (מרווין האריסון, רג'י וויין וברנדון סטוקלי) שרשמו אלף יארד או יותר (הישג חסר תקדים) וקוורטרבק (פייטון מאנינג) שבסך הכל שבר את שיא הליגה למסירות טאצ'דאון בעונה, עם 49. אבל ההגנה, למרות שהשתפרה, עדיין לא הגיעה לרמה של אליפות, ואת הנאחס ששמו הניו אינגלנד פטריוטס טרם הצליחו הסייחים לשבור. לכן כל העונה הנוכחית מתרכזת עבור הסייחים, לפחות באופן סמלי, למשחק אחד: ליל שני, שבעה בנובמבר, אצל האלופים באיצטדיון פוקסבורו. אם הסייחים רציניים בקשר לאליפות, זה המקום להוכיח.
אז מה יהיה: אם הקיצוני ההגנתי הנפלא דווייט פריני יהיה בריא, אם שחקני ההגנה הצעירים יראו שיפור נוסף מאשתקד, אם אדג'רין ג'יימס, שהצהיר שהוא רוצה "לצאת מהכלא של הקולטס", ישחק כראוי בשנת חוזה ואם מאנינג ימצא דרך להמשיך את הקסם (לא צריך שחזור של השיא. 35-40 ט"ד גם יספיקו), אז אינדי יהיו אחת המועמדות העיקריות לייצג את ה-AFC במשחק הגדול. כל אחד מהתנאים הנ"ל שלא ימומש יגרום לכך שאינדי שוב תראה סופרבול רק בטלוויזיה.
טנסי טייטאנס
נוסדה: 1959 כיוסטון אוילרס
מאזן ב-2004: 11:5
העברות בולטות: טראוויס הנרי (רץ אחורי, בטרייד מבאפאלו); קייל ואן דן בוש (קיצוני הגנתי, שחקן חופשי מאריזונה); בדראפט: בסיבוב הראשון, אדם "פאקמן" ג'ונס, מגן פינה ממערב וירג'יניה; בסיבוב השני: מייקל רוס, תאקל התקפי ממזרח וושינגטון;
עזיבות בולטות: אדי ברלין (תופס, שחקן חופשי לשיקאגו); קווין קרטר (קיצוני הגנתי, שוחרר וחתם במיאמי); אנדרה דייסון (מגן פינה, שחקן חופשי לסיאטל); קרלוס הול (קיצוני הגנתי, נשלח בטרייד לקנזס סיטי); רוברט הולקומב (פולבק, שוחרר); דריק מייסון (תופס, שוחרר וחתם בבולטימור); פרד מילר (תאקל התקפי, שוחרר וחתם בשיקאגו); ג'ו נדני (בועט, שוחרר וחתם בסן פרנסיסקו); סמארי רול (מגן פינה, שוחרר וחתם בבולטימור); אנטוויין סמית' (רץ אחורי, שחקן חופשי לניו אורלינס)
כאמור לעיל, טנסי נכנסת העונה לשנה שנייה של גיהינום תקרת השכר. התקרה כפתה על הקבוצה לשחרר ללא תמורה שחקנים מהשורה הראשונה כמו דריק מייסון, קרלוס הול וסמארי רול, והתוצאה הישירה תהיה עוד עונה עם מאזן שלילי. פאקמן ג'ונס, שגם הפסיק את הברוגז והגיע למחנה האימונים, יעניק שיפור מיידי בהגנה, אבל זה לא יספיק כשלעצמו בוודאי לא לקבוצה שצריכה לפגוש את פייטון מאנינג פעמיים בעונה הרגילה. הקווטרבק סטיב מקנייר הזים את השמועות על פרישתו הקרבה, והבאזז ממחנה האימונים מדבר על הכושר הטוב בחייו של המוסר הרבגוני והקשוח. דרו בנט המצוין, שיהפוך בהיעדרו של מייסון לתופס המוביל, יספק מטרה ראויה, וטיירון קאליקו ינסה לממש את הפוטנציאל האדיר שרגלי הסילון שלו ולהפוך עם בנט לצמד מאיים.
מה יהיה: איך שלא מסובבים את זה, הסגל של טנסי פשוט מרוקן מכדי להוות איום העונה. יהיה קצת יותר טוב מאשתקד, אבל כל דבר מעבר לשבעה ניצחונות יהיה הפתעה גדולה.
ג'קסונוויל ג'אגוארס
נוסדה: 1995
מאזן ב-2004: 7:9
העברות בולטות: טרי קאזין (מגן פינה, שחקן חופשי מהניו יורק ג'איינטס); רג'י הייוורד (מגן פינה, שחקן חופשי מדנבר); טוני וויליאמס (תאקל הגנתי, שחקן חופשי מסינסינטי); קני רייט (סייפטי \ מגן פינה, שחקן חופשי מיוסטון). בדראפט: מאט ג'ונס, תופס ממכללת ארקנסו; חליף בארנס, תאקל התקפי ממכללת וושינגטון; אלווין פירמן, רץ אחורי מווירג'יניה; ג'ראלד סנסאבאו, סייפטי מצפון קרוליינה.
עזיבות בולטות: מארק אדוארד (פולבק, שוחרר); טומי הנדריקס (ליינבקר, שוחרר); דוויין וושינגטון (מגן פינה, שוחרר); בוב וויטפילד (תאקל התקפי, שחקן חופשי לניו יורק ג'איינטס)
לג'אגאורס יש יסודות של הגנה מפלצתית, עם התאקלים ההגנתיים ג'ון הנדרסון ומרקוס סטראוד, אבל חוסר יציבות, קווטרבק צעיר בעל נטייה מסוימת לטעויות (ביירון לפטוויץ') ודלילות בעמדת הרץ האחורי מנעו מהם להשיג כרטיס לפלייאוף אשתקד, למרות שגורלם היה בידיהם שני משחקים לסוף.
הרץ האחורי פרד טיילור הוא תותח-על כשהוא בריא, אבל הוא לא. מחליפיו, לברנדון טופילד והרוקי אלווין פירמן, לא ממש מוכחים, ובלי רץ נורמלי קשה מאד להגיע לאנשהו בליגה הזו. בדראפט הדהימו היגוארים כשלקחו את הקווטרבק מאט ג'ונס מארקנסו, כדי שישחק אצלם כתופס. מדובר בפנומן בגובה 1.98 (הגובה הממוצע לתופס הוא כ-10 ס"מ פחות), עם יכולת אתלטית מדהימה. אם יצליח ללמוד את רזי העמדה, יהיה ליגוארים פליימייקר שמהווה סיוט להגנות יריבות. חליף בארנס צפוי לפתוח בתאקל שמאלי, ופירמן יתחרה עם טופילד על זמן דשא במקרה הסביר שטיילור, שפציעת הברך שלו חמורה מכפי שנדמה היה, ירבה להיעדר.
היגוארים הם קבוצה עם המון פוטנציאל. הגנתה מסוגלת לשתק יריבות ואם התקפתה תיתן תוצרת, היא תהיה בפלייאוף. העובדה שכמעט כל השחקנים שאיבדה שוחררו, מעידה שכל מי שהקבוצה רצתה להשאיר בצפון פלורידה אכן נשאר, וזה מבשר טובות.
מה יהיה: אחרי מספר שנים של בנייה מחדש, הגיע הזמן להתחיל לנשום אוויר פסגות. הם עוד לא מוכנים להתמודד על התואר עצמו, אבל כל דבר חוץ מפלייאוף יהיה אכזבה גדולה.
יוסטון טקסאנס
נוסדה ב-2002
מאזן ב-2004: 9:7
העברות בולטות: מורלון גרינווד (ליינבקר, שחקן חופשי ממיאמי); ויקטור ריילי (תאקל התקפי, שחקן חופשי מניו אורלינס); מרסלוס ריברס (טייט אנד, שחקן חופשי מניו יורק ג'איינטס); רג'י סווינטון (תופס, שחקן חופשי מדטרויט); בדראפט, סיבוב ראשון: טראוויס ג'ונסון, תאקל הגנתי מפלורידה סטייט; ג'רום מאת'יס, תופס ממכללת המפטון
עזיבות בולטות:
ג'יימי שארפר (ליינבקר, שוחרר וחתם בסיאטל); קני רייט (סייפטי, שחקן חופשי לג'סונוויל)
יוסטון חשבה אשתקד, בעונתה השלישית בליגה, חשבה שהגיע זמנה להתחרות על כרטיס לריקוד אחרית העונה. אבל פציעות מרובות וחוסר איזון בהתקפה שיבשו את תוכניותיה. זה הופך את העונה הנוכחית לקריטית עבור המועדון. הופעה בפלייאוף תיצור גרף של התקדמות ברורה. כל דבר אחד, בבית שבו יש רק פייבוריטית ברורה אחת לפלייאוף, ישלח מסר שהמועדון הזה דורך במקום. הקווטרבק דייויד קאר הוא הדבר האמיתי, אבל בלי שיפור בקו ההתקפה (דבר שלא טופל בשוק החופשי וגם לא בדראפט) זה לא יעזור לו. הרץ האחורי דומאניק דייויס הוא נכס איום בריצה ובתפיסה כאחד והתופס אנדרה ג'ונסון הולך להיות אחד הטובים בליגה. אבל גם התופס הכי טוב יכול לעשות רק מעט בלי איום מהעבר השני שיוריד ממנו שמירה, ואת זה יוסטון עדיין לא מצאו. האם ג'רום מאת'יס הוא התשובה? בהגנה יחסר מאד ג'יימי שארפר המצוין, ששוחרר עקב שיקולי תקרת שכר, וסך הכל לא עושה רושם שהפרים מטקסס עשו די כדי לעלות מדרגה נוספת.
אז מה יהיה: הסגל הנוכחי מספיק ל-7:9 במקרה הטוב. זה יהיה שיפור לעומת אשתקד, אבל ספק אם יספיק לפלייאוף ב-AFC החזק.