היום זה נשמע קצת הזוי ולא הגיוני. האוהדים של הפועל יתקשו להאמין, אבל ארקדי גאידמק הנשיא ובעל ההון החדש של קבוצת הכדורסל האדומה, התחיל את הרומן שלו עם הכדורסל הישראלי דווקא עם היריבה השנואה מהשפלה. רגעים אחדים לאחר שגור שלף הניף את גביע אירופה במוסקבה באביב האחרון, שקד המיליונר היהודי על החגיגות שאחרי. בטלפון אחד לוולדימיר פליס, איש יחסי-הציבור וקצין המבצעים של צ'וראל, בית-הכנסת המרכזי של מוסקבה, הוא הפיק נשף ניצחון מפואר. "ממש עם סיום המשחק התקשר אלי גאידמק", משחזר פליס. "הוא ביקש ממני לארגן באולם האירועים של בית-הכנסת שלנו מסיבה ראויה לכבוד מכבי. הוא אמר לי, 'אני רוצה שכל היהודים והישראלים שלא הרגישו כל-כך בנוח לחגוג בפומבי, בין אוכלוסייה של גויים, יוכלו לציין את התואר והגביע כמו שצריך. חשוב לי שכולם ישמחו ויהיו גאים בהישג הכביר, בעם היהודי ובישראל'. הנאום שלו ריגש גם אותי, ומיד ניגשתי למשימה. אם תשאלו אותי, זה היה אחד הערבים הכי שמחים שהיו אצלנו בעת האחרונה. יהודים מקומיים, אורחים מישראל וכמובן אלופי אירופה בצהוב - כולם היו מאושרים. יכול מאוד להיות שהשמחה וההרמוניה מסביב הן אלו שהחדירו לגאידמק את חיידק הכדורסל הישראלי".
כאיש עסקים חד ואמביציוזי לא לקח לאיל ההון יותר מדי זמן לקחת החלטה ולעשות מעשה. שלושה חודשים עברו מאז אותה מסיבה במוסקבה, ובקיץ 2005 גאידמק כבר מסומן כתואם רומן אברמוביץ' של עיר הקודש. בראשית השבוע, במסיבת עיתונאים מפתיעה שהכניסה את הענף המדשדש לסחרור, הוצג הרוסי האמיד כנשיא החדש של המועדון הירושלמי. אחרי שנים ארוכות ומתסכלות בתפקיד הברווזון המכוער, מבטיח בעל המאה להעניק להפועל את כל התנאים כדי לפרוח כברבור, ולא רק בביצה המקומית.
"הוא מעוניין לשנות תדמית"
במשך 53 שנותיו בנה לעצמו גאידמק מוניטין של איש מסתורי, נחבא אל הכלים ולפעמים אף שנוי במחלוקת. מצד אחד הוא מוצג כביזנסמן שצמח מלמטה (הונו מוערך בין 800 מיליון דולר לשלושה מיליארד דולר), סיפור הצלחה בסדר גודל עולמי, ציוני נלהב ופילנתרופ נדיב, כזה שמוכן להיאבק בחירוף נפש על מטרות ואידיאלים, יסכן עצמו למען חבריו ותמיד יהיה קשוב למצוקות מסביב. מצד שני, בצרפת הוא לא ממש אישיות רצויה. מכירה בלתי חוקית של נשק, שוחד, העלמות מס והלבנת הון הם רק כמה מן ההאשמות שהוטחו נגדו בארץ הבאגט. למרות שאף אחת מהן לא הוכחה כנכונה, לגאידמק הודבקה תדמית שלילית. גם יחסיו עם מדינת ישראל ידעו לא מעט עליות ומורדות. הוא אמנם מיודד עם אנשי מפתח בכל תחומי החברה, תורם ביד רחבה ובחשאיות למגוון עצום של מוסדות ומקפיד לקשור את גורלו עם ישראל, אבל חשד לעסקים לא כשרים והלבנת הון בבנק הפועלים גרמו לחוגי הממשל בירושלים לשמור ממנו מרחק.
מה שבטוח, ההשתלבות בהפועל היא צעד חשוב בנסיונו של איל ההון לתפוס את מקומו בלב הקונסנזוס. מועדון כדורסל משגשג, קהל אוהדים מגוון וקנאי, זיקה לקדושתה של העיר ופנקס צ'קים פתוח הם המתכון הבדוק של גאידמק לחדור ללבבות ההמונים ולזכות בלגיטימציה. השאלה היא, האם באמת זה מה שמחפש האיש? גם פה, מסתבר, חלוקות הדעות. מכריו מספרים שהבחירה בהפועל אינה מקרית, ולבטח שאינה קשורה לפרסום חיובי שהאיש מחפש. "בשקט~בשקט ובלי שאף אחד יודע ארקדי תרם כבר עשרות מיליונים של שקלים למוסדות שונים בישראל", מגלה אחד משותפיו בארץ. "מד"א, בית~החולים תל~השומר, מוזיאון להנצחת לוחמים יהודים, בית-כנסת על שם חללי אסון המסוקים והאגודה-למען-החייל הם רק כמה מהגופים שזכו אצלו לאוזן קשבת ויד נדיבה. אם תשים לב, לכל הגופים הללו יש משהו משותף: קשר הדוק למורשת היהודית. כמי שמכיר את גאידמק, חשוב לי לומר שהחיבור שלו לירושלים הוא חזק, ולא סתם הוא בחר בקבוצה מעיר הבירה. אני יודע שאם היו מציעים לו קבוצה בתל~אביב או חיפה, הוא היה מסרב בלי למצמץ".
אבי זוהר, מנכ"ל מד"א, מיישר קו עם הסופרלטיבים. לדבריו, גאידמק העביר למד"א כ~15 מיליון דולר. "מעולם לא נפגשנו", הוא ממהר להדגיש, "הקשר בינינו נוצר דרך ראיון שנתתי לעיתון יהודי בצרפת, שם דיברתי על המצוקות הכלכליות שלנו. הוא הרים טלפון לכמה מכרים שלי, יצר קשר ובעצם איזן לנו את התקציב. אם לא הוא, אנחנו היינו עדיין בגירעון כלכלי גדול. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות לו שוב".
במוסקבה לא שוכחים לאיש את המפגן הסנטימנטלי שהרים לזכר הקורבנות בטבח בית-הספר בביסלן. "זה פשוט מסוג האירועים שמראים את גדולתו של האיש", אומר סאשה פטגורסקי, ראש תוכניות קהילתיות במוסקבה. "הוא אפילו רתם לעניין את ואלרי גאזייב, איש הכדורגל הכי מצליח במדינה ותושב האזור. המפגש בין המאמן הפופולרי לילדים הנרגשים גרם להרבה אנשים פה להזיל דמעה".
במולדת הרוסית אמנם מסכימים עם רוח הדברים, אך מבקשים גם להראות צדדים נוספים. "זה נכון שהוא מתעניין מאוד בישראל ובמיוחד בירושלים. לעיר הזו יש לו קשר חם ואמיתי", מסביר העיתונאי לב קריצ'בסקי, ראש סוכנות הידיעות לעם היהודי במוסקבה. "בשנים האחרונות הוא הופיע הרבה בכותרות, ולא תמיד בהקשרים חיוביים. לכן הוא מעוניין גם לשנות תדמית ולגעת יותר באנשים. השתלבות בקבוצת כדורסל היא צעד בכיוון".
מה שבטוח, בכל הקשור לגאידמק, רב הנסתר על הגלוי. במשך שנים הוא סירב להיפתח לתקשורת, וגם בראיונות המעטים שנתן לעיתונות הישראלית הוא לא ממש חשף פרטים. חייו הפרטיים, ההזדמנויות הכלכליות שהפכו אתו לאיש אמיד, היקף עסקיו, הונו ואפילו שמות החברות השונות שבבעלותו - הכל לוט בערפל. הפרופיל הנמוך והרצון לשמור על דיסקרטיות רק מקשים לפצח את החידה הקרויה ארקדי גאידמק.
"יש דברים בישראל שאני ממש לא מבין"
גאידמק, כאמור, נולד לפני 53 שנה במוסקבה. הוא בן למשפחה מהמעמד הבינוני. אביו מנהל אדמיניסטרטיבי בבית-חולים, ואמו פועלת הפצה במזון. בהיותו בן 20, דווקא בתקופה שבה הקשיחה המדינה הסובייטית את יחסה ליהודים ולמדינת ישראל, החליט גאידמק לעשות מעשה ולנסות לעלות ארצה. זה לא היה פשוט. בעזרת נחישות, אמביציה ונכונות להסתכן, עקרונות שינחו אותו גם מאוחר יותר בדרך לכסף הגדול, הוא הגיע לישראל ואפילו נפגש עם הגברת הראשונה גולדה מאיר. "הייתי אז ציוני אידיאליסט ועצלן", הצהיר גאידמק באחד הראיונות הבודדים שהעניק ליוסי מלמן בעיתון "הארץ".
תהליך הקליטה לא היה חלק. עבודה בין התרנגולות בלול ובקטיף של קיבוץ בית-השיטה וג'וב של סוור בנמל חיפה הראו לו את הצדדים הפחות חיוביים של ארץ זבת חלב ודבש. "היתה אז במדינה חלוקה ברורה על בסיס עדתי", הוא סיפר, "ואנחנו הרוסים היינו בתחתית הסולם". שישה חודשים בישראל הספיקו לו, והוא החליט לחפש את מזלו בארץ אחרת. עם 12 פרנקים בכיס הוא הגיע לצרפת, שם עשה את רווחיו הראשונים. עסקאות מקרקעין ונדל"ן הובילו להקמת חברה בינלאומית לתרגומים, ובעקבותיה לצבירת הון אישי וקשרים מסועפים עם אישים רמי השפעה בצרפת ומחוצה לה. אפילו בשירותי הביטחון הצרפתי שמעו על הבחור השאפתן. קשרים עם נציגי ברית-המועצות הקומוניסטית מחד וסיוע לחילוץ דמויות בטחוניות צרפתיות שנחטפו בבוסניה ובצ'צ'ניה מאידך גרמו ליחס אמביוולנטי כלפי המהגר השאפתן.
מאז צבר את הונו הראשון ניסה המוטיבטור הרוסי להכפיל ולשלש את כספו בכל דרך אפשרית. הראש היהודי הממולח זיהה את הפוטנציאל העצום שנמצא תחת שלטון הפרסטרויקה של גורבצ'וב. העסקים הראשונים שפיתח עם המולדת הפכו עם הזמן לסיפור הצלחה. "התחלתי לסחור במזון", הוא סיפר, "ובתוך כמה שנים הפכתי לאחד מגדולי היבואנים בתחום".
25 שנה הוא התגורר בצרפת, אבל לאחר ששמו נקשר במקרי שוחד ושחיתויות, מכירת נשק בלתי חוקית לאנגולה (פרשה הידועה בשם "אנגולה גייט", שהתפוצצה בצרפת לפני שנים אחדות), הוא בחר לעזוב את ארץ הבאגט ולעשות קאמבק לישראל. עם קבלת תעודת הזהות הכחולה הוא אף עיברת את שמו לאריה בר-לב. הקדנציה השנייה בישראל התבררה כמוצלחת בהרבה. גאידמק המשיך לפרוח ולבסס את עסקיו, בין השאר ביצירת קשר הדוק עד כדי שותפות עם לב לבייב וקניית מכרות יהלומים ביבשת השחורה. באנגולה, למשל, הוא מקיים קשר הדוק עם צמרת השלטון, ולתקופה מסוימת הוא אף היה מורשה החתימה של האוצר האנגולי. עד היום מחזיק גאידמק בדרכון דיפלומטי של המדינה. יש הטוענים שמאחורי הקלעים הוא האיש שאירגן את ביקורו של נשיא אנגולה בישראל לפני כעשרה ימים.
עסקיו של גאידמק חובקים עולם ממש. אף אחד לא יודע אילו חברות סרות למרותו ובכמה אחרות הוא שותף או שיש לו אחוזים. מפעלי הפוספטים שיש לו בקזחסטן הם מן העסקים היחידים ששמו מתנוסס עליהם בגלוי. הוא אפילו קיבל וילה מדהימה בקיסריה מלשכת המסחר של ישראל וקזחסטן, כאות תודה על יצירת הקשרים העסקיים ההדוקים שעזר לפתח בין המדינות. למרות שאת רכושו הגדול הוא צבר עם התפרקות ברית-המועצות, הוא מתנגד נמרצות לדימוי המפוקפק שהוצמד למתעשרים החדשים. "כולם חושבים שהמיליונרים הרוסים החדשים הם פושעים, אבל זה ממש לא מדויק", הוא מסביר. "כשברית-המועצות התמוטטה זה היה בדיוק הזמן בשביל יזמים כמוני. היום מאשימים אותנו בהשתלטות, אבל אין דבר שהוא יותר רחוק מן המציאות. אנחנו הצלנו את המפעלים ושילמנו לאלפי העובדים את המשכורות כדי שיביאו אוכל הביתה. את כל זה עשינו דרך הלוואות ואשראי מהבנקים. היו אז נסיבות שהפכו את רוסיה למה שהיא היום, לכלכלת שוק".
את רוב זמנו כיום הוא מבלה במוסקבה, שם החליט לאחרונה לקחת על עצמו את תפקיד נשיא קונגרס הקהילות היהודיות במדינות ברית-המועצות לשעבר. כבר בימים הראשונים בתפקיד הגדיל גאידמק את תקציב הארגון ממיליון דולר לחמישה, כשחלק גדול מן הסכום נתרם מכיסו הפרטי. עם ישראל הוא מקפיד לקיים מגע הדוק ומבקר בה בתדירות גבוהה. זה לא שלא טוב לו פה, אבל החוצפה הישראלית עולה לו על העצבים. "יש דברים בישראל שאני לא ממש מבין ומקבל, למשל החוצפה הזאת", הוא מפרט. "איפה שלא תהיה, תמיד תיתקל בחוסר נימוס. בכביש, במסעדה, בתורים ובכל מקום".
ספורט, אם שאלתם, מעניין את גאידמק מאוד. בקהילה היהודית במוסקבה מספרים שהאיש חובב כדורגל וכדורסל כבד, ואת יומו הוא מקפיד לפתוח באימוני אומנויות לחימה. קבוצת הכדורסל החדשה שלו אמורה לשלב בין התחביבים: השכינה של עיר הקודש ואהבת הספורט.
כרגע השידוך נראה מבטיח. נותר רק לקוות שהחוצפה המזרח תיכונית לא תבריח את הטייקון מפה פעם נוספת.