בית ה-NFC מערב היה בדיחה בשנים האחרונות, ולא אחת מצחיקה במיוחד. הקבוצות שם נראו רע, לא הגיעו למלוא מימוש הפוטנציאל ואפילו הסיאטל סיהוקס, קבוצה בלי מסורת מספיק מוצדקת לשמחה לאיד, עוררו סלידה בשל חוסר האפקטיביות ואי מיצוי הפוטנציאל.
אי אפשר להיות יותר מדי אופטימיים כשמסתכלים על הבית הזה השנה, אבל ניתן למצוא מספר נקודות אור.
אריזונה קרדינלס
נוסדו: 1920 בשיקגו. ב 1960 עברו לסנט לואיס ומ 1988 הם נשרפים במדבר אריזונה.
מאזן ב-2004: 10:6 , פלייאוף אחרון ב 1998.
העברות בולטות: קורט וורנר, ההוכחה הקיימת שיש חייזרים על פני כדור הארץ, יפתח כקוורטרבק. צ'יקה אוקפור הקיצוני הגנתי ואנטרל רול הקורנרבק שנבחר בסיבוב הראשון בדראפט, ינסו להוסיף מחץ בהגנה. אמט סמיט הגדול פרש, שון קינג הק"ב ופרדי ג'ונס הקיצוני הלחוץ עזבו.
דניס גרין הוא אחד המאמנים הכי אנדררייטד בפוטבול. נכון, הרקורד שלו בפלייאוף לא מרשים אבל לבנות קבוצה הוא יודע, והוא מוכיח זאת שוב באריזונה. לקרדינלס יש הגנה לא רעה שאף השתפרה עם ההחתמה של צ'יקה אוקפור והבחירה של רול וגרין, שניהם פותחים לגיטימיים, בדראפט האחרון.
בהתקפה מככבים צמד רסיברים צעיר ומלהיב, בולדין ופיצג'רלד. אף אחד באריזונה לא מצטער יותר מדי על הפרישה של סמית', גרין ידוע ממילא בחיבתו העמוקה ל"ועידת רצים" והתחושה היא שעם ג'יי.ג'יי. ארינגטון שנבחר בסיבוב השני בדראפט, ומרסל שיפ הותיק יותר החוליה הזו תיתן יותר תפוקה השנה.
אלא שהבעיה העיקרית של הקבוצה בעונה שעברה, עמדת הקוורטרבק, לא בטוח שנפתרה. קורט וורנר ינסה לשקם את הקריירה שלו בפעם האחרונה, אחרי הדעיכה שלו בראמס ובג'איינטס. הרבה מגורל הקבוצה תלוי ביכולתו, ודניס גרין מקווה לסחוט בדיוק מספיק מוורנר עד שג'וש מקאוון חסר היציבות יהיה מוכן לפתוח על בסיס קבוע.
תחזית: 8:8, ועם וורנר בכושר משחק פלייאוף היא לא מילה גסה.
סט. לואיס ראמס
נוסדו: 1937 בקליבלנד. ב 1946 עברו ללוס אנג'לס והחל מ 1995 האיילים בסנט לואיס
מאזן ב-2004: 8:8 , עלו לפלייאוף כויילד קארד והפסידו לאטלנטה בסיבוב השני.
העברות בולטות: כריס קלייבורן ודקסטר קוקלי יחזקו את שורת הליינבקרים. אלקס בארון, בחירת הסיבוב ראשון בדראפט, ינסה לעשות אותו דבר לקו ההתקפה.
עזב: כריס צ'נדלר, הק"ב המחליף והקשיש.
העונה שעברה היתה די מביכה עבור הראמס. פתיחה גרועה עם הפסדים לנמושות כמו מיאמי ואריזונה ואחר כך סיום עונה טוב שהביא אותם עד לסיבוב השני בפלייאוף שם הובסו ללא תנאי ע"י ויק וחבורתו.
הבעיה היתה בעיקר הגנה, והקבוצה חיזקה עצמה מאוד בתחום הזה עם ההחתמה של קלייבורן וקוקלי. בהתקפה בולג'ר הוא ק"ב סולידי שמגובה בחבורת תופסים מהטובות בליגה. הולט וברוס יחד עם הצעירים קרטיס ומקדונלד מהווים איום אווירי מתמיד לכל הגנה. מרשל פולק המזדקן יפנה השנה את מקומו כפותח לסטיבן ג'קסון המלהיב, שגם מעליו מרחף סימן שאלה של נטיה להיפצע, אך יש לו פוטנציאל להיות מהטובים בליגה. הצלחתו תלויה כמובן בחורים שיצליח לפתוח לו קו ההתקפה שיעבור שינוי משמעותי, בין השאר עם אלקס בארון הרוקי, ובתקווה שאורלנדו פייס יתן עונה טובה יותר מזו שהייתה לו ב 2004.
למרות ה"הצלחה" היחסית, ובעיקר בגלל חוסר היציבות בעונה שעברה והמאזן הלא המשכנע, זוהי עונת מבחן למאמן השנוי במחלוקת, מייק מארץ.
תחזית: 6:10 בעיקר בגלל הבית הקל.
סן פרנסיסקו פורטי ניינרס
נוסדו: 1950
מאזן ב-2004: 14:2 , פלייאוף אחרון ב 2002
העברות בולטות: מרקז דאגלאס הקיצוני ההגנתי, ג'ונאס ג'נינגס התאקלר, ג'וני מורטון התופס וג'ו נדני הבועט הצטרפו. היישר מהדראפט מגיע הבחירה הראשונה ועתיד המועדון, הקוורטרבק אלקס סמית'.
עזבו: סדריק ווילסון התופס, יחד עם ערימה של שחקני הגנה שפג תוקפם.
עם כל הכבוד לאלכס סמית' וחוזה הענק שלו, את השינוי המהותי עשו השנה הניינרס בצוות המקצועי והניהולי. אחרי העונה הגרועה בתולדות הקבוצה, נבעטו החוצה המאמן אריקסון והמנכ"ל דונהיו והניינרס שמו את מבטחם במייק נולאן, מאמן הגנה מוערך ובנו של מאמן העבר של הקבוצה דיק נולאן, שזו לו המשרה הראשונה כמאמן ראשי.
נולאן החתים מספר שחקנים כמו לדוגמא מרקז דאגלס שמתאימים יותר לשיטת ההגנה בה הוא מעונין לשחק. בשיטה זו, קו ההגנה העיקרי הוא הליינבקרים, אולי החלק החזק בהגנה הרעועה של הניינרס בשנה שעברה. את החוליה הזו מוביל ג'וליאן פטרסון, שחקן הפרנצ'ייז הכשרוני, שהחמיץ את רוב העונה שעברה בשל פציעה אך אמור לחזור בכושר מלא.
בהתקפה אמור אלכס סמית' לפתוח למרות ה"מאבק" על התפקיד מול טים רטאיי. השאלה למי הוא ימסור היות והחוליה החלשה ביותר בקבוצה היא התופסים. ברנדון לליוד הוא "ותיק" התופסים בקבוצה, אך לצד תפיסות מרהיבות, הוא נעלם לפרקי זמן ארוכים מדי כששומרים אותו חזק. הטייט אנד אריק ג'ונסון הוא מטרה בטוחה ואמינה שקבע שיא קבוצתי בתפיסות בעונה שעברה. אחריהם יש בעיקר מדבר של סימני שאלה. ג'וני מורטון הותיק הוחתם אבל לא ברור למה, והצעירים ארנאז באטל ורשון וודס ייאבקו על זמן משחק. לרץ האנמי קווין בארלו, הזריק נולאן כדור מוטיבציה בדמות פרנק גור, רץ מצוין (אך מאותגר פציעות) ממכללת מיאמי שישמש לבארלו כמשפר ביצועים ותזכורת שבניגוד לשנה שעברה, יש אלטרנטיבה.
תחזית: 10:6 ונאמר אמן.
סיאטל סיהוקס
נוסדו: 1976
מאזן ב-2004: 7:9, הפסידו בויילד קארד לסנט לואיס
העברות בולטות: הרבה גימלים עם קו הצטרפו (ג'יימי שארפר הליינבקר, ג'ו ג'ריווישיוס וג'רום פיית'ון התופסים).
עזבו: רוב הליינבקרים (בעיקר צ'אד בראון ואנתוני סימונס) וקורן רובינסון אחד. אה, כן, גם שחקן בשם ג'רי רייס עזב. עצוב.
מייק הולמגרן מתקרב בצעדי ענק לתום תקופת החוזה שלו בסיאטל. אחרי שש שנים עומדות לזכותו שתי הופעות פלייאוף, שתיהן הפסדים בסיבוב הראשון. זה הזמן מבחינתו להתעורר. בנסיון לשפר את ההגנה הגרועה של הקבוצה הוחלף למעשה כל סגל הליינבקרים. ג'יימי שארפר המצוין ינהיג חבורה של צעירים (לופה טטופו ולירוי היל כנראה יפתחו כבר בעונתם הראשונה בליגה) מוכשרים שבצוותא עם קו אחורי חזק כמו בשנה שעברה יכולים לשדרג קצת את ההגנה הזו.
בהתקפה חוזרים רוב התותחים לעוד עונה. שון אלכסנדר סיכם לשנה אחת, והוא ימשיך להיות אחד הרצים הטובים בליגה. מאט האסלבק הוחתם על חוזה ארוך טווח, בתקווה שזה יעזור לו לשחק רגוע ויעיל בהתאם לפוטנציאל הלא ממומש שלו עד כה. את עזיבתו של קורן רובינסון ניתן גם לרשום בצד החיובי פחות מסירות מופלות. הקבוצה צירפה שני רסיברים אפורים, ג'רווישיוס ופאת'ון, שיתנו כתף לדראל ג'קסון, שהשתלט סופית ובלעדית על עמדת הרסיבר מספר אחד של בזי הים.
תחזית: 7:9. למרות השינויים, סביר שהקבוצה תמשיך לדרוך במקום.