מגיע להם

בדיוק עם פתיחת המחצית השנייה בין ת'ון לדינמו קייב, במשחק שהפך לחסר משמעות עבור מכבי חיפה, חזרתי הביתה. השוער השווייצרי יצא לכדור גובה פשוט עם רגל מושטת קדימה וקלט אותו באקט הכי בסיסי בכדורגל, זה שכל מי שרק החל ללבוש אפודה ססגונית לומד מינקות. זה שניר דוידוביץ' יודע מהרגע שבו נגע בכדור, וששכח ברגע הכי קריטי כדי להיות שותף שוב למותה של עונה שטרם החלה.

מכבי חיפה היא קבוצה טובה יותר ממאלמו באספקט הטכני של המשחק. היא יותר מוכשרת, יותר יוזמת, יותר יצירתית. בניגוד לשבוע שעבר, קשה להאשים את השבדים על כך ששיחקו נסוג במשחק חוץ באצטדיון קולני עם 16 אלף אוהדים ירוקים קנאים על הקווים. אבל המנטליות, הקלישאה הכי שחוקה בכדורגל הישראלי, חזרה להכות. בפעם השנייה בתוך שנה, כמעט באותה דקה.

לא תמיד רואה המאמן עין בעין עם הקהל את מה שקורה במגרש. הפעם קשה להאשים את רוני לוי בניהול המשחק. הוא עשה הכל נכון. לוי עשה טעות טקטית כשהציב בפתיחה את מיכאל זנדברג בימין ואת קטן משמאל. הוא הבין את השגיאה כשראה שקטן לא פוגע ושזנדברג בימין לא קרוב אפילו לשחקן שראינו בשבדיה. מייד לאחר ספיגת השער הזיז לוי בחזרה את זנדברג למשבצת בה הוא רגיל לשחק, במרכז-שמאלה. קטן הוסט לימין והשתפר קצת, אם כי עדיין לא מספיק.

המאמן חיכה שמונה דקות במחצית השנייה עד שהסבלנות פקעה. קטן בחוץ, ארבייטמן בפנים. בדיוק לפי מרשם הרופא. זנדברג המשיך ללהטט בשמאל, והיה אחראי לשער השני בכדור רוחב מצוין. במצב הזה חיפה היתה יכולה וצריכה לגמור את המשחק. השבדים, חבורה אפורה שפשוט לא מכירה את המושג "יוזמה", היו חסרי אונים לחלוטין אחרי השער הזה. עד שבא ארבייטמן ובנגיעת יד מטופשת וידא שהסרט של רוזנבורג יחזור. בעשרה שחקנים השוויון היה עניין של זמן. אם חיפה קיוותה שהזמן הזה יאזל, הרי שמטעות אחת אפשר איכשהו להיחלץ, בעוד שתיים זה כבר יותר מדי.

אז לכאורה רוני לוי ניהל באופן כמעט מושלם את המשחק, אבל המזל לא היה לצידו. האמנם? טום פראהל, מאמן מאלמו ואיש לא נחמד, ניתח את המשחק בסיום בלאקוניות ולא השתמש אפילו פעם אחת במילה הזו, "מזל". יכול להיות בעצם שהוא צודק. עם קריסת מערכות טוטאלית זו השנה השנייה ברציפות, כנראה שחוסר מזל וקארמה רעה הן הבעיות הפחות גדולות של מכבי חיפה. הקבוצה המבריקה והנוצצת, עם שחקנים נפלאים כמו חאבייר דירסאו ורוברטו קולאוטי, היא מאגר שמפוצץ במנגנוני הרס עצמי. רגע השיא של רפאל אולארה גררו, בלם עם סמכות, יהיה התמודדות בכדורי גובה עם ז'וזה דוארטה במקום מאבקים אוויריים עם סמואל אטו. ארבייטמן יקרע את הרשתות של הפועל פ"ת במקום לקבל הזדמנות מול ארסנל. השחקנים של מכבי חיפה ישחקו בבלומפילד נגד הפועל ת"א ואת מילאן הם יראו רק בטלוויזיה. האמת? מגיע להם.