נעבור את זה ביחד

ביום שלישי נגמרה תקופת ההקפאה, שאוסרת על ביצוע מהלכים רשמיים ב-NBA, וכמעט כל מה שהיה בגדר שמועה בשבועות האחרונים נחתם כדת וכדין. אחרי הטרייד המפוצץ ששלח ביום רביעי 13 שחקנים לחמש קבוצות שונות, אפשר לומר בביטחון שרוב התזוזות של תקופת הפרי אייג'נסי כבר מאחורינו.

המגמה המשמעותית ביותר היא התחזקות המזרח על חשבון המערב. זה התחיל עם בחירות דראפט מוצלחות (לברון ג'יימס, דווין וויד, כריס בוש, בן גורדון ועוד) והמשיך בניהול חכם של הג'נרל מנג'רס. אחרי המעבר של שאקיל אוניל לפלורידה בעונה שעברה והפעילות בשוק השחקנים בקיץ הזה, ניתן לומר בביטחון רב למדי כי מלבד סן אנטוניו, שלוש הפייבוריטיות ללכת עד הסוף מגיעות מהמזרח: דטרויט, מיאמי ואינדיאנה.

הגיעו/נשארו: שאריף עבדור ראחים, ג'ף מקיניס וקליפורד רובינסון
עזבו: בריאן סקלאבריני

לפני שנה הנטס נראו בדרך להתרסקות: קניון מרטין נשלח לדנבר "בתמורה לשום כלום" (לפי דבריו של ג'ייסון קיד), קרי קיטלס הועבר לקליפרס עבור בחירת סיבוב שני, קיד התחיל ללכלך בתקשורת, אלונזו מורנינג עשה שביתה איטלקית, והנשיא רוד ת'ורן נראה בדרך החוצה. אבל הגורל של הנטס השתנה בשנייה. קודם הגיע העירה וינס קרטר המעופף, והקיץ עבר בסיין-אנד טרייד מפורטלנד הפורוורד שאריף עבדור-ראחים, בתמורה לבחירת דראפט בודדת. וסוף סוף יהיה לקיד מחליף ראוי, בדמות ג'ף מקיניס.

ת'ורן הוכיח שוב שהוא המנהלים הטובים בליגה, ואחרי שהפך נמושה תמידית לקבוצה שהעפילה פעמיים לגמר הצליח שוב להפוך את הזבל שנשאר לו ביד לזהב טהור. במקום חוזה מקסימום למרטין, לנטס יש את עבדור-ראחים, שטוב מקיי-מארט בהתקפה ובריבאונד, במחיר מציאה של 38 מיליון דולר לשש שנים. כעת, החמישייה של המאמן לורנס פרנק תהיה הכוח ההתקפי האימתני ביותר בליגה, עם קרטר, ריצ'ארד ג'פרסון, שאריף וננאד קרסטיץ' הצעיר, כשעל כולם מנצח מי שהוא אולי מחלק הכדורים הטוב ביותר בעולם - קיד. הנטס חזרו לעילית של הליגה ויילחמו על הזכות לייצג את המזרח בגמר ה-NBA.

המקל בגלגלים: מלבד קיד, אין בקבוצה הזו אף אחד שאפילו מתיימר לעשות עבודה סבירה בהגנה. פרנק בונה על משחק ריצה מטורף סטייל פיניקס כדי ללכת עד הסוף, אבל ראינו עד לאן זה סחב את המקור. כמו כן, ההחתמה של מקיניס מעוררת כמה שאלות, מכיוון שבכל מקום שבו שיחק הוא נחשב לסרטן שהורס את הכימיה הקבוצתית. קשה לראות איך הוא יסכים לחמם את הספסל בזמן שקיד ירשום משחקים של 42 דקות. בעיה נוספת צצה במהלך הבדיקות הרפואיות של עבדור רחים: בעיה מסתורים בברכו מונעת כרגע את ההכרזה על החתמתו. בלעדיו נפער חור ענק מתחת לסל של הנטס.

הגיעו/נשארו: המאמן מייק בראון, לארי יוז, דוניאל מארשל וזידרונאס אילגאוסקאס
עזבו: ג'ף מקיניס ויירי וולש

במקום מייקל רד הסתפקו הקאבס בלארי יוז, הגארד הרבגוני של וושינגטון. בנוסף, דוניאל מארשל יקבל את המקום של דרו גודן בחמישייה, והסנטר אילגאוסקאס ימשיך לתת תפוקה יציבה מתחת לסלים. הג'נרל מנג'ר החדש, דני פרי, עשה בחודש אחד את מה שהאקס ג'ים פקסון לא הצליח לעשות בשנתיים – לבנות סביב לברון ג'יימס קבוצה שיכולה לאיים על הגדולות. השילוב של הילד עם יוז ייתן לפרשים צמד שחקנים שיכול לעשות הכל, ומארשל יספק ריבאונדים וקליעה מבחוץ. גם דיימון ג'ונס ומארקו יאריץ' על הכוונת, כדי לחזק את עמדת הפוינט גארד.

מקל בגלגלים: המאמן הרוקי מייק בראון יצטרך להוכיח שהוא יכול להתמודד ברמות הגבוהות ביותר. בנוסף, מסביב למארשל מתאספים סנואו (ממוצע קריירה של 21.7 אחוזים מאחורי הקשת), יוז (27.3) וג'יימס (32.6). גם בספסל הדליל אין אף אחד שיכול לעזור בקטגוריה הזו. איפה שאראס כשצריך אותו?

הגיעו/נשארו: שאקיל אוניל, יודוניס האסלם, אנטואן ווקר, ג'ייסון וויליאמס, ג'יימס פוזי ואנדרה אמט
עזבו: אדי ג'ונס, קיאון דולינג ורסואל באטלר

שאקיל אוניל התקשר ברגע האחרון והתנדב למחוק 25 מיליון דולר מהחוזה שלו לחמש שנים, מה שמשאיר אותו עם 100 מיליון בלבד. מה עשו בכסף שנותר? ובכן, פט ריילי לא אהב את הקבוצה שהגיעה מרחק משחק אחד ושתי פציעות מגמר ה-NBA, והחליט לשנות גישה. במקום קבוצה שבנויה על שני כוכבים ושורה של רול פליירס אלמוניים וממושמעים, בעונה הבאה ההיט יהיו קבוצה של שני כוכבים ושורה של רול פליירס מפורסמים ובעייתיים. לסטן ואן גנדי יש סגל שחקנים מלא כשרון, שמבטיח התמודדות על התואר כל עוד הדיזל בסביבה. אל תגידו שלא אמרו לכם – פוזי יתגלה כגניבה הגדולה של הטרייד הזה.

מקל בגלגלים: ייתכן מאוד שריילי הרס את האיזון בקבוצה. ווקר (53 מיליון לשש שנים בעבור שחקן של 41 אחוזים מהשדה ו-3 איבודים בממוצע לאורך הקריירה) ו-וויליאמס (39 אחוזים) הם שחקנים לא אמינים שאוהבים את אור הזרקורים בדיוק ברגעים שבהם הכדור צריך ללכת לשאק או לוויד. אלונזו מורנינג קרוב לפרישה ממשחק, ואין אף אחד שיקלע מבחוץ ויפתח את ההגנות עבור סופרמן והפלאש: דיימון ג'ונס צפוי לעזוב, ואדי ג'ונס כבר מחפש דירה חדשה בממפיס. ועוד לא דיברנו על ריילי, שרק מחכה להזדמנות להעיף הצידה את ואן גנדי ולהשתלט על הקבוצה.

מנצחות נוספות: שיקגו תשאיר את אדי קרי וטייסון צ'נדלר במחירי מציאה; אטלנטה הרוויחה את ג'ו ג'ונסון; מילווקי עם מייקל רד, בובי סימונס ואנדרו בוגוט; אינדיאנה עם הרוקי דני גריינג'ר ושאראס; הניקס עם לארי בראון והרוקי נייט רובינסון; יוסטון, שקיבלה בדיוק מה שהייתה צריכה עם סטרומייל סוויפט - אתלטיות בלתי נגמרת.

הגיעו/נשארו: המאמן בוב וויס וריי אלן
עזבו: המאמן נייט מקמילן, אנטוניו דניאלס, ג'רום ג'יימס וכנראה גם ולדימיר רודמנוביץ' ורג'י אוונס

זה לא היה מפתיע, בהתחשב בעובדה שהסוניקס לא אוהבים לשלם הרבה כסף ולאור זאת שהיו להם שבעה שחקנים חופשיים הקיץ פלוס מאמן ממורמר. אז מקמילן עזב למיליונים של פורטלנד, ומלבד אלן, המועדון לא באמת התאמץ להשאיר אף אחד מהשלד שהצליח לסחוט מהספרס שישה משחקים בחצי גמר המערב.

סיבות לאופטימיות: לפחות בשנים הקרובות יהיה לקבוצה הרבה מקום מתחת לתקרת השכר. רק חבל שהיא לא תשתמש בו.

הגיעו/נשארו: בובי ג'קסון, אדי ג'ונס, קירק סניידר, ראול לופז וכנראה גם דיימון סטודמאייר
עזבו: בונזי וולס, סטרומייל סוויפט, ג'יימס פוזי, ג'ייסון וויליאמס וארל ווטסון

הגיע הזמן להגיד את האמת בפנים: ג'רי ווסט איבד את זה. הוא היה המנהל המושלם, אבל בשנים האחרונות הוא מידרדר מהפח אל הפחת. ב-2002 הוא בחר את דרו גודן רביעי במקום אמארה סטודמאייר, ואחר כך שלח אותו לאורלנדו יחד עם גורדן גיריצ'ק בתמורה למייק מילר הבינוני. שנה לאחר מכן ויתר "הלוגו" על הבחירה ה-13 בתמורה לעגלות בשם טרוי בל (ששוחרר) ודאנטיי ג'ונס, במקום לבחור שחקנים כמו לוק רידנאור, ווילי גרין, ג'וש הווארד וקייל קורבר. בין לבין הוא החתים את שיין באטייה ובריאן קרדינל על חוזים מופרכים, וכעת נזרק לפח הדבר היחידי שנתן לקבוצה סיכוי להתמודד על הפלייאוף – העומק. מה שנשאר הוא קבוצה בינונית להחריד.

סיבות לאופטימיות: בסוף העונה ווסט פורש באופן רשמי.

נשארו/הגיעו: ראג'ה בל, קורט תומאס ובוריס דייאו
עזבו: קוונטין ריצ'ארדסון, ג'ו ג'ונסון וג'ייק ווסקהול

בעונה שעברה העמידו הסאנס חמישייה התקפית ששיחקה בסגנון התקפי ומהיר כמוהו לא נראה בליגה. בלי שחקן ציר ובראשות ה-MVP סטיב נאש, פיניקס אצה ורצה והפגיזה שלשות והטבעות על כל העולם. מייק ד'אנטוני קיבל את תואר מאמן העונה ובריאן קולאנג'לו נבחר למנהל השנה.

אבל כדאי להתעכב לרגע על מהלכיו של קולאנג'לו: הוא הביא בעונה שעברה את נאש ו-Q, אבל ויתר על הבחירה השביעית כי חשב שאנדרה איגודאלה כבר לא יהיה על הלוח כשיגיע תורם של הסאנס (פילי לקחו אותו תשיעי). נתן העונה לניקס את הרוקי המבטיח נייט רובינסון ואיבד את ג'ונסון כי התעקש בעונה הקודמת להעניק לגארד 55 מיליון לשש שנים, מול ה-60 שדרש השחקן (ובסוף קיבל 70). במקום חמישה שחקנים מוכשרים, לסאנס יש כעת את סטודמאייר, מאריון ונאש בהתקפה, ואת תומאס, דייאו ובל בהגנה. בלי הגיוון של Q ובלי הולכת הכדור והצליפה של ג'ונסון, נראה שאת גמר המערב הם יראו רק בטלוויזיה.

סיבות לאופטימיות: בקרוב אמארה יקבל הארכת חוזה מקסימלית. לו הסאנס היו משאירים את ג'ונסון, היתה ברשותם חמישייה שלבדה מדגדגת את סף מס המותרות. או אז היה בלתי אפשרי להחתים שחקני ספסל מתאימים וליצור קבוצה מאוזנת. במקום זאת, כעת יש בפיניקס קבוצה עם כלים התקפיים והגנתיים כאחד, והכל בנוי על היגיון כלכלי ארוך טווח.

מפסידות נוספות: וושינגטון איבדה את יוז, קיבלה את קארון באטלר וצ'אקי אטקינס והחתימה את דניאלס למרות שהיא צריכה גבוהים; הלייקרס הימרו על קוואמי בראון האניגמטי ונשארו עם קבוצה רזה בכישרון; מינסוטה לא השיגה לקווין גארנט שום חיזוק; בוסטון נכנסת עמוק לבנייה מחדש אחרי שחרורם של גארי פייטון ואנטואן ווקר.