קריאה למרד

מאת ברוך שמילוביץ'

בדקה ה-35 של משחק האליפות ה-41 של מכבי תל אביב, הרגיש אריאל מקדונלד כאב חד ברגל. הוא ירד לטיפול וגילה שהוא סובל ממתיחה בשריר. לא ממש פציעה, אבל בכל זאת טירדה. בסוף המשחק אמר מקדונלד, בדרכו המיוחדת כל כך: "כנראה שזאת הדרך של הגוף לומר שהעונה נגמרה".

האמירה הזאת - רומנטית ככל שתהיה - מבליטה בבהירות מסנוורת את הטיפשות שבתוכה חי הכדורסל המקומי. כואב לו, אבל הוא לא מבין שזה איתות שמשהו לא בסדר ושאסור להמשיך בצורה הזאת. או שהוא מבין, אבל פוחד שיבדקו אותו ושיתנו לו ישר בפנים את גודל הזוועה.

דומה שהשנה, יותר מתמיד, שמחת האליפות של מכבי תל אביב, במיוחד בעונה כל כך מפוארת, נאלמה על ידי תחושת התסכול של כל אלה שהם לא מכבי תל אביב. ולראיה - מעולם לא היו כל כך הרבה התבטאויות ביקורתיות על אליפות הוגנת, שהשחקנים הכי טובים הצליחו להביא למועדון הכי מפואר. הביקורת לא באה בהכרח משנאה צרופה, כמו שנוח לאוהדי ואנשי מכבי תל אביב להבין, אלא מתוך כאב. הגוף הזה, שנקרא ליגת הכדורסל הישראלי, כואב והוא מתחנן שזה ייפסק. ומה שהכי מתסכל הוא שהתרופה נמצאת בהישג יד, אבל לאף אחד אין אומץ לקחת אותה. זה עלול להיות מר וצורב ואולי מאוחר מדי.

הפתרון, גבירותיי ורבותיי, הוא אחד - מרד. כל מערכת מעוותת, בפוליטיקה, בכלכלה וגם בתחומים פחות חשובים כמו ספורט, לא יכולה להחזיק מעמד, אם היא מזיקה. ולא משנה עד כמה נערצות הן הדמויות העומדות בראשה. אם המצב לא טוב יש שתי ברירות - שינוי או מוות. לכן יבואו נא כל אלה שרוצים שינוי אמיתי, יושבי הראש, העיתונאים (שבכוחם לשנות הרבה יותר ממה שהם יודעים) וכן, גם האוהדים, ויחליטו על חוקים חדשים ובראשם תקרת שכר. לא צריך את חוק בריסקר ולא את הקטנת ליגת העל על חשבון הרחבת ליגת התת. צריך פשוט לקבוע מקסימום. אם זה מתאים לדיוויד שטרן, זה אמור להספיק גם לדני קסטן. ואם זה לא מתאים לשמעון מזרחי, יש מגרשים גדולים יותר לשחק בהם.

אם תקרת השכר תהיה אפילו חמישה מליון דולר, כשעשרים אחוז מהם ילכו לנייט האפמן או לעודד קטש, גור שלף יוכל לעבור לירושלים או לחזור לגליל, בלי להרגיש שהוא החמיץ משהו. יו"ר אליצור קרית אתא ידע שלמרדף שלו אחרי מקורות מימון יש קו סיום ושהוא אחיד. מכבי תל אביב, לא ביום אחד וגם לא בשלוש עונות, תשוב להיות קבוצת כדורסל שמתחרה בין שוות והקהל יבוא. אין לכם מושג כמה שהוא יבוא.

ואם מכבי לא רוצה? אז לא צריך. יש יורוליג ויש ליגה צפון אירופית ויש סי.בי.איי. תהפוך האלופה הנצחית למועדון שמייצג את ישראל בכל מקום בחו"ל, תתמודד מדי יום חמישי ביד אליהו נגד בריונים בגודל שלה ותמשיך לנפח שרירים כאוות נפשה. בלי הגבלות על מתאזרחים, בלי ניג'וסים של רודפי צדק ויפיי נפש ובלי תחושה מתמדת של קדוש מעונה. מאה האוהדים שיקנו מנוי למכבי ראשון לציון, יידעו שאליפות היא לא מלה גסה, וסחתיין על הקלישאה. בדיוק כמו שמאמין כל זר שמגיע לשחק במכבי רמת גן או בגבעת שמואל.

בטורו, שהתפרסם כאן לפני כמה ימים, הפליא הפרשן אביב לביא בהצגת המשוואה שאומרת שככל שטוב יותר למכבי רע יותר לכדורסל הישראלי. זו כל התורה על רגל אחת וגם שמעון מזרחי, בסתר ליבו, יודה בזה. מכבי תל אביב הוא גוף של ילד גדול, שיודע להסתדר בעצמו ושעשה זאת יותר טוב מכולם במשך ארבעה עשורים. הגיע הזמן שהגופים הפחות חזקים יפסיקו להתעלם ממה שהם מרגישים וממה שצריך להיעשות. כי לא סתם ברא אלוהים את הכאב. הוא עשה זאת, כמו שאחד המאמינים הגדולים בו אמר, כי כנראה זאת הדרך לומר שהעונה נגמרה.