דרוש מנהיג

החורף הירושלמי של עונת 2003/4 ייזכר בסביבה הקרובה של בית"ר בעיקר בגלל שחקן אחד. הגעתו של אבי נמני עוררה לחיים את הקבוצה הרדומה. השחקנים, ההנהלה, האוהדים ובעיקר הצוות המקצועי שחררו אנחת רווחה עמוקה. נמני שהגיע על תקן הסטאר הגדול, היה אמור לשדרג את היכולת הרדודה של הקבוצה על הדשא.

חמש נקודות מתוך 24 אפשריות וניצחון בודד בשמונה משחקים, היו הסיבות העיקריות לפאניקה ולחשש הגדול מצד כל מי שקשור למועדון הצהוב מעוד עונה של התבוססות בבוץ של תחתית ליגת העל. נחיתתו בבירה של התכשיט לא היתה אמורה להימדד רק בתרומה בטור השערים, הבישולים או בקופות הכרטיסים. נמני היה אמור להביא לשינוי קיצוני בפרמטר מרכזי נוסף: המנהיגות. בית"ר של אותה שנה היתה משופעת בשחקנים צעירים ששיוועו ליד מכוונת ולדמות כריזמטית שתסחוף, תדריך, תכוון אותם, וגם תזרוק הערה מקצועית ובעיקר תשרה מניסיונה. הבלטה הזו התאימה לנמני כמו כפפה ליד.

החפיפה המושלמת הזאת בין צרכי הקבוצה לבין אישיותו של הקשר הביאה לתוצאות מיידיות. בית"ר תחת הנהגתו הבלתי מעורערת של נמני התרוממה אט אט ממרתפי הטבלה והכוכב עצמו סיים כמלך השערים והמבשלים של הקבוצה.

עונה לאחר מכן, כשנמני סבל ממכת פציעות והתנדנד בין ספסל להרכב, הגיע שחקן חדש למועדון והעניק פלטפורמה חדשה לתפקיד המנהיג. בניגוד לנמני, טל בנין מודל 2005 היה הימור מקצועי. אחרי יותר מחצי עונה בלי כדורגל, אף אחד לא ממש ידע למה לצפות ממנו. אלא שהקואץ' התעקש ולא רק בגלל הבעיות בקישור האחורי. הוא ידע שקפטן הנבחרת לשעבר הוא מניה בטוחה גם אם לא על ביכולת על המגרש אז לפחות ברמה המנטלית. אולי בטדי לא יראו את היכולות שהביאו את בנין לברשיה, אבל אפשר לסמוך על כך שהשחקן יהווה מודל לחיקוי, יקרין סמכותיות והרבה הרבה ניסיון. כבר באימון הראשון התברר שאוחנה צדק.

הצעירים של בית"ר התמוגגו מנחת, הקשר הוותיק הצליח לעורר אותם מחדש ולהביא לסיום עונה מוצלח. בכל במה שניתנה להם סיפרו הצעירים על תרומתו של בנין לגיבוש הקבוצתי. מעבר למשחק עצמו הם התייעצו בו גם בנושאי בריאות, תזונה נכונה ובעצם על כל דבר שהטריד את מנוחתם.

הקיץ, אחרי שנמני חזר לאקסית המיתולוגית שלו, בנין היה אמור להמשיך בצהוב ולסחוף את הקבוצה חזרה לטופ. אוחנה היה מוכן למסור לו את המפתחות בעיניים עצומות. הוא אפילו לא התבייש לפנות לשחקן דרך מצלמות הטלוויזיה ברגשנות משהו וכל זאת על מנת להציל את המשא ומתן התקוע ולחדש את השידוך בין בנין למועדון. רק מה, זה לא בדיוק עזר. וטו של מאיר לוי מאמריקה שלח את בנין לעיר היהלומים והשאיר את אוחנה ללא דמות של לידר שימשוך אחריו את הקבוצה המתחדשת.

עזיבתם של שני המנהיגים מעלה כמה שאלות מרכזיות. האחת, עד כמה באמת עלולה הליכתם של השניים לפגוע במערכת? מה יהיו ההשלכות של אי החתמתם של בנין ונמני על תפקוד הקבוצה? מהם האיכויות הנדרשות כדי להפוך שחקן למנהיג? מי אמור לתפוס את מקומם ולהיכנס לנעליים הגדולות שהשאירו? ובעצם האם יש בבית"ר שחקן שיכול לקחת על עצמו את ההנהגה? האם הצעירים שרק לפני שנתיים התפרקו לחתיכות בלי דמות מכוונת התבגרו ויוכלו להסתדר גם בלי הצל של שני הקשרים? בקיצור, לא מעט שאלות פתוחות והרבה כאב ראש לאוחנה.

'מנהיגות לוקחים ולא מקבלים' ו'מנהיגות היא תכונה מולדת', הן שתיים מאמרות הספורט היותר נפוצות. אלא שלא כמו בלא מעט קלישאות כדורגל המשפטים הנ"ל מכילים את תמצית התורה. סמלי עבר, פרשנים ואפילו שחקנים בקבוצה משננים את האמרות הללו ברוורס. "מנהיג טוב הוא אחד שמוכן לקחת אחריות לטוב ולרע", מסביר אודי רובוביץ' שחקנה המיתולוגי של בית"ר, "מדובר בשחקן שצריך להחזיק את הקבוצה גם במצבים לא צפויים. להרים את החבר'ה אחרי שהקבוצה ספגה שער, לדאוג ששחקנים עם פתיל קצר לא יאבדו את העשתונות, להרגיע את הקבוצה במשחק חוץ מול קהל עוין ולתת מילה טובה לצעירים כשרועדות להם הרגליים. מנהיג הוא אחד שכל הקבוצה סומכת עליו, הוא מהווה השראה ומקרין מהאישיות שלו. על המגרש הוא צריך להיות כמו מאמן שני ולצד היכולת המנטלית הוא גם צריך עין מקצועית. מחוץ למגרש הוא אמור להיות זה שמסוגל לייצג נאמנה את השחקנים ואם צריך גם לעמוד מול ההנהלה או המאמן. אלו תכונות שהיו לבנין ונמני ובית"ר תהיה חייבת ללמוד ומהר לחיות בלעדיהם".

שמוליק לוי ממשיך את הכיוון. "החשיבות של מנהיג לקבוצה היא עצומה", הוא מנתח. "לא מדובר רק על קבוצת כדורגל. בכל ארגון חייב שיהיה טיפוס כזה. מספיק רק לראות את השינוי הדראסטי שחל ביכולת של בית"ר לפני שנתיים כשנמני הגיע כדי להבין על מה אני מדבר. אני לא חושב שהיום אפשר לבוא ולהצביע על שחקן כזה או אחר ולומר שהוא מנהיג, זה לא עובד ככה. המנהיג צריך להתפתח עם הזמן ותוך כדי העונה. כמובן שאותו השחקן צריך להיות מוביל גם במישור המקצועי, אני חושב שבית"ר איבדה נכסים חשובים והיא תצטרך ללמוד איך להתמודד עם חסרונם".

גם ניסים בכר מסכים שבית"ר איבדה שניים מהנדבכים הגדולים שלה. "כאחד שהגיע להרבה מאוד אימונים וצפה בשניים, אין לי ספק שנמני ובנין הם המנהיגים הכי משמעותיים שיש היום בכדורגל הישראלי. הגדולה של טל היא ביכולת שלו להדביק אחריו את השחקנים האחרים. הרצינות בזמן אימון, מוסר העבודה הגבוה, המקצוענות וההתייחסות שהוא מביא לענף, אלה דברים שלא רואים כמעט במגרשי הכדורגל שלנו. כשטל מתאמן או משחק על ידך, אתה לא יכול שלא לתת מאה אחוז מעצמך. נמני חזק יותר בכל הנושא של דיבורים. בזמן משחק למנהיגות שלו יש תפקיד מכריע. בזכות המעמד שלו שחקנים מקשיבים לו והוא יכול להעיר אם שחקן יוצא מהעמדה שלו או כשצריך להצטרף קדימה".

יצחק ג'אנו ששימש כקפטן של הצהובים לאורך שנים ארוכות מספק דוגמאות מוחשיות. "אני זוכר משחק מול מכבי תל-אביב בבלומפילד כשפיגרנו 2:0", הוא נזכר, "השחקנים ירדו להפסקה שבורים ונראה היה שהקבוצה הולכת לחטוף תבוסה. כראש הקבוצה הייתי חייב להתערב, אז עברתי בין השחקנים. חלק קיבלו צעקות, אחרים מילות עידוד, כל אחד לפי האופי שלו. ידעתי שחייבים לנער את החבר'ה כדי למנוע קטסטרופה ועובדה שזה עזר. לחצי השני עלינו כמו אריות וניצחנו את המשחק. לדעתי מנהיג, חוץ מזה שהוא מקובל על יתר השחקנים, חייב להיות אחד שכל המשחק עובר דרכו. כמו אורי מלמיליאן בזמנו או שאראס בקבוצת הכדורסל של מכבי תל-אביב. לכן, ברור עזיבתם של נמני ובנין היא קריטית. זה לא סתם חור קטן, אלא בור של ממש שראשי בית"ר חייבים למלא ולפני פתיחת העונה".

עודד מכנס, מנהיגה של מכבי נתניה בשנות הזוהר, מגדיל לעשות וחושב שבמצב האידיאלי לקבוצה צריך להיות מספר מנהיגים. "כשיש מספר שחקנים מובלים במועדון, זה המצב הבריא ביותר. האחריות מתחלקת ביניהם וכל אחד תורם מעצמו ברגעי הצורך. מה שבטוח הוא שמנהיג חייב תמיד לשמש כדוגמא אישית. אני זוכר שבקריירה שלי הגעתי פעמיים לדו קרב פנדלים במשחקי חצי גמר גביע המדינה. כמנהיג הייתי חייב לקחת צעד קדימה ולדרוש לבעוט ראשון את כדורי ההכרעה. הצעד הזה היה אמור להרים לחבר'ה את הביטחון ולחזק את האמונה. מנהיג הוא גם אחד שלא יתבייש לעשות מעשה קיצוני כדי לגרום לשחקנים סביבו להיכנס לתלם. אפילו אם מדובר בפאול מעט אגרסיבי שמסמן לחברים להתחיל להילחם או לבעוט כדור חזק ליציע כדי להעיר שחקנים שנרדמו על המגרש".

שלמה שרף הוא היחיד שלא ממש מתיישר עם התיזה. לדעתו מנהיגות היא דבר מיושן שלא קיים בכדורגל של המילניום החדש. "אני לא מאמין במונח הזה שנקרא מנהיג", הוא קובע בנחרצות, "בכדורגל המודרני המושג הזה לא ממש קיים. כדי שקבוצה תהיה טובה היא צריכה שחקנים מובילים בכל חלק במגרש. במידה מסוימת שחקנים הופכים למובילים במהלך עונה, כשהם נמצאים בכושר טוב, אז באופן אוטומטי הוא מושכים אחריהם את השאר. בגדול שחקנים טובים לא צריכים מנהיג, מי שמדבר על מנהיגות הוא שחקן בינוני שמחפש תירוצים ליכולת העלובה שלו".

תירוצים או לא, ההיסטוריה של בית"ר מהשנים האחרונות מוכיחה שאם אין בקבוצה מנהיג מערכי הקבוצה משותקים, היכולת לא דומה לשום דבר והתוצאות בהתאם. הקאדר הנוכחי של הקבוצה מעלה סימן שאלה גדול לגבי זהות המנהיג הבא. איציק קורנפיין ודוד אמסלם הם מועמדים טבעיים בעיקר בגלל הוותק והכבוד שרוחשים להם בבית וגן. אבירם ברוכיאן אמור להיות היורש של נמני על המגרש, ויחד עם הגנים של הקרוב מלמיליאן הוא אולי ייקח את הירושה במלואה ויהפוך למנהיג. גם עידן מליחי, שהגיע לבית"ר עם סטטוס של בעל בית כל יכול מהקבוצה של הלוזונים, הוא קנדידט.

בעונה שעברה נשמעו קולות בקבוצה שאוחנה והבעלים בונים על מליחי כמנהיג הבא לאורך שנים. לא סתם אוחנה הזדרז להחתים אותו העונה, אולי הוא בונה עליו שיקח את התפקיד כבר עכשיו. מי שהיה שמח לקבל העונה את המושכות הוא אלי ששון, אלא שהשחקן לא ממש מקבל קרדיט מהקואץ' וכולם יודעים שלהנהיג מהספסל זה לא ממש אפשרי. הפאנל ניסה לעזור לנו להחליט מי בכל זאת ייקח על עצמו את תפקיד המנהיג וימשוך את העגלה הבית"רית לצמרת הגבוהה.

"מבין השמות שעולים, הייתי הולך על קורנפיין", מציין שמוליק לוי, "זה הכי טבעי, בעיקר בגלל הרזומה שלו. אני יודע שיש בעייתיות עם העובדה שהוא שוער, אבל אין מה לעשות. אמסלם יכול לסייע לו, אבל הוא לא יכול להנהיג לבד. יכול מאוד להיות שבמהלך העונה פתאום יצוץ שחקן אחר שיבלוט, זה מאוד תלוי בביטחון של השחקנים ובגיבוי שהם יקבלו מהמאמן. לדעתי הפוטנציאל הכי גדול שאני רואה הוא ששון. הוא גדל באגודה ויש לו את הכריזמה והנחישות הדרושים, אבל כרגע הוא אפילו לא משחק ככה שזה לא כל כך רלוונטי. אני לא חושב שבית"ר צריכה לנסות להחתים שחקו רק בגלל יכולות ההנהגה שלו. היא צריכה להוסיף שחקנים בעמדות הנחוצות ואולי אחד מהרכישות יתגלה פתאום כלידר".

קורנפיין ואמסלם הם גם הפייבוריטים של איתן מזרחי, אקס בית"רי נוסף. "בניגוד לאחרים אני חושב שהעזיבה של נמני לא תפגע בקבוצה", הוא מסביר, "עובדה שבית"ר עשתה במהלך העונה שעברה ריצה יפה דווקא כשנמני ישב בחוץ ובנין אפילו לא היה בתוכניות. בית"ר היתה קיימת בלי שניהם ותתקיים גם אחריהם. קורנפיין הוא האיש שינהיג את בית"ר. הוא דומיננטי, משפיע על השחקנים, מכוון מאחור ויש לו טונה של ניסיון. אמסלם ישלים אותו בחלקי המגרש האחרים. הצעירים אוהבים אותו וכמו קורנפיין יש לו ריספקט מכל המערכת".

גם מכנס חושב שקורנפיין הוא המניה המובילה. "שוערים תמיד היו מנהיגים", הוא פוסק, "תראו את דינו זוף ופיטר שמייכל שלא לדבר על אוליבר קאן וחוזה לואיס צ'ילאברט. קורנפיין ותיק, מקובל על כולם, אינטילגנטי ומשמש גם כמודל לחיקוי".

למרות הסימפטיה של חבר הפרשנים לקורנפיין, רובוביץ' סבור שמקו השער יהיה קשה למלא את הפונקציה. "שוער יכול אולי לכוון את ההגנה, אבל צריך מישהו שייתן את הטון גם בשאר מערכי המגרש", הוא מנתח, "אם נסתכל על העבר נראה שהמנהיגים הגדולים הגיעו בדרך כלל מעמדות מרכז השדה. בארץ, שמות כמו מלמיליאן, מוטל'ה שפיגלר ומשה סיני, ובאירופה בובי צ'רלטון יוהאן קרויף וגינטר נצר לקחו את הקבוצה עליהם. פעם חשבתי שהמנהיג הבא של בית"ר יצמח דווקא משורות הצעירים. אופיר עזו נראה אז כמועמד ראוי וגם באלון אברמוביץ', שצמח במחלקת הנוער, ראיתי פוטנציאל. מהקאדר הנוכחי מי שהכי נראה לי הוא הקונגולזי אנסומבו. הכל תלוי בסבלנות של המערכת ובמיוחד מידת הקרדיט מהמאמן".

הניתוח הזה של רובוביץ' מבהיר בדיוק את הבעיתיות של בית"ר היום. השחקן הכי ותיק הוא דווקא השוער, השחקן הכי מרכזי הוא דווקא זר מופנם ושחקני הבית לא ממש משתלבים.

בכר הוא עוד אחד שחושב שמנהיג צריך להיות שחקן שדה. "מקצה המגרש השוער לא תמיד רואה כל מה שמתרחש בחלקים האחרים", הוא מסביר, "הוא לא יוכל פתאום לרוץ מהשער לצעוק לשחקן שהפקיר עמדה. אמסלם יכול לקחת את הג'וב, אבל הכל במידה שיהיה שחקן הרכב. אם לא הוא אז כדאי ללכת על מליחי שעושה סימנים בכיוון של מנהיג. רואים שהוא מנסה לקחת יוזמה ומדבר עם שחקנים".

אם כבר מדברים על מליחי, גם בבית מודעים לכך שהילד מיועד לגדולות. אמו של השחקן בטוחה ביכולתו של הג'וניור לתפוס את הנישה. "עידן הוא מנהיג מלידה", היא מסבירה, "זה משהו שעובר אצלנו במשפחה. עידן הוא לא מסוג השחקנים שיקומו ויצהירו שהם מנהיגים, הוא מבצע את העבודה על המגרש. שחקנים בקבוצה סיפרו לי שבמסע לחו"ל במשחקי האינטרטוטו הוא לקח אחריות ועזר לכל מי שנזקק לכך. אני מאמינה שגם אוחנה חושב ככה ולכן הוא מיהר להחתים אותו. דבר נוסף שעומד לזכותו הוא האהבה הגדולה שלו למועדון. בניגוד לשחקנים אחרים, הוא לא נמצא בירושלים בגלל הכסף, אלא בגלל הריספקט והכבוד שהוא רוחש לבית"ר. אני בטוחה שהשנה עידן יוביל את הקבוצה למקום הטבעי שלה".

עם כל הכבוד לשמות הנוכחיים, ג'אנו בטוח שזה לא מספיק. "אם ראשי בית"ר לא יתעוררו התקופה הגרועה של השנים האחרונות תמשיך גם השנה והציפיות יתפוצצו לבעלים בפרצוף", הוא מנבא, "אני לא רואה אף אחד בבית"ר שיכול להיות מנהיג. מליחי לא משחק תשעים דקות, שלא לדבר על כמות הכרטיסים שהוא סופג והמשחק הלא אחראי שלו. אמסלם נחמד על הבריות, אבל לא מספיק כריזמטי. ליאור אסולין סוליסט. ברוכיאן צעיר מדי ואני לא רואה אותו צועק או מעיר לוותיקים. אם זה יקרה הם יגידו 'מי זה הפישר הזה שיצעק עלינו?'. אחרי הרכישות האחרונות של מכבי תל~אביב, אני לא מוצא בשוק הישראלי שם דומיננטי שיכול להגיע לבית"ר ולהנהיג. למצב הלא פשוט הזה יש רק פתרון אחד: להשתמש בכסף שהתפנה משחרורם של בנין, נמני, אינדיו, טלקר והאחרים, כדי להביא זר תותח. אין ברירה, צריך לפתוח את הארנק ולהחתים שם גדול עם ניסיון מוכח ולא בלופים מארגנטינה. שחקן כזה יחבר את כל חלקי הקבוצה, יקרין על הצעירים וילהיב את האוהדים".

ומה אומרים בקבוצה עצמה? אם תשאלו את השחקנים, תגלו שיש להם דעה מגובשת. לטענתם, את החלל הגדול שהותירו נמני ובנין צריכים למלא כולם ביחד בלי יוצא מן הכלל. "אנחנו צריכים להיות אחראיים", מנתח צעיר צהוב, "יש מספיק שחקנים טובים ומוכשרים שביחד יכולים למשוך את הקבוצה. לא חסרים שמות שיובילו. מליחי הוא פוטנציאל, ואסור לשכוח שיש גם ותיקים שראו הרבה בכדורגל כמו אמסלם וקורנפיין. לדעתי עוד אחד שיפתיע לטובה בנושא הוא תומר בין יוסף".

"לא יהיה שחקן מוביל אחד", מסביר שחקן נוסף, "יש לנו מספיק בחורים שיכולים לקחת מנהיגות בזמן נתון. אין ספק שהעזיבה של נמני ובנין תורגש, אבל אני בטוח שזה לא סוף העולם ושהקבוצה לא תיפגע".

אם עד עכשיו לא השתכנעתם שבבית"ר בונים על הקבוצתיות יותר מאשר על מנהיגות אינדבידואלית, מגיע שחקן נוסף שממשיך את הקו. "לדעתי אבירם הוא אופציה בהחלט מעניינת", מפרשן השחקן, "בכלל, אני לא חושב שצריך להיתלות בשם אחד. בינינו, כל השחקנים הצעירים כבר לא ממש צעירים, הם משחקים שלוש וארבע שנים ברמות הגבוהות של הכדורגל הישראלי ואין שום סיבה שהם לא ייקחו אחריות ויובילו את הקבוצה".

מבולבלים? לא סתם אמרנו שמדובר בסוגיה קשה ובעייתית. לא לחינם הזכרנו את הקלישאות על מנהיגות. בשורה התחתונה הבמה עכשיו פנויה וזה הזמן לקחת אחריות. השחקנים עצמם צריכים להוכיח אופי ומנטליות ולהראות שיש חיים גם אחרי נמני ובנין. לפחות על פי דעת מועצת החכמים, זה הזמן של קורנפיין, אמסלם ומליחי לתפוס אחריות.