לדרג את החמישייה הפותחת

כדי להפיג את השעמום של הקיץ, וכדי לתת לכם משהו קצת יותר טעים מעוד שמועה על מעבר שחקן חופשי או פיטורי מאמנים, ארגנו את מיטב בחורינו כדי שיביאו לכם את העדפותיהם בשלל נושאים בפינה שנקראת "לדרג את החמישייה הפותחת".

והפעם, נתרפק קצת על נוסטלגיה נעימה, על ימים יפים יותר, על תקופה שבה שיערנו היה גלי, ועל הזמן שבו שלום, שקט ושלווה שררו במזרח התיכון. כל אחד מהכותבים ידרג את חמשת משחקי הפלייאוף שהכי ריגשו אותו וחקוקים לו עד היום עמוק עמוק בזכרון. הבחירה היא אישית לחלוטין וקשורה לאהדה ואהבה של כל אחד, ולעובדה שנולדנו בשנות ה-70. כמובן, אתם יותר ממוזמנים לשתף אותנו בבחירות שלכם בטוקבקים.

גיל קדרון – משחק 6 גמר 1993 בין שיקגו לפיניקס

במינוס שלוש דקה לסיום נכנס מייקל ג'ורדן לסל במהירות וצימצם לנקודה, הסאנס לא הצליחו לייצר סל ואחרי פסק הזמן של פיל ג'קסון, כולם ידעו מי יקבל את הכדור לזריקה האחרונה והמכריעה. אבל ג'ורדן בחר למסור לסקוטי פיפן, שנבהל ומסר להוראס גרנט, שבכלל לא ידע מה לעשות עם הכדור, אז מצא את ג'ון פקסון חופשי על קו השלוש. אחי הבכור ראה את המשחק בחדר אחר מסיבות אידיאולוגיות, ולא הפסיק להתנועע בדקות האחרונות על המיטה החורקת, אבל הכל השתתק בבת אחת כשהשלשה של פקסון נחתה ברשת, ואיתה האליפות השלישית ברציפות של הבולס.


דוד רוזנטל - משחק 4 בגמר המזרח 1998 בין שיקגו לאינדיאנה

כחובב אנדרדוגים מושבע, התייצבתי לצידה של אינדיאנה בסדרה הזו. אחרי חמש אליפויות, הגיע הזמן להכניע את ג'ורדן. פחות משלוש שניות לסיום, כששיקאגו מוליכה 93:94, רג'י מילר יצא מכמה חסימות וקיבל כדור מהחוץ. זאת אומרת, אחרי שהוא דחף, בעט, צבט ועשה הכל חוץ מלירות בג'ורדן, הוא קיבל את הכדור, הסתובב ודפק שלשה מנצחת. אחר כך ראינו אותו רץ לצד השני ומתחיל לקפוץ כמו סביבון בצורה מטופשת, בלתי נשלטת ושובת לב, בעוד המאמן לארי בירד נראה כמו קרחון או כאילו שמישהו ירה לו בכלב. למרות ההפסד, שיקגו, כמובן, המשיכה לגמר ולאליפות.


רן קדרון - משחק 6 בחצי גמר המערב 1993 בין פיניקס לספרס

בעונה הכי גדולה של פיניקס עד היום, בארקלי התייצב בשניות האחרונות של המשחק מול שחקן ההגנה המהולל דיוויד רובינסון, כשלוח התוצאות מראה על שוויון. לכולם היה ברור שהוא הולך לזרוק, אבל רובינסון היסס מעט, ובארקלי קלע מעליו ג'אמפ כדי לשלוח את פיניקס לגמר המערב. כשהשחקן האהוב עליך קולע סל ניצחון, אין הרבה דברים יותר משמחים מזה (בכדורסל, כמובן).


דן לזר - משחק 7 בגמר המערב 2002 בין הלייקרס לסקרמנטו

סוף ענק לסדרה גדולה. שתי הקבוצות שיחקו משחקי חתול ועכבר במשך שבעה משחקים; הלייקרס נפלו לבורות של פיגור וחזרו עם הרבה אמונה ומשחק כוחני לקראת זמן הכסף; קובי היה קובי ושאקיל הודה להורים של הורי על כך שנפגשו; הקינגס שיחקו כל כך יפה בהתקפה שבא לבכות (אבל מה עם קצת הגנה, חבר'ה? קצת...); ודווקא הלייקרס לא היו בטופ. אבל הכל התנקז למשחק 7 ענק, עם קובי ושאק בשיאם (65 נקודות ביחד), וניצחון אגמי גדול בהארכה, כחלק מסדרות המתח שסיפקו לנו כל שנה בפלייאוף. זה היה משחק אדיר, עם קצב מעולה, נקודות כמו שיש רק במערב הפרוע ובכל פעם מישהו אחרת נראית בדרך למעלה. בסוף, כידוע, אלו היו הלייקרס.

גיל קדרון – משחק 5 בגמר המערב 2002 בין סקרמנטו ללייקרס

זו אחת הסדרות הכי טובות אי פעם, ולמרות שכולם זוכרים את השלשה של הורי או את החטאות העונשין של הקינגס במותחן של משחק מספר 7 – אני דווקא התרגשתי במיוחד במהלך משחק 5. מייק ביבי, שחקן נחמד שנתן סדרה ברמה של הגדולים ביותר בהיסטוריה, קבר בפיגור נקודה בג'אמפ את סל הניצחון 8 שניות לסיום, אחרי שכריס וובר מסר לו קטנה והשטיח את השומר דרק פישר. ההתלהבות של השחקנים והעידוד המטורף של הקהל עושה לי צמרמורת גם בזמן כתיבת שורות שלו.


דוד רוזנטל - משחק 4 בגמר 1987 בין הלייקרס לסלטיקס

כשאתה ילד, אתה גדל על סיפורי מורשת קרב. רק לפני ארבע שנים לערך יצא לי לראות את המשחק האדיר ההוא שבו מג'יק הרוקי עלה בתור סנטר ושם 42 נקודות על דוקטור ג'יי ופילדלפיה בסדרת הגמר של 1980. את המשחק מול בוסטון ראיתי בשידור מוקלט מיד לאחר שהסתיים, קצת לפני בית הספר. בפיגור נקודה, מג'יק ביצע את הסקייהוק המפורסם אה-לה קארים בתנועה למרכז, והכדור צלל פנימה פחות מחמש שניות לסיום. לוס אנג'לס המשיכה לטבעת.


רן קדרון - משחק 5 בחצי גמר המזרח 2004 בין דטרויט לנטס

שלוש הארכות, סל מחצי מגרש של צ'ונסי בילאפס ששלח את המשחק להארכה הראשונה, ומלחמה הרואית של ניו-ג'רזי. אחרי שארבעת המשחקים הראשונים של הסדרה נגמרו בתבוסות, נתנו שתי הקבוצות משחק ענק, בהתקפה ובהגנה. בראיין סקאלבריני, הג'ינג'י החמוד, היה גיבור המשחק, כשקלע ארבע שלשות מכריעות. למרות שהייתי בעד דטרויט, במשחק הזה היה קשה שלא לעודד את הנטס, שנתנו מלחמה אדירה והפכו פיגור 2:0 ליתרון 2:3. כמובן שזה לא הספיק, אבל משחק עם כל כך הרבה קליעות בקלאץ' לא מגיע יותר מדי פעמים בהיסטוריה.


דן לזר - משחק 5 בחצי גמר המזרח 2004 בין דטרויט לנטס

אז עוד לא ידענו כמה גדול התחת של דטרויט, אבל אפשר היה להתחיל לראות את זה עם הסל המטורף של בילאפס מחצי מגרש שגרר הארכה. אחר כך עוד הארכה, אחר כך עוד אחת ואז אחד סקארלביני ניצח לניו-ג'רסי את המשחק הענק הזה ב-4 מ-4 משלוש. זה נתן לנטס יתרון 2:3 בסדרה, לא לפני שהתחת של הפיסטונס נכנס לפעולה ולקח אותם הלאה בשבעה משחקים. אבל לפני המסע הגדול אל הגביע (דרך אינדיאנה ולוס אנג'לס) ראינו משחק פלייאוף ענק, עם כל המהפכים האפשריים, מיליון שחקנים שיוצאים ב-6 עבירות, וסוף סופני במיוחד. כולנו אוהדים משחקים עקובים מדם... ותסמכו על דטרויט שאיפה שמריחים דם, הם שם.

גיל קדרון – משחק 5 בגמר המזרח 1993 בין שיקגו לניקס

"צארלס סמית', סטופ סמית', בלוקד סמית, סטופד איגיין ביי סקוטי פיפן!". אלו המילים (של מארב אלברט האגדי) שיגרמו לכל אוהד שיקגו לחייך באופן בלתי נשלט, שעה שאצל אוהדי הניקס תופיעה דמעה בקצה העין. אחרי שהיו בפיגור 2:0, הצליחו הבולס להשוות ל-2:2 ולעלות ליתרון נקודה אחת בגארדן המאיים של ניו יורק. פטריק יואינג הוריד כדור לצ'ארלס סמית', שניסה לקלוע ליי-אפ ניצחון בשניות האחרונות ממש, אבל נחסם על ידי כל השחקנים באדום בדרך לניצחון גם במשחק השישי (בלתי נשכח גם הוא).


דוד רוזנטל - משחק 7 בגמר 1994 בין יוסטון לניו יורק

לדעתי, זו היתה סדרת הגמר הטובה ב-23 שנות מעקב אחרי ה-NBA. הניקס ניצחו במשחק 6 באינדיאנה בגמר האזורי וכשהגיעו לגמר נראו בשלים. רציתי שהם ינצחו. התחושה היתה שאחרי המרורים שאכלו משיקגו בשנים של ג'ורדן, הם ראויים. הסדרה היתה מהצמודות בהיסטוריה, אבל במשחק 7 בא ג'ון סטארקס וזרק בלוקים לכל עבר. במשחק שנכנס כבר לספרי ההיסטוריה, הוא סיים עם 2 מ-18 מהשדה ו-0 מ-11 מעבר לקשת, ושימי ריגר, שנכח באולם, אם איני טועה, כמעט בכה בשידור חי.


רן קדרון - משחק 4 בגמר המערב 2002 בין הלייקרס לסקרמנטו

העונה הגדולה של סקרמנטו התקלקלה בגלל כמה טעויות שיפוט, והשלשה הגדולה של ביג שוט רוב. בפיגור שתיים קובי נכנס לסל והחטיא, שאק פיספס טיפ אין, ודיבאץ' נלחם על הריבאונד אבל הצליח רק להדוף אותו אחורה. זה הסתבר כאחד האסיסטים הגדולים של כל הזמנים, כי רוברט הורי עמד שם וקבר שלשה ממש לפני שהזמן אזל, לקול הקהל המשתולל. כל כך חבל על הקבוצה הסימפטית מסקרמנטו שעד היום לא התאוששה מאותה שלשה, ומאותה סדרה נגד הלייקרס.


דן לזר - משחק 5 בגמר המזרח 1995 בין הפייסרס לניקס

המשחק שמסמל בצורה הטובה ביותר את אחת היריבויות הגדולות והיפות של שנות ה-90. רג'י מילר נתן את אחד מרגעיו היפים עם 39 נקודות ו-5 שלשות ברבע האחרון בלבד (כולל אחת כמעט מהחצי), מה שגרם לספייק לי לספוק כפיים בדיכאון קליני ולגארדן להיכנס להלם. בכל פעם שראה את ניו-יורק, רג'י היה בשיא הפוקוס. אינדי עלתה ל-2:3, אבל הפסידה את הסדרה בשבעה משחקים. רג'י, אולי תישאר איתנו עוד קצת?

גיל קדרון - משחק 5 בגמר 1997 בין שיקגו ליוטה:

במצב 2:2, אחרי שני הפסדים רצופים ליוטה, הבולס נראה על הקרשים כשנפלו לפיגור 20 וג'ורדן היה חולה עם 39 מעלות ונראה - לראשונה בקריירה - עם מבט כבוי ומותש בעיניים. אבל את הלב של הרוצח השקט הזה אי אפשר לכבות, ו--37 נקודות מדהימות שלו אירגנו קאמבק מזהיר, כולל שלשת ניצחון בקלאץ' כשביירון ראסל נוטש אותו לטובת דאבל טים על פיפן. אחר כך חבריו של מייק סחבו אותו לספסל, כי הוא פשוט לא יכל ללכת בכוחות עצמו.


דוד רוזנטל - משחק 5 בסיבוב הראשון 1994 בין סיאטל לדנבר

הסוניקס הגיעו לסדרה הזו אחרי עונה של 63 נצחונות. אף אחד לא ממש נתן סיכוי לנאגטס, בטח לא אחרי שהחבר'ה של ג'ורג' קארל עלו ל-0:2 קליל. השיוויון בסדרה, 2:2, היה הפתעה בפני עצמה, אבל לכולם היה די ברור שהסוניקס יסגרו עניין בבית במשחק המכריע. לאפונזו אליס, שם ששמעתי בפעם הראשונה באותו לילה, נתן השתטחויות על הפרקט, מחמוד עבדול ראוף היה קר כמו כיכר קנמור בבוסטון באמצע פברואר, דיקמבה מוטומבו נעל את הטבעת בתצוגה הרואית, וכשדנבר ניצחה בהארכה הסנטר האפריקאי השתרע על הפרקט עם הכדור בתמונה שאי אפשר לשכוח.


רן קדרון - משחק 1 בחצי גמר המזרח 1995 בין אינדיאנה לניקס

אחד ממהלכי הקלאץ' הגדולים בכל הזמנים. בפיגור 6, 18 שניות לסיום, רג'י מילר קולע שלשה. שלשת ייאוש, אתם חושבים? אז זהו שלא. לפני שמישהו שם לב למשהו, רג'י קצת דוחף וחוטף את הכדור ישר מהחוץ, יוצא מאחורי הקשת וקובר אותה. שוויון לא ייאומן. הארכה? מה פתאום. סטארקס מחטיא זריקה, ורג'י לוקח ריבאונד ומקבל עבירה. שתי קליעות העונשין שלו נותנות לאינדיאנה את היתרון המדהים. הלוזריות של ניו יורק המשיכה עם החטאה בשניות האחרונות, ורג'י נתן לספייק לי את סימן ההיחנקות רק כדי ללבות עוד יותר את אחת היריבויות הגדולות של שנות התשעים.


דן לזר - משחק 7 בגמר המערב 2000 בין הלייקרס לפורטלנד

הלייקרס היו בפיגור משמעותי בתחילת הרבע הרביעי, אבל שלשה הזויה של בראיין שואו עם הקרש ועם הבאזר של הרבע השלישי נתנה מעט תקוה (הורידה מ-16 ל-13 הפרש). קהל הסושי כבר לא ממש האמין, וגם אני הייתי קרוב לסגור את הטלויזיה וללכת לישון. מי שכן האמינו הם קובי והדיזל, שהובילו את הלייקרס לרבע אחרון מהסרטים, ולאחד הקאמבקים הגדולים הזכורים לי. אווירת הנכאים בסטייפלס התחלפה לחגיגה של ממש בכל הדקות האחרונות. בדקה האחרונה קובי נכנס לסל והרים לשאקיל לאלי-אופ אימתני, ומיד אחר כך ראינו חיבוק גדול. זה היה הרגע היפה ביותר של שאקובי ביחד, ואני כבר לא הצלחתי להירדם.

גיל קדרון – משחק 6 בגמר 1998 בין שיקגו ליוטה

נכון, אני מסתכן כאן בחוסר מקוריות משווע, אבל זה אולי אירוע הספורט שהכי התרגשתי בו. הלחץ היה פשוט בלתי ייאמן, וכל פסק זמן שלח אותי להתהלך בטירוף בבית והוריד לי כמה שנים טובות מהחיים. יוטה הייתה קרובה לכפות משחק שביעי, אבל ג'ורדן קלע סל מהיר, חטף מקארל מלון את הכדור ואז ניער את ראסל בסל שכולנו זוכרים. והיד שלו נותרה תלויה שם לכמה שניות, אבל את זה ראיתי רק בהילוכים חוזרים, כי בינתיים הייתי עסוק בלהעיר את כל המשפחה ב-7 בבוקר לקול קפיצות וצעקות בלתי נשלטות: "הבולס ניצחו! הבולס ניצחו!".


דוד רוזנטל - משחק 3 בגמר המזרח 2002 בין בוסטון לניו ג'רזי

ההרגשה בבוסטון של אחרי הזכיה ההיסטורית בסופרבול היתה שהעיר עומדת לכבוש את מעמד עיר הספורט הבכירה בארה"ב. הסלטיקס היו מצוינים באותה שנה, אבל ג'ייסון קיד וקניון מרטין עשו להם טרור ובכניסה לרבע הרביעי ניו ג'רזי הובילה ביותר מ-20 הפרש. אז נתן אנטואן ווקר את הנאום הצ'רצ'יליאני המפורסם שלו על הספסל, ופירס לא הפסיק לצלוף או להיכנס בטירוף עד הטבעת. חצי מהפליט סנטר שנטש ברבע השלישי ראה את המהפך בטלוויזיה, וכנראה שגם רוב אוהדי בוסטון בארץ הקודש כבר הלכו לישון. היה ברור שבוסטון תנצח את הסדרה הזו. עד, כמובן, שהנטס ניצחו בשלושת הבאים...


רן קדרון - משחק 3 בגמר 1993 בין שיקגו לפיניקס

פיניקס הפסידו את שני המשחקים הראשונים בבית ונראו גמורים. אבל אז הגיע משחק 3 בשיקגו סטדיום, משחק שראה את קווין ג'ונסון משחק 62 דקות, קולע 25 נקודות ומחלק 9 אסיסטים, כדי להוביל את פיניקס לניצחון מול ג'ורדן והבולס. סל של מארלי 3.2 שניות לסיום ההארכה הראשונה עזר לסאנס להישאר בחיים, צ'ארלס בארקלי חטף כדור פשוט ממסירה של סטייסי קינג בהארכה השלישית ו-17 שנה לאחר שהפסידו ב-3 הארכות לסלטיקס בגמר, הצליחו הסאנס לנצח את הקבוצה שנראתה בלתי מנוצחת. המשחק הזה הפך את אוהדי פיניקס למאמינים, והיה אמור לתת לקבוצה מומנטום. רק חבל שג'ורדן לא פועל לפי חוקי המומנטום, ואת הסדרה פיניקס הפסידה ב-6 משחקים (ואני לא ממש זוכר מה קרה במשחק האחרון).


דן לזר - משחק 5 בחצי גמר המערב 2004 בין הלייקרס לספרס

הלייקרס חזרו בסידרה הזו מ- 0:2, בדרך ל 2:2, לפני משחק מספר 5. שנה לפני כן בדיוק באותו משחק הלייקרס הפסידו, ואחרי הסל ההזוי של טים דאנקן נראה היה שההיסטוריה חוזרת. אבל במקום להיזכר כאחד המהלכים הדרמטיים בהיסטוריה, הוא נשכח לחלוטין ב-0.4 שניות שנותרו, כשפישר קיבל את הכדור בפינה, הסתובב במהירות והשתיק את הקהל ב-SBC סנטר לפני שרץ לחדרי ההלבשה. ולחשוב שראיתי את זה בשידור חי.