עוף גוזל

לא היו יותר מדי ציפיות מדראפט 2004. אחרי שנת הרוקי המדהימה של לברון ג'יימס, כרמלו אנתוני ודווין וויד, כשגם קירק היינריך, כריס בוש וטי ג'יי פורד נראו בדרך הבטוחה להיות כוכבים, היבול של המחזור הבא נראה דל במיוחד. לרוב הפרשנים היו השגות בקשר ליכולת של אמאקה אוקאפור ובן גורדון, כוכבי אלופת המכללות קונטיקט, להשתלב ב-NBA. הראשון מועד לפציעות ולשני יש בעיית גובה. אלא שהשניים, שנבחרו במקומות השני והשלישי בהתאמה, הפתיעו לטובה והפכו כבר בשנת הרוקי לשחקנים מצוינים.

אוקאפור עשה כמעט הכל בקבוצת האקספנשן של שארלוט ונבחר לרוקי העונה, גורדון נתן הצגות מדהימות ברבעים המכריעים מהספסל של שיקאגו וזכה בתואר השחקן השישי. אבל אוקאפור וגורדון היו השחקנים הבשלים ביותר בדראפט, שכלל גם שורה ארוכה של צעירים רוויים בפוטנציאל, שצפויים להתבגר להתפתח ככל שיצברו פז"מ ב-NBA. ולא פחות חשוב - המאמנים סומכים עליהם ומתכוונים לתת להם מקום בחמישייה, והרבה אחריות. הנה השמות הבולטים שכדאי לשנן כבר לקראת השנה הקרובה:

הרבה גבות הורמו כשאורלנדו ויתרה על מנייה בטוחה יחסית בשם אוקאפור והימרה על הווארד התיכוניסט בבחירה הראשונה בדראפט. אבל הווארד לא איכזב ובעונת הרוקי שלו נראה מצוין עם 12 נקודות ו-10 ריבאונדים למשחק, מספרים מצוינים בשביל שחקן בגילו. רוב הפרשנים משוכנעים שמדובר בפוטנציאל הגדול ביותר של מחזור 04' והוא זוכה להשוואות לאמארה סטודומאייר וקווין גארנט. הוא צריך ללטש את המשחק ההתקפי שלו עם הגב לסל, אבל כבר כעת הוא ריבאונדר טוב מאמארה, ויש לו נתונים פיזיים להפוך לאחד השחקנים הטובים בעולם.

הווארד בחר להגיע גם השנה לליגת הקיץ בלאס וגאס ונראה שם מצוין, ובכלל הוא עושה רושם של ילד חכם (ונוצרי אדוק), שעובד קשה כדי לעמוד בציפיות הגבוהות. בעונה הבאה הוא צפוי להפוך לאחד משחקני הפנים הטובים במזרח ולנסות לקחת את המג'יק לפלייאוף, משימה לא פשוטה בהתחשב בהתחזקות המזרח. המועדון רוצה לראות את הכדור יותר בידיים של הילד, ולכן סטיב פרנסיס יזוז לעמדת השוטינג גארד, וקיאון דולינג וג'אמיר נלסון, שחקן שנה שנייה בעצמו, ייאבקו על הגופיה של ההרכב הפותח. בעונה הראשונה הווארד סבל מהאנוכיות של פרנסיס, אבל תקופת הייבוש נגמרה: הילד יהיה אחד מעמודי התווך של המג'יק.

הסיקסרס שמחו מאוד לקבל את איגודלה בבחירה התשיעית, והם ידעו היטב מדוע. כבר בעונת הרוקי הראה הסמול פורוורד האתלטי יכולות של שחקן אול אראונד אמיתי - הוא שומר אישי מצוין, מהחוטפים הטובים בליגה, ריבאונדר טוב ומוסר נהדר. מסוג השחקנים שמשפיעים על משחקים גם בלי לקחת זריקה. את 9 הנקודות למשחק הוא עשה בעיקר במתפרצות ומזריקות פנויות שאייברסון סידר לו.

את הקיץ איגודאלה מנצל כדי לעבוד על ההתקפה, בעיקר על היכולת לייצר לעצמו מצבי קליעה. השנה הבאה תהיה שנת מבחן בשבילו ותקבע אם הוא בדרך להיות שחקן האול אראונד האולטימטיבי (בנוסח סקוטי פיפן) או רק שחקן משלים מצוין. זה גם תלוי בכמות הכדורים שהוא יקבל מ-AI.

הסודני, שגדל באנגליה, הוביל את דיוק לגמר המכללות ונבחר שביעי על ידי שיקגו, נראה טוב מאוד בארבעת החודשים הראשונים שלו ב-NBA. עד שהתחילו הפציעות, אחת ברגל ואחת בכף יד ימין, שגררה ניתוח ממנו הוא עדיין מתאושש. לפני הפציעות דנג היה סמול פורוורד שלם ומגוון שנראה בדרך להיות המנייה הבטוחה של הבולס. על החסרון באתלטיות הוא מחפה בעזרת הבנת משחק. אפילו השחקנים הותיקים של הבולס, שהיו בהתחלה מאוד ספקנים לגביו, קיבלו אותו בזרועות פתוחות. והקיץ הוא אפילו צמח בכמה סנטימטרים, שיעזרו לו בשני צידי המגרש.

דנג צפוי לחזור למחנה פתיחת העונה של השוורים, ואם יתאושש לחלוטין מהפציעות, הוא אמור להמשיך בדיוק בנקודה בה הפסיק - אחד השחקנים החשובים בקבוצה המתחדשת של עיר הרוחות.

מתייחסים לג'ושים של ההוקס כחבילה אחת לא רק בגלל השם הזהה, אלא גם בגלל המספרים הדומים להפליא (10 נקודות, 6 כדורים חוזרים). שניהם גארד-פורוורדים קפיציים שממעטים לזרוק מבחוץ ושניהם ריבאונדרים מעולים. צ'ילדרס, שהגיע מהמכללות ונבחר שישי, נראה השחקן השלם יותר והשתפר ככל שהעונה התקדמה. סמית, שהגיע מהתיכונים ונבחר 17, הוא המלהיב והאתלטי יותר. הוא ניצח בתחרות ההטבעות והדהים עם משחק של 10 גגות ועונה של כמעט שתי חסימות למשחק, מספר כמעט בלתי נתפס לשחקן חוץ צעיר.

את השנה האיומה של ההוקס הם ניצלו כדי לצבור הרבה דקות משחק, שצפויות לגדול ברגע שהקבוצה תיפטר מאל הרינגטון. העונה מצפים מהם לא רק לשיפור, אלא להתחיל להשיג גם נצחונות, בצוותא עם הרכש ג'ו ג'ונסון.

עוד שחקן שניצל את חולשת הקבוצה שלו כדי לקבל הרבה מאוד דקות בשנת הרוקי. ג'יי אר, שוטינג גארד מהתיכונים, נבחר על ידי ניו אורלינס במקום ה-18 ולא היה צפוי לקבל יותר מדי הזדמנויות בעמדה של דיוויד ווסלי. אבל ככל שהזמן נקף ההורנטס הבינו שזאת לא העונהשלהם והתחילו לבצע מהפך בסגל, כולל פינוי מקום לרוקי המוכשר. סמית' קיבל את ההזדמנות ולקח אותה, עם 15 נקודות למשחק בחצי השני של העונה ומספר הצגות של סקורר אמיתי.

בקיץ הצרעות בחרו בדראפט את הרכז המבטיח כריס פול, שירכיב יחד עם סמית' קו אחורי צעיר ומוכשר, שיכול לרוץ יחדיו שנים רבות. אם תהיה ביניהם כימיה גם תסריט שבו פול יהיה רוקי השנה וסמית' השחקן המשתפר איננו דמיוני.

בדראפט 2004 היו לבוסטון שלוש בחירות סיבוב ראשון. הם בחרו בג'פרסון, שכיכב בתיכון נידח, וגם בטוני אלן ודלונטה ווסט. בסלטיקס מאוד מרוצים מהבחירות, ונכון לעכשיו כל השלושה צפויים לפתוח בחמישיה בשנה הבאה, והנסיון להריץ אותם הוא הסיבה העיקרית להחלטה של דני איינג' לא לחדש את החוזים של אנטואן ווקר וגארי פייטון (וגם לכך שאוהדי בוסטון ייאלצו כנראה לסבול עונה מתסכלת למדי).

משלושת הצעירים, ג'פרסון נחשב לפוטנציאל הגדול ביותר ולאולסטאר שבדרך. "ביג אל" הוא פאוור פורוורד מוצק שמתמחה ביצירת נקודות בצבע. בעונה שעברה הוא קיבל יחסית מעט דקות למרות קצב צבירת נקודות וריבאונדים מצוין, בעיקר עקב ליקויים יסודיים בהגנה. בליגת הקיץ השנה הוא נראה רע, אבל בסלטיקס לא מודאגים מהיכולת ההתקפית שלו ויודעים שהשאלה הגדולה קשורה ליכולתו ללמוד לשמור על שחקנים בגודל שלו. הירוקים לא בונים על הצלחה בטווח הקרוב, ויתנו לו את כל הזמן שבעולם להתפתח.

טלפייר הוא היה הרוקי המתוקשר ביותר שנחת בליגה בעונה שעברה, הרבה בגלל שהוא בן דוד של סטפון מארבורי, ומגיע מתיכון לינקולן האגדי שבברוקלין. טלפייר נבחר במקום ה-13 על ידי פורטלנד ולא היה צפוי לראות יותר מדי פארקט בשנה הראשונה, למרות חוזה נעליים גדול שקיבל. אלא שפציעות ונפילה של הבלייזרס אל מחוץ למאבקי הפלייאוף סידרה לפוינט גארד הצעיר הזדמנות שהוא לא התכוון לפספס, ובחודש האחרון של העונה הרגילה העמיד טלפייר מספרים מרשימים של 12.5 נקודות ו-6.7 אסיסטים. להבדיל משון ליווינגסטון ודווין האריס, רכזים שנבחרו גבוה ממנו, טלפייר יקבל את המפתחות לקבוצה כבר בעונה הקרובה. הוא נמוך וחסר יציבות בקליעה, אבל לא מפחד ללכת עד הטבעת ויודע להריץ קבוצה. היכולת שלו להנהיג ולנהל משחק תיבחן בשנה הקרובה, והיא קריטית לעתיד של הבלייזרס.