הפארקר של ירושלים?

הדראפט של 2002 עורר עניין רב בארה"ב, אבל בעיקר מחוצה לה. אמנם על הגלובוס נשארו כמה מקומות אדישים לליגה האמריקאית, אבל מיליארד סינים נכנסו לטירוף. כמה מאות מיליונים התעוררו באמצע הלילה רק כדי לראות לאן הסנטר הענק שלהם הולך. בסופו של דבר נבחר יאו מינג על-ידי היוסטון רוקטס במקום הראשון של הדראפט, ומאז הוא מככב על הפרקט בליגה הטובה בעולם. באותה שנה כיכבו בדראפט עוד כמה שמות גדולים, ביניהם אמארה סטודמאייר (מקום 9) וטיישון פרינס (23). גם הסיבוב השני היה מעניין, והנחית ב-NBA כמה שחקנים לא רעים בכלל, שהבולט בהם הוא קרלוס בוזר, שנבחר במקום ה-35. קצת לפניו, במקום השני של אותו סיבוב ובמקום ה-31 הכללי והמכובד, נבחר רוג'ר מייסון על ידי השיקגו בולס. שוטינג-גארד עם יד קטלנית כמעט מכל טווח. הפרשנים הסבירו אז שרק בגלל אי היציבות שמאפיינת אותו לא נבחר מייסון גבוה יותר. כבר שנים סובל השחקן מעליות ומורדות חדות תוך כדי ובין המשחקים. לצד הופעות גדולות עם 30 נקודות בערב, הוא מקבל לעיתים בלק-אאוט ולא מצליח למצוא את עצמו על המגרש.

בימים הקרובים אמור מייסון לנחות בעיר הקודש. האמריקאי הוא ההחתמה הראשונה של ארז אדלשטיין בעונה הנוכחית. מיהו רוג'ר מייסון? האם הוא בקליבר של מרקוס בראון, תיוס אדני או ויל סולומון? האם הוא מסוגל לשדרג את הפועל לרמות הגבוהות?

מייסון (25, 196 ס"מ) נולד בוושינגטון, ומגיל צעיר חרש את מגרשי הכדורסל בבירה האמריקאית. כשהילד גדל קצת הוא בחר ללמוד ולשחק כדורסל במכללת וירג'יניה. כמו שכולם צפו, הטאלנט הפך לכוכב של ממש. בכל שנה עלו הממוצעים שלו יותר ויותר. בעוד שאת שנת הפרשמן הוא סיים עם ממוצע של 7.5 נקודות ב-21 דקות משחק, את השלישית והאחרונה שלו בקולג' הוא כבר סיים עם ממוצעים גבוהים בהרבה: 18.6 נקודות ב-36 דקות משחק. מייסון נכנס לפנתיאון של הקולג' ושל העיר כולה כשהצליח להיכנס לרשימת 25 הקלעים הגדולים של הקולג' בכל הזמנים עם 1,231 נקודות.

טיפ קטן לארז אדלשטיין: כשהמשחק יוכרע מהעונשין, כדאי למאמן להפקיד את הכדור בידיים של מייסון. הפלוס הכי גדול של השחקן הוא ללא ספק האחוזים מהקו, נתון שגרם לו לככב במקום הראשון בכל הזמנים של הקולג' של וירג'יניה עם 86 אחוזי הצלחה. מנגד, הג'ינג'י צריך להיזהר מעובדה בולטת אחרת: לאורך כל הקריירה של הגארד הוא מרבה לאבד כדורים, מה שקצת שם את הטיפ הראשון שלנו באור שונה. הרי כדי שהוא ידייק מהקו הוא אמור להוביל את הכדור בלי לאבד אותו. בעונה האחרונה בקול'ג איבד הגארד שלושה כדורים למשחק, וזה ליווה אותו גם בקריירה המקצוענית. לטענת אנשי מקצוע, האיבודים הרבים נובעים מהעובדה שמייסון לא ממש מסתדר עם הכדור. האופן שבו הוא מכדרר מסורבל, והידיים הלא זריזות שלו הן נקודת תורפה.

כאמור, מייסון קיבל צ'אנס מהבולס, אבל בעירו של מייקל ג'ורדן לא ממש מתגעגעים אליו. הוא מיעט לשחק, וגם כשכבר קיבל הזדמנות, הוא לא ממש ידע לנצל אותה. הממוצעים שלו בבולס עמדו על קצת יותר מנקודה למשחק בשמונה דקות. מהר מאוד הוא נפלט, ואחרי כשנה הוא עבר בטרייד לטורונטו. בקנדה הוא קיבל קצת יותר דקות וניפק גם יותר נקודות. ממוצע של ארבע נקודות ב~12 דקות היה כרטיס הביקור שלו, אבל השיפור היה זניח וגם בטורונטו הוא לא החזיק מעמד לאורך זמן.

פתיחת עונת 2004/5 סימנה את תחילת סוף קריירת ה-NBA של הגארד. פרקט הוא לא ממש ראה, ובדצמבר הוא התחיל לחשוב על קריירה אירופית. מייסון עלה על המטוס ונחת באתונה. נראה שהבדלי השעות עשו לו רק טוב. מייסון התייצב באולימפיאקוס וכיכב במשך חצי עונה. התוצרת שלו היתה מרשימה, ובסיום העונה הוא הוביל את קלעי האדומים עם 15.8 נקודות למשחק. אלא שההצלחה האישית לא הלכה יד ביד עם הקבוצתית, והעונה האחרונה תיזכר כאחת הגרועות של מועדון הפאר היווני. מקום שמיני, הדחה כואבת בסיבוב הראשון של הפלייאוף היווני ועונה כושלת ביורוליג היו תחתית הבור. האשמה היא לא של מייסון, אבל אין ספק שהוא ציפה לפתיחה טובה יותר באירופה, כזו שתחזיר אותו לליגה הטובה בעולם. כשזה לא קרה, האפשרויות הצטמצמו, עד שהתברר שמלחה היא האופציה הטובה ביותר שמונחת על שולחנו.

כפי שבטח הבנתם, מייסון הוא לא תותח בעל שם. באולימפיאקוס הוא אמנם הרוויח לא רע בכלל - כ~60 אלף דולר לחודש, שניתנו לו כיוון שהגיע באמצע העונה והמצב במועדון היה קשה, אבל על פי הערכות של גורמים ביוון, מייסון לא שווה יותר מ-350 אלף דולר בעונה.

אז למרות הארנק המנופח של ארקדי גאידמק, מייסון הוא לא בדיוק מה שחשבו עליו בסביבות מלחה, אלא שמבחינת אדלשטיין מייסון הוא בדיוק מה שהוא מחפש - שחקן איכותי עם פוטנציאל, שמת להצליח. הוא רוצה למצוא את האנתוני פארקר שלו, ומייסון נוחת בדיוק על המשבצת המתאימה. בארה"ב זוכרים לשחקן בעיקר את התקופה בקולג'. בווירג'יניה הוא שם דבר, אבל באירופה יש לו עוד הרבה מה להוכיח. העיתונאי ניקוס פפאיאנו מהעיתון "אלטרוסטייפוס" היווני נידב קצת אינפורמציה על האיכויות של מייסון. "בסך-הכל מדובר בבחור מאוד חיובי ונחמד", הוא מעיד. "אני לא חושב שיש מישהו שיגיד עליו מלה רעה. רואים שיש לו כדורסל. הוא קלעי טהור, אחד שמשחרר את הכדור בלי לחשוב פעמיים. יש לו כמה בעיות, שהעיקרית בהן היא אנוכיות. דבר נוסף שחשוב תמיד לזכור זה שמייסון לא פוינט-גארד, הוא לא יכול לרכז משחק. כשהתקפה מתחילה אצלו, היא בדרך-כלל תסתיים באלתור או בזריקה משוגעת".

גם בקבוצה היוונית הכירו מקרוב את הבעיות של מייסון. שם מתארים אותו כחביב לזולת, אבל לא מדברים על כוכב-על. "מבחינת אישיות הוא אדם יוצא מן הכלל", הסביר סברוס אלימיאזיס, המנהל המסור של אולימפיאקוס. "במשך התקופה שהוא היה פה הוא התנהג למופת. הוא לא מרבה להתלונן, ואני לא זוכר שהיתה לו אפילו בעיה קטנה אחת. רואים עליו שהוא מקצוען אמיתי. הוא אוהב את מה שהוא עושה, ולא נותן לשום דבר לקלקל לו. כולם יודעים שאתונה מלאה במועדונים, אבל הוא למד להכיר אותם רק אחרי משחקים. בכלל, הרושם שקיבלתי ממנו זה שהוא לא הטיפוס הבליין, הוא ילד טוב.

"מבחינת כדורסל, הוא הגיע באמצע העונה, והעובדה שהוא סיים כמלך הסלים שלנו מדברת בעד עצמה. באירופה המספרים שלו היו קצת פחות טובים מאשר בקולג', אבל בגדול הוא נתן תפוקה חיובית. יש לו כמה בעיות הדורשות עבודה קשה ושיפור משמעותי. הראשונה היא הגנה, והשנייה היא הולכת כדור. עם שתיהן הוא לא כל-כך מסתדר. אני לא חושב שהוא שחקן אנוכי, לפעמים הוא לא מוסר, אבל רק בגלל שהוא כל-כך בטוח ביכולת הקליעה שלו. הוא באמת קלעי בחסד, ויכול להפציץ כמעט מכל מרחק".

אם נשפוט לפי דברי היוונים, הרי שמייסון הוא ילד טוב ירושלים, כדורסל יש לו, ועכשיו רק נותר לראות כיצד יושלם הפאזל של הג'ינג'י. השאלה היותר מהותית והתקווה הגדולה של מלחה היא שמייסון הרעב יהפוך לסיפור הצלחה מסחרר.