צפירת ארגעה

אתמול (חמישי) קיבלנו הזדמנות ראשונה ואמיתית לראות מה יצא מהתבשיל שהכינו לוני הרציקוביץ', ניר קלינגר ואלי דריקס בקיץ האחרון. התרשמויות ראשונות לפניכם.

נדמה שמרוב מסיבות עיתונאים נוצצות וקוקטלים זוהרים שבישרו על החתמת הגלקטיקוס, לראשי מכבי תל-אביב לא היה כנראה זמן לעצור רגע ולחשוב מה היתה הבעיה העיקרית של הקבוצה בעונה שעברה.

נדמה, לפחות על-פי כמות המצבים אליהם הגיעה הקבוצה של קלינגר בשני המשחקים הראשונים שלה, שהליך הסקת המסקנות המתבקש, הופקר לטובת הליך מכירת המנויים. נדמה, לפחות על-פי מה שראינו בניקוסיה ובלומפילד, שרק השמות התחלפו במכבי תל-אביב, אבל סגנון המשחק העקר והאפור טרם נגדע מהשורש. נדמה, בעצם די בטוח, שלמכבי תל-אביב אין עדיין חלוץ, שיוציא לפועל את ההזדמנויות הספורות אליהן היא מגיעה, תוך הנעת הכדורגל הסבלנית לרוחב המגרש. נכון לרגע זה, זאת אותה גברת, בשינוי אדרת.

לקלינגר לפחות נותרו עוד שבועיים כדי לקלוט איזה חומר גלם נדיר רץ לו על הדשא. לקלינגר נותרו עוד שבועיים כדי להבין שמאמן אמור להתאים את סגנון המשחק לשחקנים שיש לו, ולא ההיפך; כדי לוותר על שיטת ה-4-5-1 השבלונית, המעייפת, הלא יעילה, ולהפיק את המירב מהכלים הכבדים שיש לו בארסנל. הנעת הכדור הסבלנית, המסודרת, לרוחב המגרש, שאפיינה את מכבי בעונה שעברה, לא מתאימה ליהלומים כמו אייל ברקוביץ' וג'ובאני רוסו. השף, שהיה רגיל לבשל ארוחות גורמה לחלוצים של ווסטהאם ומנצ'סטר סיטי, מוצא את עצמו מכין סנדוויצ'ים קרים לסאלם אבו סיאם ויובל שפונגין. מסירות האמן שלו יתבזבזו לרוחב המגרש, אם שחקני מכבי תל-אביב לא ילמדו לעשות תנועה לעומק. בפעם היחידה שזה קרה בניקוסיה, כאשר אויג'ן טריקה עשה תנועה אלכסונית, קיבל בישול נפלא מברקוביץ' ובעט לשער בסיבוב, ראינו סוף סוף ניצוץ ממכבי תל-אביב. קלינגר יצטרך להפנים במהרה שחומר הנפץ שיש לו ביד חייב עוד ניצוצות כאלה כדי להידלק, ולא משמעת טקטית. נראה שהשלב המכריע במהפכה שעברה מכבי תל-אביב בקיץ, טרם בוצע. ומהפכות לא עוצרים באמצע הדרך.

הדרך היחידה לשבור את השבלונה של קלינגר, היא לעבור לשחק עם שני חלוצים במרכז הרחבה, כפי שהבטיח לעשות בשלהי העונה שעברה, אך טרם אזר אומץ לעשות כן. לא ברור כיצד מכבי חשבה לצאת למלחמה נגד מכבי חיפה והפועל תל-אביב עם שני חלוצים בסגל, ז'וזה דוארטה ואופיר חיים, כאשר האחרון רק חוזר מפציעה ארוכה. למזלו של קלינגר, יש לו עוד מספיק זמן כדי להפר את חוסר האיזון בסגל שלו, וגם לטייח במהרה את פאשלה דוארטה (שלא ברור למה אף אחד בדק אותו לפני החתימה) וטריקה (שלא ברור מי קבע שהוא חלוץ ולמה הוא בכלל משחק לפני לירן כהן). בלי שני חלוצי מטרה אמיתיים במרכז הרחבה, למסירות של אייל ברקוביץ' ולפריצות של ג'ובאני רוסו באגף, לא יהיו שום משמעות. בכדורגל המודרני, החלוץ הפך להיות החלק הכי מכריע בקבוצה. כולם כבר יודעים לבצע שמירת לחץ, להניע כדורגל, אבל הקבוצות המצליחות באמת הן אלו שיש להן מוציא לפועל שכובש באחוזים גבוהים. סמואל אטו ורוברטו קולאוטי הן שתי דוגמאות קיצוניות לכך. זה לא יהיה הוגן להפיל את התיק הכבד הזה על ילד כמו רועי דיין. לא כלפי החלוץ, ולא כלפי 9,000 האנשים שעשו מנוי כדי לראות גלקטיקוס. מול אפואל ניקוסיה, השקר הזה עבר איכשהו, השליטה האופטית במרכז המגרש עשתה את שלה, אבל מול הפועל המקורית במחזור השני זה עשוי לעלות ביוקר.

תתעלמו רגע מהתוצאה, הרי אם היא היתה שונה, הדעות היו שונות. זה בדיוק מסוג המשחקים המעטים שלא מחויבים לעמוד במבחן הזה. מנקודת המבט של אוהד מכבי ת"א שצמא להצלחות, אפשר לפלוט אנחת רווחה, גם אם חלושה וזהירה, ולקרוא: "הללויה, הקבוצה משחקת כדורגל". לא משנה איזה, לא חשוב כמה תכליתי ולא עקרונית העובדה ששוב אין רגל מסיימת ואין חלוץ – מכבי ת"א מניעה כדור וחושבת על השער, משהו שלא עשתה כבר שלוש שנים.

משחק אחד רע בגביע הטוטו, כמו גם משחק סביר מינוס בגביע אופ"א, לא מלמדים על עונה שלמה. להסיק איך תשתלב מכבי ת"א במרוץ לאליפות כבר עכשיו זה חובבני ומיותר. זה גם לא חשוב, כי מה שרוצים במכבי ת"א לבחון כרגע הוא שאלת מיליון הדולר: האם על המגרש תשחק קבוצה או אוסף כוכבים?

ותהיה קבוצה למכבי ת"א. יש פוטנציאל גדול לקבוצה, שמסוגלת לשלוט ולהיות דומיננטית. על הטאץ' של איל ברקוביץ' לא צריך להתעכב. בלסינג קאקו עשה עבודה טובה במרכז השדה. סלאח אבו סיאם קיבל ביטחון מהעובדה שהוא צריך למסור לרוסו ולא לשוקי נגר. אבי יחיאל היה שקט, גונזאלס היה טוב בדרך כלל, אבל יש לו נטייה להרפתקנות, וזו עובדה מדאיגה קצת. הקישור תיפקד כמו שצריך עד שנגמר לברקוביץ' ורוסו האוויר. אם קלינגר ילמד את נקודת השבירה שלהם ויכניס את לירן כהן או ארז מסיקה בזמן, זו צפויה להיות בעיה פחות משמעותית. העקב אכילס נמצא בהתקפה, כי טריקה הוא לא חלוץ מטרה, ובלי חלוץ כמעט בלתי אפשרי להבקיע בכדורגל.

בשורה התחתונה, הדבר הכי גדול שהורגש במכבי ת"א של המחצית הראשונה היה חדוות משחק, שמחת חיים. משהו שלא ראינו מהקבוצה הזו בשנים האחרונות. אי אפשר לעמוד על טיבה המדויק של אפואל ניקוסיה, משהו בין מאלמו להפועל פ"ת. ההתפעמות של רן בן שמעון כאילו זו היתה מינימום ליברפול היתה מוגזמת במיוחד. אבל זה לא משנה, כי בשנתיים האחרונות מכבי העיפה כדורים ליציע מול כל יריב. דין ז'ילינה כדין באיירן מינכן. במשחק בקפריסין זה לא היה כך. ראינו שחקנים שרוצים ומשתדלים, ושעולים לדשא כדי לנצח. בסופו של דבר, בשבל הזה זה הכי חשוב.

משפט אחד שאמר ניר קלינגר בסדרה "צהובים" של רינו צרור נחרת בזיכרון הקולקטיבי של עולם הכדורגל הישראלי. "הוא בן אדם מסוכן", אמר המאמן על כוכבו המשוחרר, אבי נמני, ועורר סערה. למרבה האירוניה, זהו אחד מרגעיו הטובים ביותר של קלינגר בסדרה של צרור. הוא מספר על אירוע שבו ביריונים איימו עליו ועל משפחתו, מאוהדיו של מספר 8. קלינגר מדבר מתוך סערת רגשות, ומעורר אמפתיה רבה. אלא שבשאר הסדרה הוא מצטייר כאיש שהוביל את מכבי, כמעט במו ידיו, אל פי התהום.

קלינגר נתן לצרור גישה לאירועים האינטימיים ביותר בחייה של קבוצתו דווקא בשנתה הקשה ביותר, ונחשף במערומיו. הוא מאשים את שחקניו בכישלונות ללא הפסק, מצרף לקבוצה את מומחה הוינריות ההזוי יהודה שנער, מדבר רוב על זמן על מוטיבציה ועל התלהבות במקום על כדורגל, ובעיקר, לוקח אחריות מוחלטת על המהפך המחשבתי במכבי תל אביב, שהפך אותה לקבוצה האפורה ביקום. למכבי תל אביב יש הרבה נקודות תורפה בעונה הנוכחית – השוער הבלתי אמין, ההגנה החדירה, הקישור המועד לפציעות, ההתקפה החסרה – אבל אם להסתמך על "צהובים", קלינגר הוא הסיבה הגדולה ביותר לדאגה.

שני המשחקים הראשונים אינם מוחקים את סימני השאלה. קלינגר זז הצידה בקיץ, כי רק כך יכול היה לשמור על מקום עבודתו. התוצאה היא קבוצת כדורגל לא מאוזנת בצורה קיצונית, שמאחוריה ציפיות לא ריאליות ובלתי ניתנות להגשמה. אחרי שני הפסדים, אפשר להאמין שמפלס הלחץ במכבי גואה. יש אנשים שפורחים במצבים הללו, אבל קלינגר אינו נמנה עליהם. הוא מתכנן מן הסתם את שיחת המוטיבציה הבא, מלקט את הקטע הנכון מהספר הנכון, מחפש את המאמר העיתונאי שידרבן את חניכיו, אבל המילים היפות שלו אינן מצליחות להסתיר את הלהבה הבוערת בפנים. אם הנאומים חוצבי הלהבות לא גרמו לאמיל אמבמבה ואלי ביטון לפתוח מבערים בישבן, ספק אם הם יעשו משהו לסוסי קרבות כמו נמני, אייל ברקוביץ' וג'ובני רוסו. מול חבורה כזאת ייבחן קלינגר אך ורק לפי הידע המקצועי שלו. ומוזר ככל שזה יישמע, על אף אליפות, גביע והעפלה לליגת האלופות בשלוש העונות שלו במכבי, עדיין לא ברור באיזה מאמן מדובר. קשוח? ברור. ביצים גדולות? בטוח. כדורגל? לך תדע. קלינגר יצטרך לספק תשובות ראשונות לשאלה האחרונה כבר בעוד שבועיים. אם לא, האיש המסוכן יישאר במכבי הרבה אחריו.