עובדה או אגדה

חמי אוזן: אגדה

בישראל הניצחון הוא חזות הכל. כבר בגיל צעיר אתה נשאב לתוך התפיסה המוטעית הזאת, כשבדרך אנחנו מוותרים על יסודות בסיסיים. קבוצות נוער נמדדות כאן לפי האם הן לקחו אליפות, למרות שהמטרה שלהן צריכה להיות טיפוח שחקנים לקבוצה הבוגרת, תוך הקניית ערכים מקצועיים. בכדורגל, נבחרת ארגנטינה הצעירה זוכה ברוב המונדיאלים לנוער, אבל בבוגרים הם נושרים במשחקים המכריעים.

לכן, כשלוקחים זאת בחשבון ומבינים שמה שחשוב הוא מה ליאור אליהו יעשה בבוגרים ולא בנבחרת העתודה, מגיעים למסקנה שיעקב ג'ינו לקח החלטה גדולה. ג'ינו הקריב את הפופולאריות המעטה שלו, את האפשרות לקדם את הקריירה האישית שלו בזכות עלייה לגמר, לזכות אולי בג'וב חדש אחרי שנזרק ממכבי ת"א, רק כדי שליאור אליהו יבין שגם אם הוא השחקן הכי חשוב בנבחרת, זה לא משחרר אותו ממשימות הגנה בסיסיות. גם אנחנו וגם אליהו נרוויח מההחלטה הזאת יום אחד.

שגיא ניר: עובדה

ליעקב ג'ינו מגיע שאפו על ההצלחה של נבחרת העתודה באליפות אירופה. אין ספק כי השחקן המרכזי בהצלחה הזו היה ליאור אליהו. הפורוורד הרמת גני הוביל את הנבחרת על גבו עד לחצי הגמר, כשסביבו חבורה בינונית למדי, שחיפתה על מגבלותיה בלחימה אדירה ויישום נכון של הטקטיקה. ולמרות הכל, כשאליהו היה רע, הנבחרת נראתה רע מאוד.

אליהו פתח את משחק חצי הגמר עם 16 נקודות מה-28 של ישראל, ההתחלה הטובה הכניסה בו הרבה רוח ואדרנלין, כאשר הזריזות והגמישות שלו הוציאו את הליטאים משלוותם, שעשו עליו עוד ועוד עבירות. הטענה כי אליהו יצא בגלל הרכב ארבעת הגארדים של הליטאים מופרכת, כמו גם התירוץ כי המהלך בוצע בגלל אי מילוי הוראות. נבחרת העתודה הנוכחית נבנתה סביב אליהו ככוכב היחיד והמוציא לפועל שלה. אם היה מקום רק לגבוה אחד ברוטציה, אליהו היה צריך להיות אותו גבוה, למרות משחק הירואי של אנטון קזרנובסקי. גם אם לא מילא אחר ההוראות, אליהו בכשרונו היה האיש אליו היו צריכים ללכת הכדורים האחרונים. ההתנפלות של ג'ינו על הכוכב שלו בכלי התקשורת רק מוכיחה את מה שכולם יודעים: ג'ינו טעה, והוא יודע את זה.

דני בורשבסקי: עובדה

עובדה היא שראינו את אחד ההפסדים הצורמים ביותר בתולדות הכדורסל הישראלי. ליאור אליהו עשה טעויות של טירון במאני טיים וזה מה ששלח אותו לספסל, על זה אין ויכוח. מצד שני, גם אם הנבחרת הליטאית היתה משחקת עם חמישה גארדים, ליאור אליהו היה צריך להיות על המגרש, לפחות בהתקפה האחרונה. בניגוד לנבחרות העתודה הקודמות שהגיעו לגמר אליפות אירופה, אין בנבחרת הנוכחית עוד שחקן בקנה המידה של ליאור אליהו, שייקח על עצמו את המשחק עד הסוף. לעולם לא נדע מה היה קורה אם הוא היה נוכח על הפרקט בהתקפה האחרונה של המשחק, אבל דבר אחד בטוח: 10 השניות האחרונות לא היו נראות רע כל-כך.

חמי אוזן: עובדה

אנשים לא משתנים בגיל 28, בטח לא כאלה עם אגו כמו שיש לוויל סולומון. כמה שהוא לא יירצה, סולומון לא יוכל כבר לשנות את סגנון המשחק שלו, שהולך איתו לאורך הקריירה. יכול להיות שמוני פנאן יצליח לחבר אותו חברתית למערכת, יכול להיות שדרק שארפ יכניס אותו לחבר'ה, אבל ברגע שסולומון יעלה על הפרקט ויעשה את מה שהוא רגיל לעשות בקריירה שלו – לשחק בצורה סוליסטית, אחרת הוא שחקן חסר משמעות – הסדקים יתחילו להופיע. סביר להניח גם שבמכבי לא יסגדו לסולומון כמו בירושלים ולא יסלחו לו על החסרונות הרבים. אם תרצו, זאת אולי ההחלטה המשמעותית בכדורסל הישראלי הקיץ, שאולי תוכל להכניס תחרות ועניין לענף הגוסס.

שגיא ניר: אגדה

וויל סולומון הוא שחקן כדורסל נהדר, אבל הוא מגיע למכבי תל אביב אחרי שתי אליפויות אירופה רצופות, ועוד על תקן המושיע אחרי עזיבתו של הרכז הטוב ביותר ביד אליהו מאז ומעולם. לסולומון יכולות אישיות אדירות, מדובר באחד הגארדים המוכשרים והוירטואוזיים ביבשת. השאלה עד כמה יוכל להיכנס לנעליו הגדולות של שאראס, האיש שהפך במכבי את הפיק'נ'רול לאמנות. הסוגיה הזו בהחלט מטרידה את הצהובים, כנראה שגם את השחקנים עצמם. סולומון הוא יותר סוליסט מרכז, יותר אגואיסט ממוסר ויחפש את הנקודות שלו יותר מאשר את המסירה לסל הקל. המשחק הקבוצתי המושלם של הצהובים, זה שהביא לה שני תארי יורוליג, יספוג מכה קשה. אבל כל זה קשור לכדורסל. באשר למרקם החברתי, יש להניח כי פארקר, באסטון וויצ'יץ' לא יתנו לשינוי המקצועי לפגוע להם בחגיגות בארץ הקודש.


דני בורשבסקי: אגדה

אי אפשר להתווכח עם ההחלטות של אותו צוות מקצועי, שגיבש בשנתיים האחרונות את הסגל המושלם ביבשת. על הנייר, וויל סולומון הוא אכן "השחקן" להוביל קבוצות בינוניות ומטה בקנה מידה אירופי, להישגים חסרי משמעות – זה מה שהוא עשה עד לעונה שעברה. בגיל 28, וויל סולומון משנה פאזה. אומרים ששחקנים מהסוג שלו אי אפשר לחנך. לדעתי, השאלה היא מי מחנך. עובדה היא ששרון דרוקר רחוק שנות אור מלהיות פיני גרשון ועובדה היא שפיני גרשון יודע טוב מאוד עם מי יש לו עסק. וויל סולומון יודע שהוא הגיע למקום הרבה יותר חשוב מביתו הקודם, אפס פילזן. הוא יודע שכאן אין חוכמות והוא גם יודע שאם יש מאמן שיכול לעשות ממנו בן אדם, זה חכם גרשון בכבודו ובעצמו. אם הוא ישכח את זה לרגע, תמיד אפשר לעשות טלפון קטן לשאראס, שיהיה בצפון אמריקה ויספר לו מה קרה שאבא בא לבקר אותו בארץ. וחוץ מזה, מכבי ת"א יצרה לעצמה בשנים האחרונות מרקם חברתי נדיר, אם זה בזכות הניהול הסופר מקצועני והחומר האנושי. אף שחקן לא ירצה לוותר על זה, הרבה יהיו מוכנים להשתנות בשביל זה.

חמי אוזן: אגדה

כסף אף פעם לא הבעיה של הפועל ירושלים, השאלה היא מה עשו איתו. לאורך השנים האחרונות נהגו להדביק את הכישלונות התורניים של הפועל ירושלים למאמן המתחלף; מדי שנה התלוננו על בחירת שחקנים מוטעית של שרון דרוקר, ארז אדלשטיין, צביקה שרף, יורם חרוש, אבל איכשהו שכחו לשאול מי בחר את המאמנים האלה. מי אחראי למערכת הלחוצה והשכונתית שמנעה מלא מעט מאמנים מוכשרים לסיים עונה. נכון, דני קליין, האיש והג'ל, שהצליח לרתום לרכבת השדים שלו הפעם את ארקדי גיידמאק, הפראייר החדש. אין ספק, לקליין יש יכולות נדירות לגיוס ספונסרים, אבל הקסם שלו לא עובד כשזה מגיע לניהול מקצועני. אין שום הבדל בינו לבין שאול אייזנברג או אפילו מאיר פניג'ל.

שגיא ניר: אגדה

כבר שנים שמחפשים בכדורסל הישראלי את אנשי העסקים שיכניסו את היד לכיס. רק זו הדרך, טוענים כולם, לעצור את ההגמוניה המוחלטת של הצהובים. בסוף שנות ה-80 חגגו בחיפה עם שלזינגר עד שברח, עשור אחר כך זה היה נחום מנבר שעבר מחולון למלחה בדרך לכלא הישראלי. עכשיו הגיע תורו של גיידמאק. אני לא מכיר את הטייקון הרוסי, ולא מפקפק בנכונות שלו להשקיע. אבל אין בזה די בשביל להצהיר על שינוי.

מה שמחזיק את מכבי תל אביב בטופ כל כך הרבה שנים זה יותר מכסף. אז התרומה של רענן כץ חשובה, הנוכחות של דייויד פדרמן משמעותית, אבל מה שהפך את מכבי תל אביב למה שהיא, זו ההקרבה, השאפתנות והנחישות של האיש מספר אחד בכדורסל הישראלי, שמעון מזרחי, שלא ייתן לעולם לכישלון או אכזבה לעצור אותו. כשבירושלים יגיעו לשליטה כזו בחומר, הם יוכלו לדבר על אלטרנטיבה. גיידמאק אחד זה לא מספיק.

דני בורשבסקי: עובדה

העונה עוד לא התחילה והקבוצה עוד לא ביצעה רכש רציני, כך שקשה לקבוע מה יהיה גורלה של הפועל ירושלים בעידן גיידמאק. מה שכן, מהתרשמות ראשונית אפשר להרגיש ניצוצות של רומן על אמת בין האוליגרך התורן של הכדורסל הישראלי לדני קליין וחבורתו, וזאת בניגוד לניסיון הכושל של ולדימיר גוסינסקי ליצור משהו רציני בהפועל ת"א לפני שנתיים. גוסינסקי מעולם לא התערב בדרכי הניהול של הפועל ת"א – הוא השאיר את העבודה לנציגו בארץ, מארק מאירסון, שעד היום אף אחד לא מבין מה הוא רצה. ארקדי גיידמאק תרם עד היום כספים עצומים לאינספור מוסדות בארץ. רואים עליו שיש לו נכונות לפעול לטובת מהפיכה בכדורסל הישראלי. הוא שומר על קשר יומיומי עם דני קליין, שמעביר לו דיווחים על כל דבר קטן. בואו ניתן לזמן לעשות את שלו ונראה את מצבת הזרים שירכיב ארז אדלשטיין במימונו של גאיידמק. אני מהמר שהולכים לעשות במלחה דברים גדולים כבר השנה.