שוויצריה הגדולה

האדם שסבל הכי הרבה מהדרך בה הודחה מכבי חיפה מליגת האלופות, הוא כנראה המאמן הלאומי, אברהם גרנט. במשך השנתיים האחרונות הוא כבר שכנע את השחקנים שלו ואת עצמנו, שהכדורגלן הישראלי התקדם מבחינה מנטלית. שהוא יכול לצאת ממצבים לא נעימים ולשחק כדורגל טוב גם בשיא הלחץ. אבל עכשיו באה לו המפלה הזו, לה היה שותף יותר ממחצית ההרכב שלו. ואברם, כנראה, מודאג.

למרות שגרנט יכול לשנות זאת לחלוטין, אם רק ינצח בעוד חודש בשוויץ ויעלה את ישראל למונדיאל אחרי 36 שנות היעדרות, לא בטוח שבבאזל תחכה לו יריבה פחות עיקשת ממאלמו השבדית. תחת המאמן ג'קוב קון (קובי, בשבילכם), שוויץ עדיין לא הפסידה באצטדיון סט. ג'קוב בבאזל. מי יודע, אולי לשמו של המאמן ובעיקר לאופיו, יש חלק בכך. קון לקח את הנבחרת אחרי הפסד 1:0 לסלובניה במוקדמות מונדיאל 2002 ושיפר אותה בעקביות, משחק אחרי משחק. השיפור גרר אחריו קמפיין מוקדמות יורו משכנע והופעה משכנעת פחות בטורניר עצמו. בפורטוגל הוא אמנם השיג רק שער אחד ונקודה אחת, אבל עצם ההעפלה היוותה הישג עצום. עכשיו הוא לקראת הישג נוסף וגדול יותר: מונדיאל.

אגב, דבר אחד חשוב לשנן, לפני שאנחנו שוברים את הראש איך אנחנו חוזרים בכל זאת מבאזל עם שלוש נקודות: שוויץ זו לא בדיוק אותה נבחרת ששיחקה ביורו וגם לא אותה אחת שספגה צמד מביך מרגלי יוסי בניון באצטדיון רמת גן. קון, שהפך למקומי הראשון שנכנס לתפקיד המאמן הלאומי מאז 1989, הוא בין האחראים להתפתחות מחלקות הנוער במדינה. עם כניסתו לתפקיד הוא הרגיז לא מעט אנשים, כשאמר לסטפן שאפויזאט וצ'יריאקו ספורצה החטייארים כי הגיע זמנם לפרוש. תהליך הצערת הנבחרת החל באיטיות, אבל ברגעים אלו הוא מגיע לשלביו המתקדמים.

קון, למשל, כבר לא בונה על האחים האקן ומוראט יאקין הזכורים לטוב. גם סטפן הנשוז הוותיק, ששוחרר מליברפול לפני כשנה, כבר מזמן לא רואה מגרש. צמד הבלמים האיטיים שפתח מול ישראל, ברנט האס ולודוביק מגנין, הפכו למטרד לאומי והוחלפו בדגמים חדשים ומשופרים יותר: פיליפ סנדרוס (20), שהולך לראות הרבה דשא אצל ארסן ונגר, לפחות על פי טורנירי ההכנה של ארסנל, ופיליפ דגאן, שחתם לאחרונה בבורוסיה דורטמונד, הם צמד הבלמים החדש של קון. בינתיים, חילוף המשמרות עבר בהצלחה, כששוויץ ספגה רק שער בודד מול קפריסין, איי פארו וצרפת. לבניון הולך להיות הפעם הרבה יותר קשה.

אסור לנו להקל ראש ברוח הצעירה והחדשה של נבחרת שוויץ. מדהים איך בקיץ אחד פלוס-מינוס, שודרג מעמדם של שחקני נבחרת שוויץ בקבוצות הצמרת של אירופה, הרבה תודות להזדמנות ולהצלחה לה זכו במדים הלאומיים. אקדמיות הנוער בשוויץ החלו להפציץ בשחקנים צעירים מצוינים, רובם הגדול בני מהגרים או כשרונות שזוהו בנכר בגיל צעיר. ההשקעה עושה את שלה ועושה רושם שהדור הבא של הנבחרת האדומה, הולך להיות הטוב ביותר בתולדותיה. את התהליך הזה, כאמור, זיהה ג'קוב קון, כשזימן חלק מהילדים למשחקים הרשמיים האחרונים ואף נתן להם דקות משחק לא מעטות.

פיליפ סנדרוס, לדוגמה, 190 ס"מ של בלם מצוין, היה הקפטן במונדיאליטו המוצלח של הנבחרת ובדרך גם הפך לשחקן הרכב לגיטימי בארסנל. פיליפ דגאן, שכבר הראה יכולת מצוינת במשחקי האינטרטוטו של בורוסיה דורטמונד, צפוי גם הוא לתת עונה טובה. הקשר האחורי טרנקילו ברנטה, עוד ילד בן 20, עבר לבאייר לברקוזן אחרי שלקראת סוף העונה הצליח להרשים ב-7 משחקים במדי האנובר, בהם הוא אפילו כבש שני שערים.

אלכסנדר פריי, יוהן ווגל ויוהן וונלאנטן הצעיר, התקדמו גם הם, אבל בשוויץ מדברים כבר על שחקנים נוספים שאמורים להצטרף לסגל הנבחרת בקרוב. על פי ההתאחדות השוויצרית, ישנם כ-30 כדורגלנים עד גיל 18 שחתמו בקבוצות זרות. הייצוא האחרון הוא המגן בן ה-17, יונאס אלמר, שחתם ל-3 שנים בצ'לסי, אך צפוי לשחק בינתיים בשורות צבא המילואים של ז'וזה מוריניו. כל זה עוד לפני שדיברנו על ההצלחה של פ.צ תון, מועדון צעיר ורעב, שכמה משחקניו בוודאי יתקדמו אם הקבוצה תצליח להעפיל לליגת האלופות על חשבון מאלמו. עכשיו לכו תשוו את הנתונים הללו עם הכמות והאיכות של הלגיונרים הישראלים.

האחים יאקין אמנם לא אמורים לשחק מול ישראל, אבל כמה מכוכבי העתיד של שוויץ, הפכו כבר לשחקני מפתח והם אף יותר מפחידים. אליהם אפשר לצרף שמות מוכרים כמו פריי, זוברבולר, ווגל, וויקי וקאבנאס, שיסכנו את השער של דודו אוואט. קו המחשבה שאומר כי שוויץ היא נבחרת לא מאוזנת, עם חלק קדמי יציב והגנה בינונית, כבר לא רלוונטי.

כיום, כאמור, יש לשוויצרים הגנה צעירה, חסונה וטובה יותר, אך עדיין חסרת ניסיון ותיאום. מאז הפסיק להסתמך על הקאן יאקין, עבר קון לשחק בשיטת 2:4:4 קלאסית, כשהוא כמעט ואינו עושה שימוש בשחקני כנף. ווגל וקשר נוסף (וויקי בדרך כלל), אחראים על הקישור ההגנתי המעובה. קאבאנאס ולאחרונה גם טרנקילו ברנטה, הם הקשרים הקדמיים, שמחפים על חוסר היצירתיות והמעוף במהירות ובקצב משחק גבוה. שני החלוצים, וונלאנטן ופריי, משלימים אחד את השני באופן מצוין. פריי הוא המהיר, שיודע לצאת למתפרצות ואילו וונלאנטן הוא סוג של שחקן ציר. שניהם יודעים לטפל בכדור, למסור ולהסתדר עם כדורי גובה.

אחרי שתיארנו את המכלול, הגיע הזמן לעשות היכרות יותר פרטנית עם שחקני נבחרת שוויץ, שכדאי לנו להיזהר מהם.

שחקן חכם שיכול לעשות הכל בקישור ונחשב לחלום של כל מאמן. ווגל הוא שחקן יעיל, אחראי, חרוץ, שיודע לעבוד עבור הקבוצה. בשנים האחרונות צבר הרבה ניסיון ברמות הגבוהות ביותר והוכיח ווינריות וכושר הנהגה. זומן לנבחרת מיד לאחר מונדיאל 1994 ובגיל 18 כבר ערך את הבכורה שלו במדים הלאומיים. ביורו 96' הוא כבר היה שחקן הרכב קבוע, אחרי שהוליך את גראסהופרס לליגת האלופות על חשבון מכבי תל אביב. במועדון מציריך הוא רשם שלוש אליפויות, לפני שעבר לפ.ס.וו איינדהובן. גם עם הקבוצה החדשה שלו הוא רשם שלוש אליפויות, ביותר מ-130 משחקי ליגה. בעונה האחרונה הוא היה מהאחראים להצלחה של איינדהובן, שזכתה בדאבל ההולנדי והגיעה עד לחצי גמר ליגת האלופות.

ווגל, שבוודאי ינסה לגדוע כל התקפה ישראלית וגם בטח יאיים על השער של אוואט בבעיטות מרחוק, סגר מעגל כשחתם כבר בתחילת הקיץ במילאן האיטלקית. כנער הוא אהד את הרוסונרי ולא פעם הודה כי השחקן האהוב עליו, הוא דימטריו אלברטיני. עכשיו הוא הגשים חלום קטן כשהפך לרכש הראשון של קרלו אנצ'לוטי העונה. המאמן האיטלקי מייעד לו תפקיד של שחקן משלים, אך לא יהסס לפתוח איתו במקרה הצורך: "רצינו מישהו שיוכל לשחק לפני ההגנה ולעזור בהורדת העומס מאנדראה פירלו. כשראינו שיש לנו הזדמנות להחתים את ווגל, לא היססנו. יש לו ניסיון אדיר גם ברמה הבינלאומית, הוא ממושמע טקטית והוא בהחלט יוכל להילחם על מקום בהרכב".

תנו כבוד למלך השערים של הליגה הצרפתית. חלוץ שעשה התקדמות גדולה משנה לשנה בסטאד ראן הצרפתית. בקיץ הוא קיבל הצעות משלוש קבוצות פרמייר-ליג, בהן פולהאם ומנצ'סטר סיטי, אך החליט להישאר לעונה נוספת של התפתחות בראן. "אני אוהב את המקום הזה", הוא הצהיר באתר הרשמי של הקבוצה, מיד לאחר החתימה. בראן הוא כבש השנה 20 שערים, מרביתם במחצית השניה של העונה. עובדה זו הקנתה לו מקום קבוע בחוד השוויצרי במוקדמות המונדיאל, אחרי שבעבר היתה נטייה להתחמק מהבחירה בו בשל חוסר היציבות שלו.

בבאזל הוא שיחק שבעה משחקים בלבד, לפני שעבר לפ.צ תון. ב-1999 הוא הצטרף ללוצרן שם כבש 13 שערים בעונתו הראשונה ובקבוצתו הבאה, סרבט ז'נבה, הוא גם זכה בגביע. פריי חתם לפני שנתיים וחצי בראן ושם עשה את הפריצה המיוחלת. בעונה האחרונה הוא סחב אותה כמעט לבדו, עד למקום הרביעי בצרפת, עם הכרטיס המכובד לגביע אופ"א. הוא לא שחקן גבוה במיוחד וגם לא מאסיבי. מה שיש לו זה מהירות, יעילות, מיקום, משחק גובה מצוין ויכולת בעיטה בשתי הרגליים. כל מה שיכול להקשות על בלמים כמו אריק בנאדו וטל בן חיים. הוא גם מלך השערים של שוויץ במוקדמות, עם 6 כיבושים וחבר מושלם לחוד המגוון שכולל את וונלאנטן, הרבה בזכות השוני בסגנון המשחק שלהם.

כמה קשים הם חייו של חלוץ צעיר בקבוצה גדולה. וונלאנטן נולד בקולומביה והתגורר שם עד גיל 12, מה שמסביר את סגנון המשחק המיוחד שלו ביחס לכדורגלן השוויצרי הטיפוסי. בגיל 16 וחצי כבר היה שותף ב-27 משחקים של יאנג בויז ברן (רובם כמחליף), לפני שהוחתם על ידי איינדהובן על חוזה ארוך טווח. ב-2003/4 הוא כבש את השער הראשון שלו בקבוצת הפאר ההולנדית, אך מאז לא זכה לקבל כמעט דקות משחק. כשהפך לכובש הצעיר ביותר בתולדות משחקי היורו בקיץ שעבר (השער היחיד של שוויץ בטורניר), הוא היה בטוח שמאמנו חוס הידינק, כבר יתחיל לקחת אותו בחשבון להרכב, אבל זה לא קרה.

כיאה לדרום אמריקאי טיפוסי, וונלאנטן הוא טיפוס מוחצן, שאוהב לדבר ולתקשר עם אנשים, ולכן כולם היו מופתעים מהשקט היחסי בו קיבל את השנה האחרונה באיינדהובן, שהיתה מבחינתו בזבוז מתמשך. הידינק מסביר את הגישה שלו בכך שהוא מנסה לחנך את הילד, ואף ביקר אותו דווקא אחרי משחק מול דן האג בו וונלאנטן כבש צמד. "הוא צריך לדעת להקשיב גם להוראות טקטיות", הפציר הידינק.

רגע לפני שלוונלאנטן נמאס, קיבלה פ.ס.וו קריאה בהולה מנאק ברדה, שהיתה זקוקה נואשות לחלוץ. הידינק שיחרר את הילד לשנת השאלה ונראה כי וונלאנטן לא יכול להיות מאושר יותר מהמעבר. "כאן אוכיח מה אני יכול לעשות", הוא אמר לאחרונה. קון, אגב, מת על יוהן, בשל המבנה הפיזי שלו והחוש שלו להבקעת שערים. במוקדמות המונדיאל הוא כבר הוכיח יעילות, כשכבש לא פחות מארבעה שערים. קון רוצה שהילד האהוב שלו יתחיל את הפרק החדש שלו העונה כבר במשחק נגד ישראל.

עוד לגיונר עתיר ניסיון, עם מעל 50 הופעות בנבחרת. הוא לא מהכוכבים הגדולים, אולי משום שהוא ממעט להבקיע ולאיים על השער, אך בהחלט נחשב לאחד המוערכים בנבחרת של קון. שער אחד שלו בגיל 17, היה דווקא זה שהקפיץ אותו לאור הזרקורים, כשסיון הדיחה את מארסי הגדולה של אמצע שנות ה-90. מאוחר יותר הוא גם זכה בדאבל עם סיון, לפני שעבר ב-97' לורדר ברמן.

שוויצרים ובונדסליגה הולכים טוב ביחד וגם לוויקי הלך קלף טוב עם השתלבות מצויינת וגביע ב-99'. אתלטיקו מדריד רכשה אותו בקיץ 2000 תמורת סכום זעום יחסית (מיליון יורו), אך הוא אכזב בספרד. מיד לאחר מכן הוא חזר להמבורג ושמר שם על מקום בהרכב, תוך שהוא מקפיץ בחזרה את מניותיו. מול ישראל הוא אמור להיות הקלף הסודי של קובי קון, אל מול ניסיונות המתפרצות של החבר'ה של גרנט.