נס עם חליבה

בעונת 2001/2, אחרי חמש שנים עגומות שבהן בילה בקצה הספסל של הפועל באר-שבע (אז עוד בליגה השנייה), החליט תומר חליבה שנמאס לו להיות נער פוסטר. צ'אנס אמיתי הוא לא קיבל, והעתיד נראה יותר שחור מוורוד. בפעולה מאוד קיצונית החליט המגן הימני לעבור לשחק בליגה ב'. הפועל משוש~שגב~שלום היתה הכתובת, ושם לפחות הוא קיבל את חולצת ההרכב. חליבה אמנם היה בורג מרכזי בקבוצה הזניחה, אבל נבכי הליגות הלא מקצועניות לא היו בשבילו. התחושה היתה שעוד כשרון מהדרום הולך לאיבוד. הדרך לתליית הנעליים היתה קצרה, אבל רגע לפני הנפילה הגיע חבל ההצלה.

רק שלוש שנים חלפו מאז התרוצץ השחקן על מגרשי האדמה בליגה ב' ועד שאברם גרנט הזמין אותו לסגל הנבחרת. עבור שחקן שעד לא מזמן בקושי ראה את האור בקצה המנהרה, מדובר בנס ספורטיבי. "העובדה שתומר חזר למרכז הבמה של הכדורגל הישראלי מדהימה אותי", סיפר השבוע עופר לביא, חבר ילדות. "אני אומר לך באחריות, הוא היה על סף פרישה מכדורגל. המשחק בליגה ב' דיכא אותו מאוד, ואלמלא ההצעה שהגיעה אליו מצפרירים חולון והצילה לו את הקריירה, תומר היה עוסק במקצוע אחר. הוא בחור חזק, ולמרות זאת הוא היה על סף שבירה. בזכות כוח הרצון האדיר שלו, הכדורגל הישראלי הרוויח מגן מצוין ואדם נהדר".

כמו שכבר הבנתם, החיים בליגה ב' מחוז דרום לא היו פיקניק עבור חליבה. למזלו, מישהו בצפרירים, אז בליגה השנייה, זכר את השם שלו. בחולון ביקשו לשאול את השחקן עד סוף העונה. אלא שלפחות בהתחלה גם במרכז הארץ המזל לא האיר לחליבה פנים, בקבוצה הועידו לו את תפקיד הקשר, וחליבה לא בדיוק פרח. רק שינוי בתפקוד על המגרש והחזרה שלו לעמדת המגן הימני הפיחה בו רוח חיים. פתאום חליבה החל לנצל את האיכויות העצומות שטמונות בו. הפריצות הכוחניות על הקו, הדריבל הנהדר והבעיטות האדירות בשתי הרגליים הופיעו לפתע.

המשחק שהחזיר אותו לתודעה בקבוצת האם הוא רגע שחליבה עדיין מתעורר בלילות בגללו. בפברואר 2002 יצאה מכבי תל~אביב הגדולה למה שנראה דילוג קליל לעבר הסיבוב הבא בגביע המדינה; אמנם משחק חוץ, אבל נגד צפרירים החלשה של חליבה, שבסיום אותה עונה נשרה לליגה השלישית. בפועל נתקלו הצהובים מקריית~שלום בשחקנים אמביציוזיים ובעיקר במגן ימני אלמוני יחסית, אבל קטלני. פריצות סוחפות על האגף, שהביכו שוב ושוב את ההגנה התל-אביבית, בעיטת תותח לכיוונו של לירן שטראובר ועוד כמה פעולות מרשימות על המגרש קטן המידות בחולון, גרמו לאנשי המקצוע להתעניין מיהו הנ"ל. המשחק הסתיים בתיקו, ההכרעה עברה לפנדלים, ואחרי חמש בעיטות לכל קבוצה התוצאה היתה 5:5. חליבה ניגש לבעוט את הפנדל שהיה משאיר את צפרירים בחיים, אך הבעיטה שלו עפה גבוה יותר ממגדל עזריאלי.

האכזבה בתום המשחק היתה גדולה, וחליבה לא ידע אז שהוא המנצח הגדול של אותו משחק. בסיום אותה עונה החזיר לופא קדוש את הטאלנט למדים האדומים של באר~שבע. שוב ההתחלה היתה מהוססת, תשעה מחזורים הוא ישב על הספסל וקיבל פחות מארבעים דקות בטוטל. המחזור העשירי זימן למגן את הופעת הבכורה בהרכב בליגת-העל, וחליבה לא איכזב. "למרות שהפסדנו במשחק, תומר לקח את ההזדמנות בשתי רגליים", נזכר קדוש. "מאותו הרגע הוא לא יצא מההרכב. הוא נתן עונה גדולה, כבש לא מעט והפך שחקן ליגת-על לגיטימי לכל דבר ועניין. מאז הוא רק הולך ומשתבח. יש לו כוח מתפרץ, מהירות וכוח רצון, הוא לא מאלה שנשברים בקלות. הוא שחקן של מאמן, מכיוון שהוא נותן את כולו ויכול לשחק במגוון תפקידים. עדיף מבחינתו לשחק כמגן ימין, אבל אצלי הוא שיחק גם בתור מגן שמאלי וגם כקשר. אני חושב שבבית"ר הוא יכול לעלות עוד שלב. הוא בחור מקסים ואף פעם לא מתלונן. גם כשהוא עבר לליגה ב', לא שמעתי ממנו מלה אחת רעה".

גם לאלי כהן, שאימן אותו תקופה קצרה אשתקד, יש רק מלים חמות לומר עליו. "הוא שחקן טוב מאוד", הוא מפרגן. "יש לו אחד על אחד נהדר ובעיטה טובה בשתי הרגליים. בסך-הכל הוא בחור חברותי מאוד ואין לו בעיות משמעת. יש כמה דברים שהוא צריך לעבוד עליהם, בעיקר נגד הגנות צפופות. הוא צריך ללמוד לעשות יותר תנועה בלי כדור ולהימנע מדריבלים מיותרים. פשוט להשקיע יותר מחשבה במשחק. הוא עבר בעונה שעברה פציעה קשה שהשביתה אותו לתקופה ארוכה, ועם כוח רצון אדיר הוא הצליח להתגבר עליה. אני מאמין שהשנה בבית"ר הוא יעשה את ההתקדמות הגדולה ביותר. יחד עם הדחיפה של הקהל בירושלים, השמים הם הגבול. לגבי בית"ר, אני חושב שהם עשו עסקה מצוינת. מבחינת פוטנציאל, הוא השחקן הכי טוב בתפקיד שלו שיש כרגע בישראל".

המגן הדרומי רואה בבית"ר את קרש הקפיצה הגדול שלו. חבריו מספרים על ההתלבטות שלו האם לעבור לעיר הבירה, או להישאר בגלל אהבתו הגדולה למועדון נעוריו. החברים מוכנים להישבע שאם חליבה היה בן 22 ולא 26, הוא היה נשאר בבאר~שבע ומנסה לחזור עם הקבוצה לליגת-העל. "על הצעה קוסמת כמו זו של בית"ר", הם מסבירים, "הוא לא יכול לוותר בגילו".

בבירת הנגב חליבה תיפקד על תקן ליצן הקבוצה. הוא היה האחראי הישיר על הבידור והכיף. רק מה, הכל היה מחוץ למגרש. ברגע שהוא דורך על הדשא, הוא נהיה רציני ולא סופר אף אחד ממטר. "הוא אחד האנשים היותר מצחיקים שפגשתי", מצהיר עוז יפרח, חברו לחוליית ההגנה בקבוצה של ז'ינו. "הוא צוחק ומשתולל, אבל כשהוא מתאמן, שום דבר לא פוגע לו בריכוז. זה כאילו יש שני תומר. בסך-הכל מאוד נהניתי מחברתו, ואני מאחל לו הרבה הצלחה".

אלעזר לביא מכיר את חליבה מגיל אפס. הם נולדו באותה שכונה, בהפרש של כמה חודשים. הם גם עברו את כל מחלקת הנוער בצוותא. "הוא פשוט בחור מקסים, הגון וישר", מספר לביא. "אף פעם לא מנסה לעבוד עליך. הגישה שלו תמיד חיובית. יש לו אופי חזק, ובשיחות בינינו הוא תמיד מנסה לעודד אותי. הוא מסביר לי שכדורגל זה משחק הפכפך ושאסור לי להתייאש. אחת התכונות היותר טובות שלו היא הביקורת העצמית, עוד לא נתקלתי באף אדם שהעביר על תומר ביקורת והוא לא קיבל אותה. מעבר לזה, בדרך-כלל הוא חושב על עצמו דברים הרבה יותר חמורים. אני מקווה שהשנה הוא ינסוק לגבהים שהוא ראוי להם, לפסגת הכדורגל".

אם הכל ידפוק כמו שעון שווייצרי, בטדי ינחת מגן ימני שסוף-סוף ישכיח את השנים הרעות בצד ימין. אין ספק שחליבה הוא השחקן הכי מתאים בשוק המקומי לתפוס את העמדה שמאז ימי אבי כהן ושמוליק לוי לא רוותה נחת.