בית ה-NFC מזרח הוא בית קשוח, חזק ועל היריבויות המסורתיות בין החברות בו אפשר למלא עמודים שלמים. בארבע שנים האחרונות שולטת בבית ללא עוררין הפילדלפיה איגלס כששאר יריבותיה לא מסוגלות לתת לה קרב ראוי. גם השנה צפויים האיגלס להמשיך את ההצלחה והתיאבון שלהם רק גדל לאחר ההגעה לסופרבול שנה שעברה. דאלאס, שהביאה קווטרבק חדש צפויה להוות אתגר מסוים לדומיננטיות של הנשרים ו-וושינגטון וניו יורק המתחדשות ינסו בעיקר לבנות שלד טוב לשנים הקרובות בתקווה, לא לגמרי ריאלית, להיות מתמודדות כבר השנה.
שירו שירים לפילדלפיה נשרים
קבוצה: פילדלפיה איגלס
נוסדה: 1933
מאזן ב-2004: 3:13 , אליפות ה-NFC והפסד בסופרבול לניו אינגלנד
העברות בולטות: אף שחקן משמעותי לא הצטרף למעט נבחר הדראפט הטרי, הקיצוני ההגנתי מייק פטרסון שצפוי לתת תפוקה מיידית. ג'רמיין מייברי שעזב ייחסר בקו ההתקפה, הרסיבר הפרימדונה פרדי מיטשל לעומת זאת, ייחסר רק מסיבות חברתיות.
ארבע שנים לקח לאיגלס להוריד את הקוף (קוף? ממותה!) מהגב שלהם ולנצח סוף סוף את גמר הNFC בנסיון הרביעי שלהם. השמחה של אוהדי פילי המיוסרים התחלפה מהר מאוד בתוגה כששבועיים מאוחר יותר הפסידה הקבוצה בסופרבול ושלחה את האיגלס לפגרה לעשות חושבים.
על פניו אין שום סיבה שהנשרים לא ימשיכו גם השנה את ההצלחה של השנים האחרונות - השלד של הקבוצה נשאר זהה, עם דונובן מקנאב מאחורי הסנטר, ברייאן ווסטברוק בבקפילד, ההגנה הסולידית ואנדי ריד מאחורי הקווים. אולם טרל אוונס, התופס שהביאו האיגלס שנה שעברה על מנת לעשות את הצעד הנוסף לעבר האליפות הפך לחוליה החלשה שעשויה להרוס לאיגלס את העונה. במהלך הפגרה וגם עכשיו, מתנהל קרב, בעיקר באמצעי התקשורת, בין T.O. להנהלת הקבוצה על שיפור חוזהו של הראשון ואם לא יצליחו ראשי הקבוצה לפתור את התסבוכת לפני פתיחת העונה הרי שהיא צפויה להעיב על כולה, גם אם אוואנס יחליט באי רצון לשחק.
אז מה יהיה: בעידן תקרת השכר, הגעה ל-4 גמרי חטיבה רצופים היא הישג מרשים, הגעה ל-5 רצוף זה כבר משימה מהסוג שטום קרוז צריך להתמודד איתה. לאיגלס יש מספיק כלים, התקפיים והגנתיים, כדי להמשיך להיות דומיננטים ולנצח 12 משחקים ולקחת את הבית. שחזור של ההצלחה של שנה שעברה יהיה כבר סיפור אחר לגמרי.
אל תפספס
ביל ודרו: כמו לפני עשור
קבוצה: דאלאס קאובויס
נוסדה: 1960
מאזן ב-2004: 10:6
העברות בולטות: הק"ב דרו בלדסו הגיע מבפאלו כשחקן חופשי כדי לחבור למאמנו משכבר בניו אינגלנד בנוסף לרץ אנתוני תומאס שהגיע משיקגו. הליינבקר דמרקוס וויר והקיצוני ההגנתי מרקוס ספירס הגיעו בשני הסיבובים הראשונים של הדראפט וצפויים לתת תפוקה מיידית. הותיקים טסטוורדה, אדי ג'ורג' ודארן וודסון פרשו.
כשביל פארסלס, אחד מהמאמנים הגדולים בתולדות הליגה, הגיע לפני שנתיים לדאלאס הציפייה היתה שהנה הנה הבויס חוזרים לימים הגדולים של שנות התשעים. ואכן, בעונתו הראשונה הצליח הטונה לקחת את דאלאס לפלייאוף עם חומר שחקנים מוגבל ביותר, רק כדי להפסיד בסיבוב הראשון. אך הציפיות להמשך המגמה בעונה שעברה התבדו מהר מאוד כאשר התברר שאפילו לגאון כמו פארסלס יש גבול למה שאפשר לעשות עם מעט מדי.
על מנת לנסות להפוך למתמודדים כבר השנה, עשתה דאלאס מקצה שיפורים נרחב שבמרכזו עומדת הבאתו של בלדסו והמעבר ההגנתי לשיטת ה3-4. בלדסו, שהוא סוג הק"ב האהוב על פארסלס נייח ובעל זרוע חזקה אמור לשדרג את התקפת המסירה של הקאובויס. ביחד עם הרץ המצוין ג'וליוס ג'ונס שבסוף העונה שעברה הראה ניצוצות מבטיחים, התקפת הבויס נראית כמו משהו שפארסלס סוף סוף יכול לעבוד איתו.
המעבר לשיטת ה3-4 (3 שחקני קו הגנה, 4 ליינבקרים), הוא טרנד אופנתי בליגה בעקבות ההצלחה של ניו אינגלנד והוא הימור מצידו של פארסלס ששחקניו מעולם לא הורגלו לשחק בשיטה זו.
אז מה יהיה: למרות הנטיה לחשוב שהעונה בידיים של בלדסו, הרי שחוסר במטרות מסירה צפוי להעביר את הדגש בהתקפה למשחק הריצה, ושם לבויס דווקא יש הרבה מה להציע. הבית קשה ולכן לא תהיה לדאלאס עונה של 12 ניצחונות אבל ל-9 ניצחונות וסיכוי לווילד קארד זה עשוי להספיק.
אצל איליי, פלקס וטיקי בחצר
קבוצה: ניו יורק ג'איינטס
נוסדה: 1933
מאזן ב-2004: 10:6
העברות בולטות: התופס פלסיסקו בורס הגיע כשחקן חופשי מפיטסבורג והתאקל ההתקפי מקנזי צפוי לשפר את ההגנה סביב איליי. הרץ רון דיין והק"ב קורט וורנר עזבו.
אם שנה שעברה היתה שנת התחדשות לענקים, עם מאמן וק"ב חדש, הרי שהשנה טום קופלין צריך להתחיל לקבל תפוקה מהקווטרבק הצעיר שלו. אחרי עזיבתו של וורנר, איליי לא צריך להסתכל יותר מאחורי הגב והקבוצה נתונה בידיו לטוב ולרע.
הבעיה העיקרית בחלק ההתקפי של הג'איינטס בשנה שעברה היתה ההגנה על הק"ב ועל מנת להצליח השנה, קו ההתקפה שלו חייב לתת לו עוד זמן כדי למסור. מי שעוד צפויים לתת לאיליי עזרה הם חביב המדור, הרץ טיקי בארבר שחוזר מעונה מצוינת, הטייט אנד ג'רמי שוקי שלאחר עונה מאכזבת נראה כחוזר לכושר שיא והתופס בורס שהג'איינטס רכשו במיוחד על מנת לתת לאיליי מטרה נוספת ליד אמאני טומר. הגנת הריצה, שהיתה איומה שנה שעברה חייבת אף היא להשתפר כדי שהענקים יוכלו לתת פייט ליריבותיהן המרות כבר השנה.
אז מה יהיה: גם לאח הבוגר למשפחת מאנינג לקח כמה שנים עד שהוא הפך למפלצת שהוא היום. איליי יצטרך לפחות עוד שנה-שנתיים כדי להתרגל למהירות של הליגה, מה עוד שטיקי יתקשה לשחזר את ההצלחה של עונה שעברה. שיחזור של מספר הניצחונות של שנה שעברה (6) נראה יותר מסביר.
הטירוף של סניידר שוב לא יניב פירות
קבוצה: וושינגטון רד סקינס
נוסדה: 1932 כבוסטון ברייבס
מאזן ב-2004: 10:6
העברות בולטות: התופס סנטנה מוס הגיע בטרייד מהג'טס בתמורה ללוורניוס קולס, אף הוא תופס. דייויד פאטן, עוד רסיבר, הגיע מהאלופה כשחקן חופשי.
ג'ו גיבס, המאמן שהצעיד את וושינגטון לשלוש אליפויות, חזר לבירה שנה שעברה לאחר 10 שנות פרישה כשרק חמור לבן חסר לו. אולם כגודל הציפיות כך גודל האכזבה ולמרות אחת ההגנות הטובות בליגה לא הצליחו אדומי העור לייצר שום דבר שמזכיר התקפה והקבוצה העשירה בליגה הורידה עוד עונה לטמיון.
גם העונה המתקרבת לא נותנת יותר מדי סיבות לאופטימיות לאוהדי הקבוצה. קו ההתקפה אמנם השתפר וצפוי לשמור טוב יותר על ראמזי וחשוב מכך לפתוח חורים לקלינטון פורטיס שאכזב מאוד בעונתו הראשונה בקבוצה. החדשות הרעות הן, שראמזי הוא עדיין הק"ב והוא חייב להוכיח שהוא יותר מסתם יד חזקה ושיכולת קבלת ההחלטות והדיוק שלו אכן השתפרו. אם לא, הוא עשוי למצוא את עצמו מתחרה על מקום בהרכב הפותח עם הרוקי ג'ייסון קמפבל שמגיע אחרי עונה מצוינת באובורן. גם ההגנה נחלשה בעקבות עזיבת שחקנים ופציעות ולסקינס יהיה לא פשוט לשחזר את ביצועיה מהעונה הקודמת.
אז מה יהיה: גיבס נוכח בעונתו הראשונה שהרבה מאוד השתנה מאז הפעם האחרונה שבה אימן. בסופו של דבר, אם גיבס יצליח לעשות את ההתאמות הנכונות ולהפוך את וושינגטון לקבוצת פוטבול מודרנית יש לקבוצה סיכוי להתחרות על מקום בווילד קארד, אולם אם לא, הרי שהיא נידונה לעוד שנת מרורים. ההימור שלי גיבס היה ונשאר מאמן מיושן ויותר מ-6 ניצחונות יהיו בגדר הצלחה גם בעונה הנוכחית.