אחת המזכרות שנותרו מהאולימפיאדה ביוון היא בריכה ענקית לשיט קיאקים בשווי של 75 מיליון דולר, שאותה ניתן למלא במי ים ולהופכה לנהר גועש. מעבר לה עומדים מתקני ספורט נטושים ובין השאר מגרשי הוקי וכדור בסיס, במדינה שבה חבטות כדור הבסיס מרגשות איש.
הדי התשואות התחלפו בשריקת הרוח ביותר מ-30 אתרים אולימפיים ביוון, שבהם נערכו לפני שנה משחקים במשך 16 ימים. בינתיים זינקה עלות התחזוקה למאה מיליון דולר, סכום המיתוסף לעלות האולימפיאדה כולה, הנאמד ב-9-13 מיליארד דולר - מחיר עתק שבעטיו התעוררו עימותים פוליטיים חדשים במדינה.
יוון, אחת המדינות הקטנות שאירחו את אירוע הספורט העולמי, עשתה מאמצים גדולים להתגבר על עיכובי הבנייה ולהשלים בזמן את הקמתם של יותר מ-30 מתקנים. עתה, כשהסתיימה החגיגה, ניצבת המדינה מול המציאות: מאזן הכנסות והוצאות שגרם להעלאת היקף המלוות הציבוריים בשנה שעברה ל-43 מיליארד דולר ושבעקבותיו האיצו שרי החוץ של האיחוד האירופי ביוון לצמצם את גירעונה, העומד על 6.1%.
"היה לנו חזון", אמר שר התיירות דימיטריוס אוורמופולוס, לשעבר ראש העיר אתונה שבזמנו הגיש את מועמדות עירו לתחרויות. "האמנו שאולימפיאדה תהיה אמצעי להכנסת תמורות ושינויים. היכולת לארגן משחקים בטוחים מלמדת מה היוונים מייצגים היום".
אתונה אכן עברה תמורות בזכות נמל התעופה החדש, רכבות הפרברים המשוכללות, החשמליות וטבעת הכבישים המהירים שדרכם מגיעים הנוסעים לעיר, והיא נחושה להמשיך במקצה השיפורים. ענני הזיהום שריחפו מעליה התפזרו ושיכוני בטון אפרוריים לבשו צבע.
ניזונים מהשכרות קצרות טווח
אבל "אלה לא ממש השגשוג והפריחה שלהם ייחלנו", אמר אריס איקוס, מנהל חברה לייעוץ עסקי באתונה, "JBR Hellas", העושה סקרים על תפוסת בתי המלון בעבור איחוד בתי המלון של אתונה. מינואר עד יוני נותר שיעור התפוסה זהה לזה של השנה שעברה: 60%. "האמת היא שאיננו יודעים עדיין מה היתה העלות המדויקת של האולימפיאדה", אמר איקוס; "היא בהחלט הניחה את היסודות להפיכת אתונה ליעד תיירותי מבוקש. אולם בלי לדעת כמה בדיוק הוצאנו, קשה מאוד לומר אם זה היה כדאי או לא". מרבית עלות ההכנות והבנייה לקראת האולימפיאדה מומנה מכספם של משלמי המסים היוונים. הם שילמו בעבור אתרי ספורט נוצצים, העומדים כיום נטושים.
בריכת התחרויות של קפיצה למים ריקה ומשטח התחרויות ברכיבת אופניים ריק. העיר הצפונית ולוס, המונה 85 אלף תושבים, אינה מסוגלת למלא את האיצטדיון שלה, על 22 אלף המושבים שבו, כאשר קבוצת הכדורגל המקומית משחקת במקום. להבדיל מהאולימפיאדות בעבר, כל המבנים שנבנו הפעם הם קבועים.
כמה איצטדיונים הושכרו בחוזים קצרי טווח להופעות רוק, להופעת "חופשה על הקרח" ולהופעות הלהקה הנודדת של המחזמר "קאטס". אבל אירועים כאלה הכניסו פחות מחמישה מיליון דולר - לא מספיק כדי לשלם את עלות התחזוקה. במסלול מרוץ הקיאקים, בבריכת הבטון שאורכה 270 מטר, השתמשו באחרונה ביולי למרוץ סלאלום אופניים במסגרת גביע העולם. הסבסוד היה ממשלתי.
כמה ימים אחרי המרוץ קיימו פקידי ממשלה מסיבת קוקטייל ליד הבריכה. בשעה שהאורחים התאספו סביב השולחנות המכוסים מפות שעליהם הונחו כוסות שמפניה וסלמון טרי, שרת התרבות של יוון, פאני פאלי-פטראליה, וראש החברה הממשלתית החדשה "נכסי הלניק אולימפיק" ניסו, כמו שני סוכני נדל"ן, לקדם את האתר כפארק מים.
האתר הוא אחד מכ-20 אתרים אולימפיים שהממשלה מפרסמת, בתקווה שמשקיעים בינלאומיים יחתמו על חוזים ארוכי טווח שיקדמו את התיירות היוונית. ביום הראשון של הסלאלום החלה "נכסים אולימפיים" - שמונתה לנהל את האתרים - לקבל הצעות להפעלת מסלול קיאקים, משטח למשחק הבדמינטון ובניין שיאחסן את מרכז השידור הבינלאומי. הממשלה מתכננת לחפש מפעילים למרכז לכדורעף חופים ולמתקני טאי קוון דו וסיף.
"האתרים הבעייתיים ביותר הם האיצטדיונים בערים הקטנות", אומר כריסטוס הדג'מנולי, נשיא "נכסים אולימפיים". הוא אינו מטפח תקוות כי יימצא שימוש לאיצטדיון כדור הבסיס. "ממשלת יוון לא תפתח בקמפיין הזוי כדי ליצור ביקוש לספורט חדש".
במובנים מסוימים, ירושת המבנים האולימפיים היתה למעמסה פוליטית המחדדת את ההבדלים בין המפלגה הדמוקרטית החדשה, שעלתה לשלטון במארס בשנה שעברה, חמישה חודשים לפני תחילת המשחקים, לבין המפלגה הסוציאליסטית, קודמתה בשלטון. שני הצדדים מחליפים היום האשמות בשאלה מי החמיץ כאן הזדמנויות.